חיים רוזנבאום הוא ניצול שואה בן 93, שמקבל בימים אלה סיוע מהקרן לרווחת נפגעי השואה. הוא נולד ב־1930 ברומניה בעיר פטרושני, שבה חיה קהילה יהודית תוססת, ששמרה על יהדותה ועל המצוות והמנהגים. הילדים הקטנים, ובהם גם חיים, נשלחו ללמוד ב"חדר", והוא מתאר את התקופה הזאת כ"הכי יפה בחיי".
עלייה במספר ההתרעות לפיגועים לפני יום כיפור: "בעלי רישיון מתבקשים לשאת נשק"
פיגוע ירי בגלבוע: מחבלים פתחו באש לעבר רכב צבאי, אין נפגעים
אבל כשהיה רק בן 8, אמו נפטרה, אביו התחתן עם אישה אחרת וכשנה לאחר מכן הנאצים פלשו לעירם. חיים וילדים יהודים אחרים נאלצו לעזוב את בית הספר ולימודיהם נפסקו. אחרי המלחמה חיים ויהודים אחרים מצאו את עצמם פזורים בכל מיני מקומות באירופה, אך ללא בית לחזור אליו.
"המשפחות היו מפורקות, הרוב נשארו היכן שהיו, אחרים המשיכו להסתובב, עד שהגיעו אנשי הג'וינט והכינו אותנו לקראת העלייה לישראל", מספר חיים, "אני חלמתי להגיע לישראל ולהתגייס לצבא, אחרי שכבר שירתי בצבא הרומני. כשהגעתי לישראל מימשתי את החלום".
חיים היה לחייל מצטיין ולחם בשלוש מלחמות: העצמאות, ששת הימים ומלחמת יום הכיפורים שגבתה מחיר דמים. "לא קיבלנו את המדינה על מגש הכסף. הרבה חברים שלי איבדו את חייהם במלחמת יום הכיפורים כמו גם במלחמת העצמאות, חלקם מיד אחרי שהגיעו לישראל.
המדינה הצליחה להיבנות בין היתר בזכות אותם חבר'ה אמיצים, שרצו לחלום חלומות גדולים ולחיות במדינתם סוף כל סוף. הכל נבנה בדם וזיעה יקרי ערך, ואנחנו חייבים לשמור מה שבנינו - על המדינה היפה והיקרה שלנו", אומר חיים, ערב ציון 50 שנה למלחמת יום הכיפורים.