חוק יחסי ממון הוא אחד מחוקי המפתח בדיני הגירושין והוא קובע את חלוקת הרכוש בין בני זוג במקרה של פרידה. החוק חל על זוגות שנישאו לאחר 1/1/74 ולפיו, כאשר מחליטים בני זוג להתגרש, הרכוש המשותף של השניים, יחולק באופן שווה וזאת, כל עוד לא נקבע אחרת במסגרת הסכם ממון, או הסכם חלוקת רכוש בהליך הגירושין.
אני מודה שלא הופתעתי, כאשר ירדן (שם בדוי) התפרצה לפני כחודש למשרדי, עצבנית ונסערת. היא עוברת תקופת גירושין קשה ומורכבת ובנוסף לכך מתמודדת עם תחושה של כעס המופנה לא רק כלפי בן זוגה, אלא גם כלפיי עצמה וזאת מפני שבחרה, אי שם בתחילת הקשר ובשם אהבתם, ועל אף המלצותיי - ללכת עם תחושת הבטן, כפי שקראה לה בעבר ולדבוק בהחלטה שלא לחתום על הסכם ממון ויהי מה.
ירדן שיתפה אותי כבר לפני מספר חודשים בכוונותיה להתגרש ובבדיקות הקפדניות שערכה על מנת לדעת כיצד תצליח להסתדר כלכלית בגפה, היא אמנם הבינה שלא מדובר במשימה קלה וכי בהחלט תיאלץ להדק קצת את החגורה, אך החלטתה הייתה סופית (ומושכלת) להתמודד עם הכל בלב שלם כי לחופש שלה, כפי ששיננה באוזניי - אין ולא יהיה שום מחיר.
"החצוף הזה" אמרה: "איך הוא לא מתבייש? הוא לא מוכן לחלוק איתי בכסף של הדירה שלנו, הדירה ששנינו חתמנו על הסכם המכר שלה, שרשומה בטאבו על שמנו, הדירה שבגינה אני כבר שנים מצטמצמת רק כדי לעמוד ולשלם בזמן את תשלומי המשכנתא, הדירה בה אנחנו גרים כל חיינו יחד, בה נולדו וגדלו הילדים שלנו, הדירה שאני טיפחתי ואהבתי, אה, וגם ניקיתי וקרצפתי לבדי, לפחות פעמיים בשבוע.
ובעודה מדברת ודמעות חונקות את גרונה נזכרתי בחנוכת הבית שירדן ובעלה ערכו לפני שנים רבות כשהיו שניהם כבר נשואים. "אתה זוכר, לפני שהתחתנו הייתה לירון (שם בדוי) דירה קטנטנה בבת ים, אותה הוא מכר ובכסף שקיבל, השתמשנו כדי לקנות את הדירה בה אנו חיים מאז ועד היום, עכשיו מסביר לי ירון שהכסף הזה, שהוא שילם בהתחלה, היה לא יותר מהשקעה, אתה שומע? השקעה?! וכעת הוא רוצה, או נכון יותר דורש אותו בחזרה.
ואני לא מכחישה״, ירדן מגבירה את קצב דיבורה, ״זה ללא ספק היה הכסף שלו, אבל כשקנינו את הדירה החדשה הוא לא אמר שאם יום אחד ניפרד הוא ידרוש את כספו בחזרה, ואני לתומי חשבתי שדווקא בגלל שלא חתמנו על הסכם ממון, ברור שנתחלק בדירה, כמו בשאר הדברים המשותפים שצברנו, שווה בשווה. אז תגיד לי אתה, חתמה בקול שבור, מה אני עושה עכשיו?"
חשוב להבין כי מדובר בכל הנכסים של בני הזוג ולא רק בנכס דוגמת דירה, מכונית או כספים בחשבונות הבנק, אלא גם בנכסים כגון אופציות ומניות, זכויות סוציאליות, מוניטין ועוד.
ולעניינו, ירון, שתמיד עשה עלי רושם של בחור שקול וחביב, על אף שלא ממש הכרתי אותו, אכן עמד על שלו ותבע בביהמ"ש החזר על ההשקעה בדירה. הוא טען (ובצדק) שמחצית הדירה שולמה על ידו מכספי נכס שהיה בבעלותו עוד לפני שהתחתן וכי העובדה שהדירה נרשמה על שם שניהם, אינה מעידה על ויתור. ואולם, הצלחנו, ירדן ואני, לשכנע את בית המשפט אחרת - שלירון דווקא כן הייתה כוונת שיתוף באשר לדירת המגורים שלהם.
השופט גם ציין שחלוקה בלתי שוויונית במסגרת חוק יחסי ממון תיעשה רק במקרים מיוחדים ויוצאים מן הכלל, דבר שרחוק מלהתקיים במקרה של ירדן וירון ולפיכך, יחלקו השניים שווה בשווה בתמורה של דירתם המשותפת.
ובנימה אישית אוסיף, להתגרש זה אף פעם לא קל, וזאת בלשון המעטה: אובדן הוודאות העתידית, כאב הלב וההתעסקות בשלל ענייני כספים, כשלעיתים רק רוצים לשכוח מהכל ולהמשיך הלאה, יכולה להיות מתישה ולהפוך לבלתי נסבלת. ולכן, אמליץ שוב, ממש כפי שהמלצתי לירדן בשעתו - ערכו הסכם ממון, ולו כדי למנוע בעתיד, היה ותתגרשו, מפח נפש ואינספור התעסקויות מיותרות.
התרעות פיקוד העורף