התובע ניהל עם הוריו ואחיו חשבון משותף בבנק, כאשר כל הארבעה בעלים בחשבון. החשבון כלל סעיף "הנותר בחיים". לימים נפטר האב. כאשר התדרדר מצבה של האם מונו הילדים כאפוטרופסים של האם. התובע מסר את מסמכי האפוטרופסות לבנק, והמשיך לפעול בחשבון כאפוטרופוס.
לאחר שנים, דרש הבנק לגרוע את התובע ואחיו מהחשבון המשותף בו הם בעלים. על פי כתב התביעה, כאשר נוכח הבנק כי התובע מסרב בתוקף להוצאתו מהחשבון, זימן הבנק את התובע לחתום על טפסים ש"רק" יעדכנו את מעמדה של האם כחסויה, ובפועל החתים את התובע על טפסים להוצאת הילדים מהחשבון וביטול החשבון המשותף.
עורכי הדין בר-און וכהן טענו בתביעה, שהבנק שינה את סטטוס החשבון, ללא ידיעתו וללא הסכמתו של התובע, תוך שהוא נוקט אמצעי הטעיה ותרמית על מנת להשיג את מטרתו, בידיעה ברורה, כי אין בנמצא הסכמה של הלקוח לכך, כי אם סירוב מוחלט. עוד טענו עורכי הדין בר-און וכהן, שהבנק הפר את חובת הגילוי המוטלת עליו, ואף זייף תרשומת. העובדה שהתרשומת שביצע הבנק אינה תואמת את תוכן השיחה עם התובע הוכחה כאשר עורכי הדין חשפו הקלטת שיחה שקיים הבנק עם התובע.
על פי התביעה, כאשר גילה התובע את הקנוניה, הדרדר מצבו הבריאותי מאוד. לפני האירועים נשוא התביעה היה התובע חולה פסוריאזיס, כאשר המחלה היתה בשליטה בעזרת טיפול מתון קל בלבד. ואולם עורכי הדין טענו, כי בעקבות האירוע נשוא כתב התביעה החמירה מאוד מחלת הפסוריאזיס ממנה סבל התובע. בתוך כשבועיים וחצי לאחר האירוע הטראומטי התפשטה מחלת הפזוריאזיס על כל עור גופו של התובע, והפכה להיות בדרגה קשה ומפושטת. בנוסף, טענו עורכי הדין בר-און וכהן, כי מצבו הנפשי של התובע התדרדר עקב הרמאות וההונאה לה נפל קורבן, ונקבעה לו נכות צמיתה. כך, דרש התובע פיצוי בגין נזקי הגוף שנגרמו לו עקב התנהלות הבנק ומעשיו, גם בתחום העור וגם בתחום הפסיכיאטרי.
בית המשפט קיבל את עמדתם של עורכי הדין בר-און וכהן וקבע בפסק דינו, שהבנק גרע את התובע מהחשבון למרות שהתובע לא הסכים ואף התנגד לכך נחרצות, כאשר הבנק פעל בניגוד גמור לנהלי הבנק עצמו !
בית המשפט דחה בפסק דינו את טענת הבנק כאילו מנהל המחלקה הסביר לתובע שהבנק גורע אותו כ"בעלים" בחשבון, וכי גריעה זו עמדה בניגוד מוחלט לרצונו של התובע. לאור העובדה כי טענת מנהל המחלקה בבנק סתרה את תוכן השיחה שהוקלטה כדין על ידי התובע, קבע בית המשפט כי טענת מנהל המחלקה פוגעת קשות באמינותו של מנהל המחלקה בבנק.
בית המשפט קבע בפסק דינו, כי טענת הבנק אינה הגיונית ואינה סבירה, בעוד שמנגד "התובע עשה עלי רושם עקבי ואמין, והאמנתי לטענתו הנ"ל".
בית המשפט קיבל את עמדתם של עורכי הדין ורד כהן ורענן בר-און וקבע, חד משמעית, כי לא ניתנה הסכמת התובע לגריעתו כבעלים, וכי "תיעוד" הבנק הוא הפוך מתוכן השיחה בפועל. בית המשפט קבע, כי הבנק פעל בניגוד לנהלי הבנק עצמו, ושינה את מעמד הלקוחות בחשבון עוד לפני שהיו לו החתימות הדרושות, וכי על מנת להשיג את אינטרס הבנק – הפר הבנק את נהליו כדי לבצע פעולה הנוגדת את הסכמת התובע.
בית המשפט קבע, כי הבנק היה מודע לכך שהתובע אינו בריא, וידע היטב כי הוא פועל בניגוד לנהליו ובניגוד להסכמת התובע, וכך שומה היה על הבנק לצפות כי התנהלותו הרשלנית תגרום לתובע נזקי גוף. הבנק הפר את חובתו להסביר ללקוח, והפר את הנהלים המפורשים של הבנק, ופעל בניגוד לחובתו למסור מצג אמין, מדוייק ומפורט ללקוח לפני שעושים פעולה בחשבונו.
המומחים מטעם ביהמ"ש קיבלו את טענות עורכי הדין בר-און וכהן ופסקו כי לתובע נגרמו נכויות לצמיתות בשל התנהלות הבנק בעניינו, גם בתחום העור וגם בתחום הפסיכיאטריה. כך, בפסק דין תקדימי קיבל בית המשפט את התביעה שהגישו עורכי הדין בר-און וכהן ופסק לטובת הלקוח לא רק פיצוי כספי בגלל הנכויות (עור ופסיכיאטריה) שגרם לו הבנק, אלא גם שכ"ט עו"ד, החזר אגרת בימ"ש והחזר עלויות ששילם התובע בגין חוות הדעת הרפואיות ובצירוף הצמדה וריבית.
התרעות פיקוד העורף