מדינת ישראל משתמשת בחילוטים כדי להלך איימים על נאשמים

לאחרונה דן בית המשפט העליון, מפי השופט י' אלרון, בערעור המדינה על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז, על פיה ביטל בית המשפט המחוזי מרכז את צו התפיסה הזמני שהוצא בעניינה של נאשמת עם הגשת כתב האישום נגדה.

כנגד הנאשמת, אשר שימשה בתקופת הרלוונטית לכתב האישום כסמנכ"לית כספים וחברת הנהלה בחברת אלבר, הוגש כתב אישום לבית המשפט המחוזי מרכז, על פיו פעלה נאשמת ביחד עם אחרים לייבא 1,828 כלי רכב לישראל מארצות הברית בכוונה להונות את רשות המיסים ומשרד התחבורה, במטרה לעקוף את הגבלות הייבוא. לצורך זה נעשה שימוש בחשבונות מכר מזויפים, תעודות מקור כוזבות, ונמסרו ידיעות כוזבות לרשות המיסים, וכן לאור כך רישיונות היבוא התקבלו במרמה, וחשבונות המכר המזויפים הזכויות בהם הם בבחינת רכוש אסור בהתאם לחוק איסור הלבנת הון.

בד בבד עם הגשת כתב האישום כנגד הנאשמת, הגישה המדינה בקשה לחילוט רכוש ובקשה למתן צו זמני ברכוש. על פי הבקשה נתפסו ברישום כספי קופות הגמל וקרן ההשתלמות של הנאשמת בסך 2.2 מיליון ₪.

לשם השלמת התמונה, היקף הלבנת ההון המיוחס לנאשמת ביחד עם אחרים, בכתב אישום רחב היקף, המונה כתשעה אישומים – שמתוכם שניים בלבד מיוחסים לנאשמת – הינו כ – 400 מיליון ₪.

לאור קביעתו של בית המשפט המחוזי מרכז, וביטול צו התפיסה, הגישה המדינה ערעור לבית המשפט העליון.

ואולם, על אף דברים אלה שנאמרו על ידי שופט בית המשפט העליון י' אלרון, קבע השופט כי לאור העובדה שלא הוצג נזק משמעותי שיגרם לנאשמת, בהמשך תפיסת הרכוש, ולאור העובדה כי חלקו של הרכוש התפוס הינו 0.5% מסך היקף העבירות שביצעו כל הנאשמים, צו התפיסה הינו מידתי ולכן ביטל בית המשפט העליון את החלטת בית המשפט המחוזי מרכז, והשאיר את צו התפיסה על כנו.