דיני המעצרים, מסביר עו״ד שקלאר, קובעים שורה של דרישות סף למעצר אדם. הראשונה שבהן היא שלב בדיקת הראיות לכאורה, אותן ראיות שמגבשות עבירה. השלב השני הוא בדיקת עילת המעצר, שהיא בדרך כלל מסוכנות לציבור. ורק לאחר בחינת אלה, ובהתקיימן, בודק השופט את הצורך בחלופת מעצר, שמחויבת לאור חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, וחוק המעצרים עצמו, בתנאים שפגיעתם בחירותו של הנאשם פחותה.
בבית המשפט לנוער, מסביר עו״ד שקלאר, מדלגים השופטים על כל השלבים ומגיעים מייד לבחינת החלופה, ולשם כך נדרש על פי חוק תסקיר מבחן.
מרוב שהשופטים בנוער מורגלים בציות עיוור לשרות המבחן והמלצותיו, דומה הדבר ששרות המבחן הפך לבית המשפט עצמו.
בתיק של קטין בן 15 ללא כל עבר, ממשפחה טובה, מצטיין בלימודים ובהתנהגות, שהסתבך בקטטה שנכפתה עליו עי מתלונן עבריין שמבוגר ממנו בשנתיים, מצא עצמו הקטין במעצר בית ובתנאים מגבילים חודשים ארוכים ללא כל תכלית או מידתיות.
ביהמש לא הכריע בראיות לכאורה. די לו בכתב האישום עצמו. טענת הגנה עצמית הוא משאיר לסוף המשפט.
אם ישתף פעולה, לדעת קצינת המבחן, בטיפול ובשיקום, שכלל לא נדרש, כי הקטין חיובי, אולי תמליץ קצינת המבחן על שעות אוורור.
בינתיים יושב הקטין בחופש הגדול במעצר בית. הוריו מתקשים לעבוד, כי צריך לשמור עליו.
ביום 29/6/22 ביקש עו״ד שקלאר, שוב, את ביטול התנאים, ושוב העתיקה השופטת את המלצת שירות המבחן כלשונה להחלטתה ואף הודיעה שמוטב לקטין לשתף פעולה עם שרות המבחן, אחרת לא יזכה להקלות.
התרעות פיקוד העורף