השופט קיבל את טענות בא כוח העובד, עו"ד אלי דסה וקבע כי הוא עמד בנטל הראיה להוכחת קרות אירוע, שהנתבעים טענו כי אם התרחש היה ב-100 אחוזים ברשלנות תורמת של התובע.
בכתב התביעה נטען כי התובע התבקש להתקין אריח חיפוי על אחד הקירות בבניין. לאחר שהתובע הרים את האריח, יחד עם עובד נוסף, פסע לאחור ולפתע נפל לבור בעומק 2 מטרים ונחבל. עוד טען התובע כי לאחר התאונה דאגו הנתבעים לחסום את הבור. בתביעה ייחס עו"ד דסה לנתבעות הפרת חובות חקוקות או רשלנות, בין היתר, בכך שלא גידרו פתחים ובורות באתר הבניה, לא סיפקו מקום עבודה בטוח עבור העובדים במקום, לא סיפקו לתובע אמצעי מיגון וכן לא מנעו את נפילת התובע והנהיגו שיטות עבודה מסוכנת ובלתי בטיחותית.
לתמיכה בנזקי התובע עו"ד דסה הגיש תעודה רפואית מטעמו בתחום האורתופדיה שבה צויין כי קיימת פגיעה בברך ונמצאה הגבלה בתנועה גב וקבע לתובע נכות בשיעור של 10% בגין הברך, ובנוסף נכות בשיעור של 10% בגין הגבלה בגב. בכתב ההגנה מטעם המעביד נטען, כי האתר היה באחריותו הבלעדית של הקבלן, וציין כי האירוע לא אירע כפי שנטען על ידי התובע והוסיף כי מדובר ברשלנות תורמת של התובע בשיעור 100%, עת הלך לאחור מבלי להסתכל.
בסיכומו של דבר, השופט , לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, ראיותיהם וסיכומיהם, קבע כי בא כוח התובע, עו"ד דסה, עמד בנטל הראיה להוכיח את תביעתו והוא נפצע מנפילה לבור, שאירעה ברשלנות הנתבעות. "באשר לאחריות המעסיק – כאמור, המעסיק הוא האחראי לבטיחות עובדיו, לספק סביבת עבודה בטוחה, שיטת עבודה בטוחה, ולוודא כי העובדים קיבלו הדרכה והנחייה כיצד לבצע את העבודה באופן בטיחותי, ומהן הסכנות הצפויות", כתב השופט והוסיף: "בנסיבות דנן, היה על המעסיק להכיר את סביבת העבודה, וביודעו את אופי העבודה אליה נדרש, במקרה זה הרמת חיפוי, היה עליו לתכנן את שיטת העבודה, להדריך את התובע על אופן ביצועה ולוודא כי היא בטוחה לביצוע בסביבת העבודה. בהתאם, היה על המעסיק להבחין בבורות הקיימים באתר, לדעת כי גודל החיפוי מצריך תמרון וכאשר הוא נדרש ללכת לאחור היה עליו להזהיר את התובע מבעוד מועד להביט לאחור".
התרעות פיקוד העורף