עוד אמר, כי "הנסיבות החדשות שליבו את ליבת ההחלטה בדבר קיומו של המשפט החוזר הן שהיטו את הכף באופן משמעותי לבחינה מחדש של כל הראיות האחרות. המסקנה הינה כי הנאשם זכאי. ניתחתי את חוות דעתו של רב פרק ירון שור, והגעתי למסקנה שאין בה כדי להוות ראיה. אציין כי גם בהליכים הקודמים בסופו של דבר אשמת הנאשם לא התבססה על דעתו של רב פקד ירון שור".
עוד נכתב בהכרעת הדין, כי "במפגש הראשון כמעט של הנאשם עם חוקרי המשטרה הוא הודיע כי זרק את המכנסיים. האם נאשם שהינו רוצח מתוחכם יודה בשאלה הראשונה שנשאל כי זרק את המכנסיים? בשאלה הראשונה שנשאל וכך גם בהמשך סיפר הנאשם פרטים שרוצח מתוחכם לא היה מספר, כמו טיפות הדם שראה בשירותי הבנים".
השופט צרפתי: "ההודאה - דקלום חלול של אמירות המדובב"
"למה שהנאשם ירצח ילדה?", המשיך צרפתי. "למה שהנאשם יבחר לרצוח במקום עבודתו בבית ספר שהיה הומה? למה שיבחר להשאיר תיק גדוש ראיות, יספר שזרק את מכנסיו, יסכים למסור DNA? למה שיחשוש שהיא נאנסה? הרוצח לא היה צריך לחשוש. למה שיקרוס נפשית?".
"איך ייתכן שכלל הראיות בזירה לא תואמות את סיפור ההודאה?", הוסיף השופט. "איך עזב הנאשם את זירת הרצח מוכתם בדם, ירד וניקה את עצמו בשירותי הבנים כמפורט בהודאתו ולא נמצא אף עד ראייה ואף ממצא פורנזי? איך מנגד נמצאו בתא עקבות זרות שאינן של הנאשם ושל המחלצים השונים?".
השופטת ניסים שי הייתה בדעת מיעוט: "לא כל סימן שאלה הוא סיבה לזיכוי"
בהתייחס לטענותיו של א"ח (אדיר חבני), שהטיל את האשמה לרצח על בת זוגו לשעבר א"ק (אולה קרבצ'נקו), אמרה: "הוא העליל עליה עלילה בזויה שמטרתה נקמה באולה על פרידתה ממנו. לנוכח קביעתי זו, סוגיית ה-DNA המיטוכונדריאלי איננה רלוונטית כלל. עם זאת, גם לגופו של עניין, לא מצאתי כי יש לסוגיה זו משקל ממשי, וזאת מקום שבו לא הוכח כי השערה שנמצאה בתא הגיעה דווקא מהרוצח, ובעיקר מקום שבו לא ניתן לבסס כל קביעה ממשית, על פי אמת מידה מדעית, כי אדיר דווקא הוא המקור לאותה שערה".
השופטת קבעה בדבריה כי "החקירה המשטרתית אמנם לא הייתה מושלמת, אך לא כל סימן שאלה הוא סיבה לזיכוי".
עוד נמסר, כי "כפי שניתן לראות מהכרעת הדין, כך גם סברה השופטת תמר ניסים-שי, שכתבה את דעת המיעוט. לשיטתה, ההחלטה לנהל את התיק הייתה יותר ממוצדקת והראיות שהוצגו לבית המשפט מוכיחות את אשמתו של זדורוב מעבר לכל ספק סביר: 'מצאתי, כי ה'יש' הראייתי שהובא על ידי המאשימה מהווה מארג ראייתי קוהרנטי, הדוק ומבוסס היטב, נטוע ביסודות איתנים בהיבט הדין הפלילי, דיני הראיות והשכל הישר, ויש בו די, מעל ומעבר לכל ספק סביר, להוכחת אשמתו של הנאשם ברצח המנוחה'".
"אשר לראיות שהביאו לקיומו של המשפט החוזר כתבה השופטת: 'ככל שבראיות שהביאו לקיומו של המשפט החוזר היה פוטנציאל להעמיד היתכנות לקיומו של ספק סביר, המלמד על חפותו של הנאשם או לפחות סודק את המארג הראייתי לחובתו, הרי שפוטנציאל זה לא מומש. ראיות אלו לא התגבשו, ולו בדוחק, לתרחיש חלופי ממשי לאירוע הרצח".
"תפקיד פרקליטות המדינה, כגוף התביעה המייצג את מדינת ישראל, הוא להגן על האינטרס הציבורי ולחתור לגילוי האמת, באמצעות בחינה וניתוח של חומר הראיות שנאסף בחקירת המשטרה. המבחן המשפטי להגשת כתב אישום הוא בשאלה האם ישנו סיכוי סביר להרשעה.עם קבלת ההחלטה בבית המשפט העליון על קיומו של משפט חוזר, הוקם בפרקליטות המדינה צוות של פרקליטים בכירים, מיומן ואיכותי, שאיש מחבריו לא עסק בתיק בעבר. הצוות למד ובחן ביסודיות את התיק מתחילתו, לרבות כל הראיות וטענות ההגנה".
