דמנציה היא קשת מחלות חשוכות מרפא וסופניות שבאה לידי ביטוי בתסמונת של ליקויים בתפקודים האינטלקטואליים, ירידה בזיכרון, הפרעות בהתנהגות וכשל בתפקוד יום יומי, ואלצהיימר היא השכיחה ביותר בין מחלות הדמנציה.
מספרם של חולי אלצהיימר בישראל מוערך בכ-180 אלף. התמודדות עם מחלת האלצהיימר היא התמודדות קשה, הן למי שחלה וגם לבני המשפחה, שנאלצים לראות את האדם המוכר והאהוב משתנה לנגד עיניהם, ולא לטובה. היא גם כרוכה בלא מעט בירוקרטיה, אם זה לדאוג לעובד/ת זרה, לשקול אפשרויות השמה בדיור מתאים, ובל נשכח לפנות לביהמ"ש ולהתמנות כאפוטרופוסים, ואז לעבוד ולפעול מול משרד המשפטים והאפוטרופוס הכללי.
נקודת המוצא היא שטיפול באדם דמנטי היא קשה מספיק, מבלי להכביד עליה עם בירוקרטיה מיותרת. כאן ייפוי כוח מתמשך נכנס לתמונה ומקל באופן מאד משמעותי על בני המשפחה.
לאחר קבלת צו מבית המשפט, צריך לפעול מול האפוטרופוס הכללי ולהגיש דו"ח על נכסיו, רכושו, הכנסותיו והוצאותיו של מי שמונה לו אפוטרופוס. בנוסף יש להגיש דו"ח עדכני כל שנה, והאפוטרופוס הכללי רשאי לדרוש מסמכים ונתונים נוספים. כך למשל האפוטרופוס יכול לדרוש הפרדת חשבונות של בני זוג, שלאחד מהם מונה אפוטרופוס, לבקש דין וחשבון מדוע הוּצְאַה הוֹצָאַה מסוימת ועוד. מדובר בבירוקרטיה רבה ומסורבלת. והחיסרון העיקרי הוא שמכיוון שהאדם כבר אינו בשכלו, אין דרך לשאול או לדעת, מה חשוב לו, ואיך הוא היה רוצה שיטפלו וידאגו לו.