“יכול לקרות כאן טבח, ומדינת ישראל עוד לא הבינה את זה", התריע בריק, “מרגישים שהכל נהדר ואין שום סיכון, אבל מה שלא אומרים לציבור הוא שכוח של לוחמים מצוידים, מאומנים, שתפקידם לעבור ברגל ולכבוש מספר יישובים, והסבירות שזה יקרה היא מאוד גדולה, ייכנס לכמה יישובים, יזרוק רימון למקלט ויעשה שם שחיטה. אתה תצטרך להגן על היישוב שלך, כי הצבא לא יהיה שם".
זה היה נשמע מטריד, שלא לומר לופת את הבטן, אבל כשחזרתי על דבריו של בריק באוזני האלוף, הוא פרץ בצחוק בריא. “האיש הזה הזוי", אמר עליו בזלזול, “אנחנו האלופים לא יודעים מה לעשות איתו. הוא סתם מפחיד את הציבור".
האיש שהפחיד את הציבור, מפקד גיס והמכללות הצבאיות, גיבור מלחמת יום כיפור ובעל עיטור העוז, חזה בדייקנות מעוררת השתאות את הזוועה בשבת של שמחת תורה תשפ"ד, עת הציפורים צייצו, השיטה פרחה והשוחט שחט. ביום שאחרי, כשכולם מחזרים אחריו פתאום, הוא לא זחוח כלל, רק מתוסכל.
“במשך שנים התרעתי על הפגיעה במוכנות צבא היבשה למלחמה הבאה", הוא אומר בצער. “כנציב קבילות החיילים עשיתי עבודה שאף ישראלי לא עשה מאז קום המדינה: במשך עשר שנים עברתי על 1,600 יחידות בים, באוויר וביבשה, קרבי, לוגיסטי, טכנולוגי. הייתי מגיע ליחידות שלוש עד ארבע פעמים בשבוע, יושב שם ארבע שעות ומדבר עם החיילים כדי לשמוע מה הם חשים. אחר כך הייתי אוסף את הפיקוד הבכיר, מתיישב איתם סביב שולחן עגול ואומר להם, תדברו חופשי, תדברו בנוח. וככה קיבלתי מהם שעתיים של דברים קשים שיוצאים מהלב".
כתוצאה מכך החליט בריק לעשות מעשה שלא נעשה בנציבות קבילות החיילים מעולם: לתחקר מערכים מלאים. “הנציבות לקבילות החיילים היא כמו מבקר המדינה, עם זכויות מלאות ולא כפופה לצבא ולשר הביטחון אלא לחוק", אומר בריק, “אתה יכול להיכנס לאן שאתה רוצה ויש לך סמכויות אדירות. אז החלטתי לקחת אותן ולא לעסוק רק בקבילה ובפתרון לחייל, אלא לצאת לתחקיר של כל המערכים. עשיתי את זה עם הצוות שלי, אלוף משנה ושישה סגני אלופים, סרנים ורבי־סרנים, ועם החבורה הנפלאה הזאת כתבנו מאות תחקירים בכל התחומים".
"הן אמרו, אין לנו מספיק אוכל, יש חמסין ויתושים, ובגלל שביחידה מתבצעת החלפת גדודים, כל גדוד מסתכל קודם כל על האנשים שלו ורק אחר כך עלינו, וכך אנחנו מאבדות מוטיבציה. אספתי את כל המידע הזה, כתבתי מסמך עם הבעיות ועם המלצות למערך כולו, לא חיל פה וחיל שם, והגשתי לכל האלופים, לרמטכ"ל ולסגנו".
"היו אנשים שנהרגו מהזנחה והמפקדים שלהם תיאמו עדויות כדי לצאת מזה בשלום. תרבות השגרה בצה"ל הפכה לתרבות שקר. מחפפים ומוותרים על מסדרים, על ניקוי נשק, יחידות יוצאות לאימונים בצאלים, והנשק שלהן בקושי יורה, לפעמים הקנה מתפוצץ בגלל שלא ניקו אותו אלא טבלו בתערובת והלכו הביתה. הם אומרים, הנגדים יטפלו, אבל אין נגדים, קיצצו אותם. כך שגם אם טיפלו בליקויים והשקיעו בזה הרבה כסף, כתוצאה מחוסר בקרה ומעקב גמרו את הפרויקט ופשוט עזבו אותו עד שהכל חזר על עצמו מחדש".
