אבחון מוקדם של מחלת הסרטן הינו קריטי להחלמה ולהצלת חייו של החולה בה. במקרים רבים, על ידי אבחון מוקדם, ניתן היה להסיר את הגידול הסרטני לפני שישלח גרורות מהאיבר החולה לחלקים אחרים בגוף, ולטפל במחלה במועד. מצד שני, אבחון מאוחר או אי אבחון של המחלה עלולים להביא להחרפת המצב הרפואי של החולה עד לכדי אובדן סיכויי החלמה ומוות.
לאחרונה דן בית משפט השלום בבאר שבע בתביעה שהגיש חולה סרטן נגד הרופאים שטיפלו בו ונגד המדינה, היא הבעלים של בית החולים אסף הרופא שבו טופל. החולה טען כי רשלנות רפואית בטיפול בו היא שגרמה לקיצור תוחלת חייו וכן כי הצוות הרפואי פגע באוטונומיה שלו.
תביעתו של החולה הוגשה כבר בשנת 2018, אך גלגלי הצדק פועלים לאט, ובעוד התביעה מתנהלת הוא נפטר. ילדיו, יורשיו, נכנסו לנעליו בניהול התביעה וטענו כי הצוות הרפואי לא יידע את אביהם המנוח על כך שהגידול בגופו לא הוסר במלואו ולא פעלו למזעור הנזקים. כתוצאה מכך, טענו, הגידול המשיך להתפשט. לשיטת הילדים, המנוח מת בטרם עת בשל אותו טיפול לקוי.
השופט יורם ברוזה נאלץ להכריע בסוגיה, האם הטיפול בעניינו של המנוח אכן היה רשלני ובמידה וכן, האם בשל הרשלנות הוא נפטר.
יש סוגים שונים של מחלות סרטן כשהשוני ביניהן הינו באיבר החולה, בתאים בהם מתפתח הסרטן ובתהליכים השונים שמתרחשים בגוף החולה. סוגי הסרטן השכיחים ביותר הם סרטן העור, סרטן השד, סרטן הריאות, סרטן הערמונית, סרטן המעי הגס ועוד. הביטוי של המחלה הוא יצירה לא מבוקרת של תאים בגוף, אשר גורמת לגידול סרטני ופוגעת בתפקוד האיבר בו נוצרים התאים ובאיברים אחרים אליהם נשלחות גרורות.
יש השערות רבות לגבי הגורמים למחלה, אבל ברור לגמרי שגילוי וטיפול מוקדם במחלת הסרטן על סוגיה השונים מעלה באופן משמעותי את אחוז הסיכוי להחלמה, את יעילות הטיפולים הרפואיים ואת איכות חיי החולה.
אבחון המחלה מתחיל בפניה לרופא משפחה או למרכז רפואי, שבעקבותיה יידרש הנבדק למלא שאלון רפואי בדבר ההיסטוריה של המחלה במשפחתו, מצבו הבריאותי והנפשי, הרגלי תזונה ואיתור גורמי סיכון וחשיפה למחלות.
לאחר מכן יעבור הנבדק בדיקות דם והדמיה, ובמידת הצורך יופנה לרופא ולבדיקות נוספות בתחום הרלוונטי (כגון בדיקת שד או ערמונית, ממוגרפיה, בדיקת צוואר הרחם – PAP, בדיקת CT, ביופסיה וכדומה). אם נמצא חשד לגידול סרטני או טרום סרטני, יופנה הנבדק לטיפול אצל מומחה מתאים.
בכדי שבית המשפט יקבל תביעה שעניינה רשלנות רפואית באונקולוגיה, על התביעה להוכיח כי אכן הייתה רשלנות רפואית. נקודת המוצא היא מה עמד לנגד עיניו של הרופא בזמן אמת ולא בדיעבד. ביהמ"ש יבחן האם, בזמן אמת, הרופא פעל ברשלנות על אף הנתונים שהיו בידיו.
רשלנות רפואית בסרטן ואונקולוגיה באה לידי ביטוי במקרים רבים באיחור באבחון. גילוי מאוחר של המחלה עלול להביא לגילויה בעת שכבר התפשטה ושלחה גרורות בכל הגוף ומידת השפעתו של העיכוב באבחון על חומרת המחלה ואופן הטיפול בה הוא קריטי.
