פרשיית השבוע: הסיפור שאינו נגמר

יש גברים שמתנהלים בבריונות וכוחניות במהלך חיי הנישואים ויש כאלו שממשיכים בהתנהגות זו גם אחרי הגירושין.

מאיה (שם בדוי) הגיעה אליי לאחר שכבר נפרדה מאבי (שם בדוי) ולאחר שהסכם הגירושין שלהם כבר קיבל תוקף של פסק דין. כן, כמו להרבה גרושים אחרים, גם למאיה ולאבי היו דין ודברים בנושא גובה המזונות שעות שהייה ועוד, אבל שום דבר לא הכין אותי לסיפור שלה ולבקשה שלה לתבוע פירוק שיתוף בדירה המשותפת של בני הזוג, הדירה בה היא אף מתגוררת בימים אלו.

בזמן שמאיה ואבי התגרשו הם חתמו על הסכם גירושין שקיבל תוקף של פסק דין. בהסכם נקבע מנגנון פירוק שיתוף דחוי לדירה שהשניים רכשו במהלך הנישואים ושהייתה רשומה על שם שניהם בחלקים שווים. לאחר הגירושים נותרה מאיה לגור בדירה עם הילדים והכל התנהל על מי מנוחות עד שמאיה נישאה בשנית.

המחשבה שהייתה לבני הזוג ובשלה הוחלט על קיום המנגנון הדחוי הייתה טובת הילדים. מאיה ואבי רצו להמתין עד שהקטן מבין שלושת ילדיהם יגיע לגיל 18 כדי לאפשר לילדים יציבות ולא לטלטל את עולמם ולאלץ אותם לעבור דירה ממקום מוכר ובתנאים בהם הורגלו בתקופה קשה בלאו הכי.

לכן, הופתעתי מאוד כשמאיה הגיעה וביקשה למכור את הבית והופתעתי עוד יותר כשהיא התחילה לתאר את שעבר עליה בשנים האחרונות מאז הגירושין "רן, אתה לא מבין איך הוא מתעלל בי. חשבתי שכבר זהו נגמר אין לו איך למרר לי את החיים יותר, אבל כמה טעיתי. בגלל שהבית בבעלות משותפת הוא חושב שזה מקנה לו את הזכות לנהל לי את החיים. הוא כל הזמן מגיע ומעביר ביקורת. על מה שאני מבשלת, על רמת הניקיון של הבית, הוא אומר לילדים שאני רק "אורחת" בבית שלי, ושיא השיאים היה עכשיו בחגים. הוא הודיע לי שאם אני אזמין את המשפחה שלי לחג הוא יזמין אליי הביתה משטרה שתוציא אותם בכוח! סליחה. האמת שזה לא השיא" מוסיפה מאיה ונראה שהיא ממש מתביישת לשתף "הוא לא מסכים שבעלי ישן בבית".

כמובן שפניתי ללא דיחוי לבית המשפט בבקשה לפרק את השיתוף בדירת המגורים לאלתר ובטענה שמאיה הנה למעשה "בת ערובה" בביתה שלה.

ביהמ"ש קיבל את התביעה וקבע כי על מול ההסכמות החוזיות של אבי ומאיה, ניצבת הזכות לפירוק שיתוף במקרקעין, לפיה לכל שותף הזכות לדרוש את פירוק השיתוף במקרקעין בכל עת. יתרה מזו בסעיף 37 (ב) לחוק המקרקעין אף נקבע כי: "הייתה בהסכם שיתוף תניה השוללת או מגבילה את הזכות לדרוש פירוק השיתוף לתקופה העולה על שלוש שנים, רשאי בית המשפט, כעבור שלוש שנים, לצוות על פירוק השיתוף, על אף התניה, אם נראה לו הדבר צודק בנסיבות העניין."

מכאן הסיק ביהמ"ש כי בעלות משותפת במקרקעין הינה מצב זמני, ושככל שלא מתאפשר ניצול מקסימאלי של הנכס על ידי כל אחד מהשותפים קיימת אפשרות להורות על פירוק שיתוף במקרקעין על אף תניה השוללת או מגבילה זכות זו.

עוד קבע בית המשפט כי הוא השתכנע שמאיה הגישה את התביעה על רקע מצוקה וקושי להמשיך ולשאת את השיתוף בשעה שאבי מנצל את הבעלות המשותפת בדירה כדי להתערב בחייה באופן פוגעני.

ובית השפט אף חזר על הכלל הידוע לפיו, בעת פירוק שיתוף בין בני זוג, קיימת שאיפה לבצע חלוקה המביאה לניתוק הקשר הכלכלי בין הצדדים, בסמוך ככל הניתן למועד הפרידה, ואני רק יכול לחזק את הרעיון בבסיס הכלל ולהפציר בכל מי שבחר להתגרש לסיים, ככל הניתן, כל קשר שעלול לעורר מחלוקות בעתיד.