לקראת סוף תפקידו כנציב קבילות החיילים ב־2018 הוציא האלוף בריק דוח מסווג שעסק בחוסר מוכנות צה"ל למלחמה, ובין השאר הרחיב על התרבות הארגונית הקלוקלת שלטענתו פשתה בו. אחד הנושאים המרכזיים שעלה בדוח עסק בהיעדר ציוד. “גיליתי שמחסני הציוד קורסים", הוא משחזר. “זה קרה ביום כיפור, זה קרה במלחמת לבנון השנייה, כשגילו שחצי ציוד ישן וחצי לא קיים, והיה בלגן שלם. ועדת וינוגרד חקרה איך המחסנים של צה"ל לא מוכנים ומצאה שאם הייתה מלחמה אזורית כוללת, אי אפשר היה לבצע אותה. אחרי שהדוח יצא, גבי אשכנזי, שהיה אז הרמטכ"ל, החליט לשקם את כל המחסנים מחדש.
דוח בריק כולל 250 עמודים ומקיף 15 נושאים מרכזיים, ונושא מחסני החירום הוא רק אחד מהם. “גדי איזנקוט ניסה לעצור אותו בכל מחיר ולא הצליח. הוא אמר, בריק מבלבל את המוח, אבל לא הציע תשובות למחדלים שהדוח חשף. ואז הוא לקח שלוש אוגדות ואמר, בואו נבדוק אותן כדי להוכיח לכל העולם שבריק טועה. ריכזו קרוב למאה קצינים ונגדים שביצעו ביקורת, ואחרי שלושה חודשים קיימו מסיבת עיתונאים והודיעו לציבור שטעיתי בגדול. אומנם חלק גדול מהדוח סודי, אבל תאמינו לנו, בריק טעה.
"לימים העיתונאי יואב זיתון הגיש דרישה לבית המשפט המחוזי לעיין בדוח, והשופט אישר את זה בשם זכות הציבור לדעת. הצבא המשיך לטעון שהדוח סודי והביא לזיתון מסמך שרובו מושחר. לא יודע איך זיתון הצליח להגיע לדוח האמיתי שמאחורי ההשחרות".
אפילו בחלקים שהותרו לפרסום, התברר שדוח הביקורת הפנימי של צה"ל חשף מחסור בימי מילואים, תחמושת אימונים ואמצעים לראיית לילה בחטיבות המילואים, הטמעה ברמה נמוכה של מערכות שליטה, קשיים גדולים בהשארת הקצונה האיכותית בקבע, מחסור בכמות ובאיכות חיילים סדירים בימ"חים וחוסר באלפי משאיות וכלים לניוד אמל"ח בחירום. “ולמרות זאת, הם לא התביישו לכתוב שמסקנות המבקר הן שצה"ל מוכן למלחמה, מאומן ומצויד טוב מבעבר, הכל כדי לזרות חול בעיני הממשלה ושר הביטחון".
"ראשי החברות בעצמם אמרו לי, בריק, במלחמה לא נוכל להביא חומרים ולטפל בכם, כי לא בנינו לנו מלאים. וחמור מכך, רוב הנהגים שלהן הם ערבים, אין כמעט נהגים יהודים בתוך החברות האזרחיות, והם אלו שצריכים להוביל את הדלק, התחמושת והמזון לכוח הלוחם. אבל בזמן מלחמה הם מפחדים להגיע ונשארים בבית. בשומר החומות, מתוך 500 נהגים ערבים הגיעו רק 40, כי הם פחדו שיפגעו במשפחות שלהם אם יעזרו ליהודים בזמן הלחימה. וככה הגענו למלחמה כשאנחנו בנויים על תשתיות של כוח ערבי גם בהפעלת אמצעים כבדים וגם בתיקון המשאיות במוסכים. תוך שלושה ימים היכולת של צה"ל עומדת מלכת רק בגלל הבעיה הזאת.
“חמור מכך, החברות עושות אחזקה גם לציוד. אם בעבר נלחמתי והתקלקל לי טנק, הייתה לי מחלקת חימוש שרצה אחרי הטנקים ומתקנת אותם. הרבה טנקים השמישו לי במלחמה, אבל היום כשהטנקים שלנו יעברו את הגבול לכיוון עזה או לבנון, אנשי האחזקה לא יוכלו להיכנס בעקבותיהם, כי הם אזרחים, אין להם אפילו ביטוח. אם יהיה חסר בורג לטנק, הוא יירד מהסד"כ".