האצבע המאשימה במקרים אלה יכולה לפנות למספר גורמים, המעורבים במחדל -רופא המשפחה, אשר לא איבחן כהלכה את התסמינים הראשוניים עליהם התלונן המטופל ולא הפנה לביצוע הבדיקות נדרשות, כשלים בפענוח ממצאי בדיקות וצילומים, שהובילו לעיכוב באיתור המחלה, לצד רשלנות של רופאים אונקלוגיים, המתמחים בתחום הסרטן, אשר כשלו באבחון הגידול כממאיר או בדיאגנוזה מדוייקת לגבי שלבי התפתחות המחלה.
זלזול ושאננות מצד הרופא לגבי תלונות החולה ביחס לסימפטומים מובהקים למחלות הסרטן עשויים להיחשב כרשלנות רפואית, אשר נבחנת בחומרה רבה על ידי בית המשפט.
רשלנות רפואית יכולה לבוא לידי ביטוי גם בהתעלמות מתלונות המטופל, הימנעות מהפניה לבדיקות או מומחים כאלה ואחרים, מתן טיפול תרופתי שגוי או במינון לא נכון או פענוח מוטעה של ממצאי בדיקות.
במקרה שנידון בפני בית המשפט השלום בבאר שבע, פסק השופט פיצוי ליורשים בגובה 150 אלף שקל. בפסיקתו קבע השופט ברוזה כי הרופאים שטיפלו במונח התרשלו במעקב הרפואי אחריו ולא נתנו מספיק תשומת לב לכך שהגידול לא הוצא בשלמותו. יחד עם זאת, הטענה שהרשלנות היא שגרמה לקיצור תוחלת החיים של המנוח - נדחתה.
על אף רשלנות זו, קבע ביהמ"ש כי התובעים לא הצליחו להראות מה הנזק שנגרם עקב כך. זאת, לאחר שהתברר כי פטירתו של המנוח הייתה מהגרורות בגופו שלא בהכרח היו נמנעות. באשר לפגיעה באוטונומיה, נקבע כי הנתבעים לא מסרו למטופל את המידע המלא והנכון בזמן אמת ומנעו ממנו את האפשרות ללכת ולהתייעץ עם אחרים. "הנתבעים", נכתב, "לא גילו למנוח דבר, הקלו ראש בכך שהגידול לא הוצא בשלמותו ופטרו את המנוח בלא כלום. כל אשר נאמר לו, על פי הרשומה הרפואית, הוא כי יש לבצע מעקב אנדוסקופי. לא הוצע לו טיפול מונע, לא כירורגי ולא תרופתי. לא נערך מולו התהליך הפשוט של מתן המלצה לטיפול על סמך המידע".
"המנוח", כתב השופט בפסק הדין, "לא יכול היה להעיד לפני. אולם בעצם העובדה שהתביעה הוגשה על ידו, על אף שידע כי הוא חי על זמן שאול, יש ללמד שהעלבון היה קשה מנשוא (ובעניין זה העידו גם בנו ובת זוגו). המנוח עבר שלוש שנים של טיפולים קשים, במהלכם ידע כי הצוות הרפואי לא התייחס לממצאי הבדיקה הפתולוגית ומנע ממנו בירור אודות טיפול אחר וכי יתכן וניתן היה לשנות את התוצאה. גם אם התובעים לא הוכיחו כי טיפול אחר היה משנה את התוצאה, זו הייתה התחושה שהינה תולדה של התנהלות הנתבעים והמעקב שבוצע לאחר הניתוח בקלות ראש והמנוח זכאי לפיצוי בגינה".
זכרו כי בתביעות רשלנות, כמו בתביעות נזיקין אחרות, ישנו מועד התיישנות העומד על 7 שנים ממועד האירוע. אולם במקרים בהם התגלה הסרטן באיחור רב, כך שחלפו יותר מ-7 שנים ממועד האירוע, תיבחן האפשרות להאריך את תקופת ההתיישנות. אצל קטינים נספרת תקופת ההתיישנות רק לאחר הגיעם לגיל 18.
התרעות פיקוד העורף