אם יש הסכם ממון מדוע צריך גם לערוך צוואה?

לאחרונה פנו אלי שלוש אחיות כשדמעות בעיניהן. לאחר שקיבלו פסק דין נגדן בבית המשפט לענייני משפחה, הן ביקשו לברר מה הסיכויים בערעור לבית המשפט המחוזי. סיפורן באמת מכמיר לב: לאחר גירושים של הוריהן, אביהן נישא בשנית למטפלת הפיליפינית שסעדה את הוריו. לאב היה רכוש בשווי מיליונים רבים ואחת מבנותיו היא עורכת דין במקצועה.

ככזו היא דאגה להבטיח את רכושו מפני האישה החדשה, באמצעות הסכם ממון. האב והפיליפינית, ערכו הסכם ממון ברור מאד, לפיו לאשה החדשה אין חלק ברכושו, במידה וצדדים יפרדו. במקרה כזה הרעיה תיאלץ לפנות את הדירה השייכת לאב שבה הם מתגוררים, בתוך 30 ימים ממועד שמי מהם מבקש להיפרד.

לאחר שביהמ"ש אישר את ההסכם, הזוג נישא בחתונה אזרחית בפיליפינים. רצה הגורל וזמן לא רב אחרי שחזרו, אירעה תאונה שבעקבותיה האב אושפז בטיפול נמרץ למשך מספר שבועות. בנותיו סעדו אותו במיטתו 24/7 . למרבה הצער הלך לעולמו כעבור זמן קצר.

כשבידן הסכם הממון מוסדר, האחיות סברו כי כל שנותר הוא לברר מתי הרעיה החדשה תעזוב את הדירה הרשומה על שם אביהן. מה רבה היתה פליאתן, כאשר האישה פנתה לרשם לענייני ירושה, וביקשה צו הקובע כי מחצית מרכושו של האב  –שייך לה, ואילו כל אחת מבנותיו תהה זכאית ל- 1/6 מהרכוש בלבד.

הבנות הזדעקו שהרי ברור בהסכם הממון, שהרעיה אינה זכאית לשום חלק ברכוש. הן פנו לבית המשפט לענייני משפחה, בבקשה להורות כי רכושו של האב יתחלק בין שלושתן בלבד, תוך שהן טוענות בבית המשפט, כי לאב לא היתה כוונה שרכושו יועבר לאשה החדשה. להיפך, בהסכם בין הצדדים, שקיבל תוקף בית המשפט, נאמר כי לא יהיה שיתוף של רכוש בין הצדדים, ושהאישה החדשה אינה זכאית ולו לשקל מרכוש האב.

כאמור, בית המשפט לענייני משפחה סבר אחרת, דחה את טענותיהן של הבנות וקבע כי האישה החדשה זכאית למחצית מהרכוש שנאמד במיליוני שקלים. לצערי, גם אני נאלצתי לומר להן כי אפילו ערעור לבית המשפט המחוזי, לא יתקן את פסק הדין.

חלוקת הרכוש תתבצע בהתאם לכתוב בהסכם הממון. אבל אם הפרידה נובעת ממותו של אחד מבני הזוג, הסכם הממון הוא רק שלב א'. הסכם הממון קובע מה חלקו של כל צד ברכוש, אולם השאלה איך לחלק את הרכוש הזה ליורשיי בן הזוג שנפטר, מקבלת מענה בחוק הירושה. ולכן לאחר החלוקה בהתאם להסכם הממון, אנחנו עוברים לשלב ב' – בירור מיהם יורשיו של הנפטר. אם נותרה צוואה, יורשיי הנפטר הם מי שהוא קבע בצוואתו, והרכוש יתחלק בהתאם למה שנקבע בצוואה.

אבל, אם לא נותרה צוואה, יורשיי הנפטר ייקבעו בהתאם לחוק הירושה. במקרה הזה, הבת – כאמור עורכת דין במקצועה, טעתה לחשוב שהסכם ממון לפיו לאישה החדשה אין שום חלק ברכוש, מכסה את כל האפשרויות. כאמור במקרה של פטירת האב, הסכם הממון הוא רק שלב א'. בהתאם להסכם הממון, אכן כל הרכוש שייך לאב. אך מכיוון שהאב לא ערך צוואה, לאחר פטירתו יתחלק רכושו בין יורשיו, בהתאם לחוק הירושה, כלומר מחצית לאישה ומחצית לשלושת בנותיו.

המקרה מכמיר לב, מכיוון שהבנות ידעו מה היה רצונו האמיתי של האב, הן גם ידעו שהוא רצה שהן תירשנה את כל רכושו, אבל במקרה בו לא נערכה צוואה, ידיו של בית המשפט כבולות. הדרך היחידה שבה יכול אדם להביע את רצונו מה יעשה ברכושו אחרי מותו, היא באמצעות צוואה. אם לא נערכה צוואה, חל חוק הירושה.

לכן חשוב לדעת, עריכת הסכם ממון אינה מספיקה, חובה תמיד לבדוק אם יש לערוך במקביל גם צוואה.

אין באמור לעיל משום ייעוץ משפטי.