"התקווה שלי היא שנדע לחיות חיים יותר שלמים וליצור ולעשות טוב ולהוסיף טוב לעולם שלנו", היא אומרת כעת, כשהיא ישובה ליד מיטת בעלה בבית החולים שערי צדק. "התקווה והתפילה שלי הן גם על הילדים שלי, שלמרות מה שהם ראו, הלב שלהם יישאר רך וגמיש. לב שמאמין בטוב שיש בעולם ובאנשים. אני מאמינה".
"בתי רחל (12) שנפצעה, קרויה על שם אמא שלי שנרצחה בפיגוע. דב מלאכי, הבן הבכור שלי, קרוי על שם אבי. אנחנו חיים את החיים האלה במשפחה. הילדים שלנו מכירים היטב את הנושא של שכול ומוות. זה משהו שאנחנו מאוד חיים אותו. אנחנו יודעים שאין לנו בעלות על החיים שלנו ושהשליטה שלנו היא על המעשים שלנו וההתנהגות שלנו ולא על החיים שלנו. בזה אנחנו לא מחליטים".
18 שנה חלפו מאז איבדה את הוריה בפיגוע: "מאז בעצם החיים שלנו לא אותם חיים ואנחנו עובדים בלהשתקם. אנחנו שלושה ילדים במשפחה. לאחר הפיגוע אחותי הגדולה עברה לגור עם אחי ואיתי בבית ההורים שלנו בירושלים, וככה גרנו במשך כמה שנים".
טלאי על טלאי
תמר (35, מטפלת באמנות), ואלראי (37, עוסק בבנייה), תושבי היישוב נוקדים, הם הורים לחמישה ילדים בגילים 14, 12, 9, 4 וחצי שנה. השניים הכירו במהלך מלחמת לבנון השנייה, כאשר נסעו להתנדב דרך עמותת "לב אחד" אצל תושבי הצפון שישבו אז במקלטים. כשהייתה בת 20, התחתנו. על הפיגוע בתחילת השבוע נודע לה דרך התכתבות בקבוצת וואטסאפ.
"מישהו כתב מה קורה באזור, ואז הסתכלתי באיזשהו אתר אינטרנט ולאט־לאט חיברתי טלאי אל טלאי", היא מספרת. "הבנתי שקרה פיגוע ושכנראה אלראי נפצע. לא באו ואמרו לי את זה באופן רשמי. אלראי הסיע את הבנות, רחל ואביגיל (9), לקייטנה, התכוון לפנות שמאלה לכיוון תקוע, נתן זכות קדימה לרכב לעבור, והרכב הזה בעצם ירה בו. זה היה הרכב של המחבל. באזור שלנו, אזור מזרח הגוש, לא היו אירועים כאלה, זה אירוע די חריג, אבל עדיין אנו חיים במציאות חיים מאוד מורכבת".
כבר באותו יום הצליחו לוחמי צה"ל ומג"ב ללכוד את המחבל שביצע את הירי. "מאוד שמחתי שכוחות הביטחון עושים את העבודה שלהם ושהצליחו במשימה שלהם, אבל לא התעסקתי בכך", אומרת קול־קאפח. "אני עסוקה ונמצאת כרגע בין אלראי ובין הבנות שהיו בפיגוע וצריכות מענה, ובין התינוק שלי שזקוק לאמא, ובין הבן הבכור שלי והבת הרביעית שלא היו בפיגוע. אני מפוצלת בין כולם ונמצאת כרגע איפה שצריך אותי. אנחנו מוקפים במשפחה וגם בקהילה. קהילת נוקדים היא קהילה מדהימה, אנחנו מוקפים בהרבה מאוד אנשים טובים שמסייעים לנו, ביניהם גם עמותת 'משפחה אחת' שמסייעת לנפגעי טרור".
"על מצבו של אלראי לא ידעתי בתחילה, והמשאלה והבקשה שלי היו שיהיו לו שליחים טובים, רופאים טובים שיטפלו בו, ושהוא באמת יבריא. אלראי הוא איש מאוד חזק מבחינה פנימית וחיצונית. הוא איש יוזם, יצירתי, שעוסק בבנייה, בן אדם מאוד מיוחד. הוא הולך לעבודה בבוקר, אבל עושה עוד כל כך הרבה דברים. הוא מכין בירה בבית, יין, נטענו השנה כרם. אנחנו בעיקר מתרכזים בחיים שלנו, בחיי עשייה, יצירה, מתרכזים בלהוסיף טוב לעולם שלנו".
התרעות פיקוד העורף