כך למשל, ביום 27.11.2022 הקל בית המשפט העליון בעונשו של אב אשר ביצע עבירות מין חמורות בביתו הקטינה. עיון בפסק הדין של בית המשפט העליון, אשר קיבל את ערעורו של עבריין המין, מדגים התייחסות טכנית בלבד לעונש. הקורא את פסק הדין אינו מבין מה עולל האב לביתו. הצו האופרטיבי שניתן הוא שעונש מאסר בפועל הומר לעבודות שירות בלבד.
על פי עובדות גזר הדין שניתן בבית המשפט המחוזי מרכז, בחודש אפריל שנת 2019, ישנו האב וביתו הקטינה בלילה ביחד בחדר ההורים, כאשר האמא – אשתו – ישנה בסלון.
שיקולי בית המשפט העליון אמנם משכנעים, ובית המשפט העליון נתן משקל לעובדה שהאב עבר הליך שיקומי, וגם להמלצת שירות המבחן על פיה – האב יהיה נתון בתוכנית לשיקום מונע במסגרת צו מבחן למשך שנה וחצי. כמו כן חוייב האב להמשיך בטיפול הייעודי קבוצתי וטיפול ייעודי פרטני.
יחד עם זאת למקרא ההחלטה של בית המשפט העליון, לא ברור כלל על אילו עבירות נשפט אותו אב עבריין מין. ההחלטה הינה לאקונית וטכנית.
אך דומה הדבר שבית המשפט חושש מקול הזעקה הציבורית ומכותרות העיתונים, ולכן מבליע את ההחלטות המקילות, בלי לפרט את הנסיבות, בהחלטות טכניות לאקוניות, שלא ניתן להבין מהן כלום, ויש לחזור לגזר הדין המחוזי כדי לחקור את ההסטוריה של תיק זה.
סניגורים חיים מהחלטות מקילות כאלה, אבל השופטים עצמם כבר אינם בלתי תלויים. הם מזמן איבדו את האומץ הציבורי שלהם והחלטותיהם מוטות תקשורת ופוליטיקה, וצר לי על כך״.
התרעות פיקוד העורף