כשסגן אלוף ג הגיע אלי למשרד בפעם הראשונה הוא היה מגולח למשעי, נעליים אדומות, דרגות דהויות, כל החבילה, הוא ישב מולי בנחרצות, גב זקוף, עיניים חודרות ואמר בקול מתכתי "אני רוצה שתבוא איתי להסגיר את עצמי", "מה עשית?" ניסיתי להבין, ובקול קפוא הוא השיב "תאונת פגע וברח עם רכב צבאי, אני לא יודע אם מדובר בפצוע או הרוג, זה קרה לפנות בוקר, הייתי ברכב הצבאי".
במשך כמה דקות הוא תיאר בצורה תמציתית נסיעה על כביש 65 בלילה, עיקולים חדים, מעט אלכוהול, מהירות סבירה, הפרטים כולם הגיוניים, כמי ששימש כסגן הפרקליט הצבאי כבר שמעתי כמעט הכל, דווקא בגלל הגרסא הסדורה כל כך משהו לא התיישב לי, הבטן שלי אמרה שמשהו שם לא לגמרי נכון, אז המשכנו לשבת, שיחת חולין, מאיפה אתה? באיזה תיכון? תמיד שרתת באותה יחידה? לאט לאט הנקודות מתחילות להסתדר לכדי קו.
שלושה ילדים, הבכורה בת 16, השניים האחרים נולדו בהפרש ניכר ממנה, למעשה היא גדלה כבת יחידה במשך שמונה שנים, וזה לא שהוריה לא ניסו, פשוט הזמן עשה את שלו, ואחרי סדרת טיפולים רפואיים, נולדו התאומים, שם כנראה נטרפו הקלפים.
איש חזק סא"ל ג, הוא עבר מלחמות ומבצעים, הוא שקול ושקט, כיפה סרוגה קטנה מאד, כל מה שהייתם מצפים ממלח הארץ, אבל מלח או לא, כלום לא מכין אף אחד לגיל ההתבגרות של ילדיו, ממש כמו שלא הכינו אותנו לשלנו, קפה ועוד אחד, מדי כמה דקות הוא מציע שנפסיק הפטפוט ונגיע למצ"ח כי הזמן נוקף, אבל אני, אני יודע שמשהו שם לא מסתדר.
אחרי שהסברתי שכל הפרטים חשובים במקרים של הסגרה עצמית, נאות להרגע מעט, כשבקשתי את הסלולרי שלו הוא התכווץ מייד, תמרורי האזהרה שרק הבהבו קודם הפכו ברגע אחד להכרה ברורה, הבת שלו בבת עינו עשתה את התאונה.
הליך פלילי מאז ומתמיד היה משחק שח בשלושה מימדים, על כל פעולה יש אלף תגובות נגזרות, אם יקח על עצמו האשמה מדובר בעבירה פלילית, אם לא יקח עתידה של הבת לוט בערפל, ואי אפשר אפילו לברר את חומרת הנזק של הנפגע, כל כך הרבה משתנים, רכב צבאי, נהיגה בלי רישיון, הפקרה, הרבה מאד חזיתות.
ברגע אחד של צלילות הוא סיפר, בשתיים לפנות בוקר הבת שלי התקשרה, הקול שלה רעד, "אבא עשיתי תאונה" ואין לה בכלל רישיון, יש לך מושג אילן מה עבר לי בראש? הנחתי אותה לחכות במקום קרוב, עד שאגיע, וכך הפך ברגע אחד סגן אלוף ג' שותף לכדי עבירה, הכוונות הטובות הפכו את המקרה האומלל לסיוט משפטי, משפחה לא בוחרים אבל אסטרטגיה משפטית כן.
דרשתי שהבת תגיע אלי ותציג את גרסתה, המסע שהתחיל באותו יום היה מסע מפרך, ג' כבר לא לובש מדים, היא בת 23 שלא תוכל לנהוג בעשור הקרוב, תודה לאל הפגוע בתאונה רק נפצע, והחלים, אנחנו נפגשים לפעמים, בלי קשר לתיק, מדהים מה הורים מוכנים לעשות למען ילדיהם, מטורף מה שילדים עושים, מפחיד כמה הדרך לגיהנום רצופה כוונות טובות.
התרעות פיקוד העורף