סיפורה של נקמה – חלק ב'

את ז' פגשתי מיד אחרי שקיבל כתב אישום המייחס לו שלוש עבירות: מעשה מגונה בכוח, מעשה מגונה והתנהגות שאינה הולמת וההסבר שלו היה מאוד פשוט. "אילן, היינו חברים. מתחבקים בקטנה כשנפגשים, נשיקה על הלחי, זה הכול. קשר חברי. היא ממורמרת ונקמנית, ואני לא אשם. שלחתי אותה לתורנויות בדיוק כמו את כולם, אני לא אשם שלא טוב לה בבסיס והיא רוצה לעזוב, לא יודע מה פתאום היא נפלה דווקא עליי עם הסיפור הזה. יודע שאני לא עשיתי לה כלום!"

אז ישבנו ודיברנו יחד על כל השתלשלות האירועים, ופתחנו את התכתבות הוואטסאפ של השניים וכשהגענו להודעות בהן כתבה ב' לז' לפיהן הוא "ישלם על התנהגותו" ו"לך ...אתה פשוט חתיכת חרא" ו"נשבעת לך שאתה תשלם על זה" כתגובה על כך שלא דאג להחליף אותה במשימת שמירה, כבר היו ברורים לי הדברים.

בחקירה הודתה ב' ששלחה את ההודעות לז' "מעצבים, הרבה כעס" ובכלל העידה על תקופה מאוד עצבנית. גם התלונה, הוגשה לדבריה כי "הייתי מאוד עצבנית זה קרה אחרי שניגשתי לס' וסיפרתי לו... ואז לחברות שלי, כי כבר פתחתי את זה"

כשנשאלה מדוע הלכה לבדה, בשעת ערב, אל משרדו של ז' אחרי שלטענתה תקף אותה על הספסל אחרי ביקורו במרפאה ענתה "אני בן אדם שאוהב לעזור ואם ביקש אני באתי" וגם "לא חשבתי שמשהו כזה יכול לקרות עוד פעם". כשנשאלה מדוע הזמינה אותו להצטרף אליה בברכה ענתה "הוא הבן אדם היחיד שהיה בחוץ, בתור בן אדם שמשרת איתי, לא רציתי ללכת לבד ... לא הכרחתי אותו לבוא, שאלתי אותו".

בבדיקה שערכו לכתם הבגדיה של ב' לא נמצאה התאמה לז'. גם מפקדיה של ב' העידו ותארו חיילת ממורמרת עם בעיות משמעת שהיו לה "כל מיני משברים בזמנו"

כך שבסופו של דבר, הרכב שופטי בית הדין הצבאי, זיכה את ז' מכל האישומים וקיבל את טענתי לפיה ז' וב' היו בקשרים חבריים, לפחות עד שז' הטיל עליה תורנויות.

ז' זוכה ובית הדין קבע כי "בחינת משקלן של הראיות, על בסיס ממצאי המהימנות ביחס לעדויות השונות שהובאו לפנינו, מעלה, כי משקל הראיות לחובת הנאשם לוקה בחסר".

הוא גם קבע כי "הסתירות הפנימיות בעדותה של המתלוננת, סימני השאלה והתמיהות הכרוכות בה, התרשמותנו הישירה מעדותה ומן הקושי שלה להסביר אותן - הובילו אותנו למסקנה, כי לא ניתן לייחס לעדותה של המתלוננת משקל של וודאות קרובה לוודאי, וודאות העולה על הספק הסביר".

בנוסף בית הדין לא מצא "כ׳ יש בראיות האחרות, בנפרד או במצטבר, כדי להשלים את החסר, כנדרש להוכחת האשמה בפלילים"

ולכן נפסק כי התביעה לא עמדה בנטל השכנוע ולא הוכיחה, במידת הוודאות הדרושה במשפט הפלילי, את אשמתו של ז' והוא זוכה מחמת הספק.