"בנוסף, הצוות למד ביסודיות את ההחלטות הקודמות, שבהן שישה מתוך שבעת השופטים במחוזי ובעליון שדנו עד היום בעניינו של זדורוב, סברו שהוא הרוצח והרשיעו אותו. הוא בחן היטב את הפוטנציאל לשינוי ההכרעה, כפי שראה אותו כבוד השופט מלצר שהורה על עריכת משפט חוזר. בסופו של יום, המלצת הצוות שהוגשה לפרקליט המדינה, הייתה שכמות הראיות בתיק, טיבן ועוצמתן, מבססים סיכוי סביר להרשעתו של רומן זדורוב ברצח הילדה תאיר ראדה ז"ל".
עוד נכתב, כי "לאחר דיונים נרחבים בעניין אימץ פרקליט המדינה, את ההמלצה שהובאה בפניו לנהל משפט חוזר נגד רומן זדורוב. במשך כל ניהול ההליך המשפטי, הפרקליטות בחנה את ההתפתחות בראיות, ובכלל זה את האופן שבו העידו העדים והמומחים. לא נעלמו מעיני הפרקליטות הערות חלק מהרכב השופטים, כמו גם קשיים שונים שעלו לאורך הדרך. עם זאת, עמדת הפרקליטות באשר לאשמתו של זדורוב נותרה בעינה. נבקש להבהיר, כי לאורך כל הדרך פרקליטות המדינה פעלה, ללא לאות, להגיע לחקר האמת, מתוך תחושת שליחות ואחריות גדולה לאינטרס הציבורי, שלומו וביטחונו. עשינו כל שלאל ידינו כדי לנהל משפט באופן מקצועי, ישר והגון, כמו בכל תיק אחר שאנו מנהלים. בימים הקרובים הפרקליטות תלמד את הכרעת הדין לעומק ותחליט בשאלת הערעור".
השתלשלות העניינים שהובילה לזיכוי
ב־6 בדצמבר 2006 נראתה תאיר ראדה בפעם האחרונה כשהיא בחיים, בדרכה לשירותי הבנות בתיכון נופי הגולן שבקצרין. לאחר שעות שבהן נעדרה, גופתה התגלתה בתא שירותים נעול מבפנים. כשבוע לאחר הרצח, נעצר רומן זדורוב בחשד לביצועו. בחקירות המשטרה זדורוב הכחיש את המיוחס לו, אך לאחר שמונה ימים במעצר הוא הודה ברצח בפני מדובב.
בשנת 2010 זדורוב הורשע ברצח תאיר ראדה. הוא ניסה לערער על ההרשעה לבית משפט העליון, אך הרשעתו נותרה על כנה. בסוף שנת 2019, זדורוב הגיש לבית המשפט העליון בקשה למשפט חוזר בשל כתם דם על טביעת נעל. לקראת פרישתו, שופט העליון חנן מלצר הורה להחזיר את התיק לבית המשפט המחוזי בנצרת ולערוך לזדורוב משפט חוזר. באוקטובר 2021 המשפט החוזר החל.
בפרקליטות, עד היום, סבורים כי זדורוב הוא הרוצח. בפרקליטות סבורים כך מכיוון שזדורוב הודה שלוש פעמים ברצח. הסנגור של זדורוב, לעומת זאת, טוען הפוך מעמדת הפרקליטות. הפרטים המוכמנים אינם מוכמנים באמת כיוון שהם היו ידועים בציבור, טביעות הנעליים על המכנסיים של ראדה אינם של זדורוב כי השחזור נעשה בצורה לא מדויקת ולכן הוא לא רלוונטי.
הראיה החזקה של ההגנה היא זו שהביאה לזדורוב את המשפט החוזר. כתם דם על טביעת נעל שהייתה על האסלה, טביעת נעל שאינה שייכת לזדורוב, וכי לטענת הסנגור כתם הדם נוצר זמן קצר לאחר הרצח, כך שטביעת הנעל אינה של אדם שהגיע לזירה לאחר מכן עם כוחות ההצלה, אלא של הרוצח עצמו.
במשפט, מנהל המכון לרפואה משפטית, ד"ר חן קוגל, העיד מטעם ההגנה. קוגל העיד לגבי האפשרות שכתם הדם נזל על טביעת הנעל שעל האסלה מספר שעות לאחר הרצח, ואמר כי "אין מצב שדם יזלוג מהגופה חמש שעות לאחר המוות". בעקבות עדותו, התובעת ניסתה להטיל ספק במהימנות של קוגל, שהגיב: "כשאני עם ההגנה אני שקרן, וכשאני עם התביעה אני ישר ודובר אמת".
התרעות פיקוד העורף