תמר קול־קאפח הייתה בת 17 כשהוריה, דב ורחל קול ז"ל, נרצחו בפיגוע ירי בציר כיסופים בגוש קטיף ב־23 ביולי בשנת 2005, פחות מחודש לפני תחילת ביצוע תוכנית ההתנתקות. ביום ראשון האחרון חזרו אליה הזיכרונות הקשים כאשר בעלה אלראי קאפח נפצע באורח קשה בפיגוע טרור בצומת תקוע בגוש עציון, בעת שהסיע את בנותיהם לקייטנה.
פיגוע בגוש עציון: תושב נוקדים כבן 35 נפצע קשה מירי מרכב חולף בצומת תקוע
דקר ישראלי בתגובה למבצע בג'נין: נער פלסטיני יואשם בביצוע הפיגוע בבני ברק
"התקווה שלי היא שנדע לחיות חיים יותר שלמים וליצור ולעשות טוב ולהוסיף טוב לעולם שלנו", היא אומרת כעת, כשהיא ישובה ליד מיטת בעלה בבית החולים שערי צדק. "התקווה והתפילה שלי הן גם על הילדים שלי, שלמרות מה שהם ראו, הלב שלהם יישאר רך וגמיש. לב שמאמין בטוב שיש בעולם ובאנשים. אני מאמינה".
מה היו המחשבות הראשונות שלך כשנודע לך על הפיגוע השבוע?
"היו רגעים מאוד קשים של חוסר ידיעה ואי־שקט. לא ידעתי מה המצב של אלראי, כי זה לא היה ברור. היו רגעים מאוד קשים. התקשרתי למשפחה שלי ושל אלראי כדי לעדכן אותם שהוא נפצע ושמפנים אותו ל'שערי צדק' ושנברר ביחד מה מצבו. הבנות היו עם אלראי ברכב, והן חשבו שחס ושלום הוא יכול לא לצאת מזה, כי זה מה שהן מכירות מהבית.
"בתי רחל (12) שנפצעה, קרויה על שם אמא שלי שנרצחה בפיגוע. דב מלאכי, הבן הבכור שלי, קרוי על שם אבי. אנחנו חיים את החיים האלה במשפחה. הילדים שלנו מכירים היטב את הנושא של שכול ומוות. זה משהו שאנחנו מאוד חיים אותו. אנחנו יודעים שאין לנו בעלות על החיים שלנו ושהשליטה שלנו היא על המעשים שלנו וההתנהגות שלנו ולא על החיים שלנו. בזה אנחנו לא מחליטים".
18 שנה חלפו מאז איבדה את הוריה בפיגוע: "מאז בעצם החיים שלנו לא אותם חיים ואנחנו עובדים בלהשתקם. אנחנו שלושה ילדים במשפחה. לאחר הפיגוע אחותי הגדולה עברה לגור עם אחי ואיתי בבית ההורים שלנו בירושלים, וככה גרנו במשך כמה שנים".
טלאי על טלאי
תמר (35, מטפלת באמנות), ואלראי (37, עוסק בבנייה), תושבי היישוב נוקדים, הם הורים לחמישה ילדים בגילים 14, 12, 9, 4 וחצי שנה. השניים הכירו במהלך מלחמת לבנון השנייה, כאשר נסעו להתנדב דרך עמותת "לב אחד" אצל תושבי הצפון שישבו אז במקלטים. כשהייתה בת 20, התחתנו. על הפיגוע בתחילת השבוע נודע לה דרך התכתבות בקבוצת וואטסאפ.
"מישהו כתב מה קורה באזור, ואז הסתכלתי באיזשהו אתר אינטרנט ולאט־לאט חיברתי טלאי אל טלאי", היא מספרת. "הבנתי שקרה פיגוע ושכנראה אלראי נפצע. לא באו ואמרו לי את זה באופן רשמי. אלראי הסיע את הבנות, רחל ואביגיל (9), לקייטנה, התכוון לפנות שמאלה לכיוון תקוע, נתן זכות קדימה לרכב לעבור, והרכב הזה בעצם ירה בו. זה היה הרכב של המחבל. באזור שלנו, אזור מזרח הגוש, לא היו אירועים כאלה, זה אירוע די חריג, אבל עדיין אנו חיים במציאות חיים מאוד מורכבת".
כבר באותו יום הצליחו לוחמי צה"ל ומג"ב ללכוד את המחבל שביצע את הירי. "מאוד שמחתי שכוחות הביטחון עושים את העבודה שלהם ושהצליחו במשימה שלהם, אבל לא התעסקתי בכך", אומרת קול־קאפח. "אני עסוקה ונמצאת כרגע בין אלראי ובין הבנות שהיו בפיגוע וצריכות מענה, ובין התינוק שלי שזקוק לאמא, ובין הבן הבכור שלי והבת הרביעית שלא היו בפיגוע. אני מפוצלת בין כולם ונמצאת כרגע איפה שצריך אותי. אנחנו מוקפים במשפחה וגם בקהילה. קהילת נוקדים היא קהילה מדהימה, אנחנו מוקפים בהרבה מאוד אנשים טובים שמסייעים לנו, ביניהם גם עמותת 'משפחה אחת' שמסייעת לנפגעי טרור".
מה מצבם של אלראי והבנות?
"הבנות, רחל ואביגיל, השתחררו ביום ראשון מבית החולים הביתה. ידעתי שהן בסדר. אני הגעתי איתן באמבולנס לבית החולים. רחל הייתה עם רסיס בצוואר ובברך. מהצוואר הוציאו לה את הרסיס, והיא בסדר גמור. בברך כרגע החליטו להשאיר אותו. אביגיל לא נפצעה, אבל שתיהן ראו מראות מאוד קשים. ואילו אלראי מתאושש כעת לאט־לאט מהניתוח. היה לו ניתוח מאוד ארוך, הוא נפגע מכמה קליעים באזור הבטן. הוא עדיין מאוד כאוב ותשוש, אבל בהכרה מלאה.
"על מצבו של אלראי לא ידעתי בתחילה, והמשאלה והבקשה שלי היו שיהיו לו שליחים טובים, רופאים טובים שיטפלו בו, ושהוא באמת יבריא. אלראי הוא איש מאוד חזק מבחינה פנימית וחיצונית. הוא איש יוזם, יצירתי, שעוסק בבנייה, בן אדם מאוד מיוחד. הוא הולך לעבודה בבוקר, אבל עושה עוד כל כך הרבה דברים. הוא מכין בירה בבית, יין, נטענו השנה כרם. אנחנו בעיקר מתרכזים בחיים שלנו, בחיי עשייה, יצירה, מתרכזים בלהוסיף טוב לעולם שלנו".
הבנות משתפות אותך במה שחוו?
"אני מדברת עם הבנות על מה שקרה. יש לנו קשר טוב עם הילדים שלנו. הבנות צריכות לעבד את הטראומה ואת מה שראו. הן ראו מראות מאוד קשים. הן מדברות, משתפות, שואלות שאלות ומביעות את הדאגה האמיתית שלהן לאלראי. לאט־לאט אנחנו נעבד את האירוע הזה. זה יהיה תהליך, אבל אנחנו נעשה את זה, ונעשה את זה טוב".