עם פרסום ההלכה החדשה מבית המשפט העליון, הבינו רבים כי מדובר ברעידת אדמה של ממש. ביהמ"ש העליון ניסה לייצר מגמה של שוויון בין הצדדים. אם עד כה נשאה האם בנטל גידול הילדים ואילו האב נשא במרבית העול הכלכלי, הרי שההלכה החדשה קבעה כי גם לאב הזכות (אולי גם החובה) לגדל את ילדיו וגם לאישה יכולות לתרום מהפן הכלכלי.
ובעוד שיש המהללים את הבשורה שיצאה מבית המשפט העליון, את החתירה לשוויון בין המינים והאפשרות של הילדים המשותפים לבלות באופן די שווה גם עם אביהם וגם עם אמם, לא שמנו לב למה שהתרחש בפועל.
בחסות השוויון, בחסות הזכות והחובה של הורים (כן, גם גרושים) לגדל את ילדיהם, הפכו הילדים לכלי שרת במלחמת הגירושים של ההורים. במקום לריב על הבית, על הרכב או על חשבונות הבנק, עיקר המחלוקות כיום היא על זמני השהות עם הילדים. האבות שרוצים לשלם פחות, האימהות שרוצות לקבל יותר. ובתוך כל זה, בשדה הקרב הזה, ניצבים הילדים.
יש להניח כי ביהמ"ש העליון ראה ורואה לנגד עיניו את טובת הילדים. אולם ההלכה הזו, יצרה בדיוק את ההפך. במקום לראות את טובת הילדים המשותפים, ניצתה בין ההורים מלחמת כל בכל על זמני השהות וגובה המזונות. במלחמה הזו, לא רק שאין מנצחים - המפסידים, ובגדול, הם הילדים.
התרעות פיקוד העורף