"אני שואל את יו"ר הוועדה, אתה סומך על זה שהרמטכ"ל והאלופים מספרים לך שהכל בסדר ולא נכנס לעובי הקורה ובודק בעצמך? זה מה שקרה גם השבוע. המילואימניקים התלוננו שאין להם ציוד ואמצעים, והצבא ממשיך בשלו וטוען שאין בעיות. דובר צה"ל מוסר שהכל בסדר וכל הציוד מגיע ליעדו. לא לומדים שום לקח. זו פשיטת רגל של המערכות וזה רק נושא אחד מתוך 15".
"פעם היו גדודי אנשי מילואים שתפקידם לשמור על רציפות תפקודית במצבי חירום, שיסייעו בסגירת הבורות שייפערו על המסלולים כתוצאה מהטילים ואיסוף רסיסים שייפלו על המסלולים, כי כל רסיס כזה יכול לעצור מטוס, וגם לדאוג לכיבוי שריפות בתוך הבסיסים. אבל היות וזה לא היה עיקר מעייניהם של מפקדי חיל האוויר, כוח המילואים הזה נחלש ולא קנו כבאיות או אמבולנסים נוספים. יש בסיסים חסרי מקלטים שבזמן התקפת טילים לא יהיה היכן להסתתר בהם".
"החברים שלו סיפרו שהצליחו ב־90%, כי לא בודקים אותם אלא סומכים על מה שהם אומרים. ואז למי קוראים? למ"פ שדיבר אמת וגוערים בו שהוא מוריד את הממוצע. אם הוא מתעקש, רומזים לו שלא יקדמו אותו. אני מקבל טענות כאלה יום־יום ושעה־שעה. זה עיסוק במציאות מדומה, וככה הגענו לאירועי השבת האחרונה".
לבריק בטן מלאה לא רק על מחדל המודיעין המשווע והכשל בטיפול באירוע עצמו לכל אורך שעות הזוועה הארוכות, אלא גם על ההיערכות ליום שאחרי. “אם צה"ל ייכנס לתוך עזה, ייהרגו עוד ועוד אזרחים עזתים וזה ייצור מהומות ביהודה ושומרון ויגיע לעורף הישראלי", הוא מזהיר. “בשומר החומות היו ששת אלפים פורעים קיצונים, היום עלולים להיות רבים יותר בהשפעת חוסר המשילות במגזר הערבי. אם הם רוצחים את חבריהם, לא תהיה להם בעיה לפגוע בנו. יש להם מאות כלי נשק שגנבו מהצבא, והם ייכנסו בחסות כוח חיזבאללה ובחסות המהומות.
"ישראל צריכה להביא בחשבון כמה זירות, האחת היא חיזבאללה, שברשותה 150 אלף טילים מדויקים שמכסים את כל מדינת ישראל, וכטב"מים, ועשרת אלפים חיילי כוח רדואן מאומן ומיומן לעבור את הגבול. השנייה היא המיליציות הפרו־איראניות בסוריה, עיראק ותימן, שברשותן טילים ונ"ט שיושבים ומחבקים את גבול רמת הגולן בתוך היישובים האזרחיים, השלישית חמאס והג'יהאד, שראינו את כוחו, והרביעית ביהודה ושומרון.
"ליישובים שם אין היום יכולת להגן על עצמם, כי לקחו להם את הנשק. ישבתי עם 50 רכזי ביטחון מיו"ש ואמרתי להם, חבר'ה, אתם חושבים שכיתת כוננות עם כמה אקדחים תוכל לעצור אלפי פורעים שיפשטו וייכנסו אליכם כמו שנכנסו בדרום? תכינו את עצמכם עם מלאי של תרופות, מים ומזון, ועם נשקייה מוגנת בכל יישוב, כמו שהיה פעם, כדי שברגע שיתחיל אירוע תיקחו אותו לידיים ומתוך עמדות שתבנו מראש תוכלו להגיע למצב שאף אחד לא יגיע אליכם".
"מה יקרה באירוע מול לבנון, סוריה, יהודה ושומרון, בתוך העורף? אני אומר, אל תדברו על מה שקרה שהיה רע ומר, אלא על מהלכים שחייבים לעשות היום כדי להתכונן ליום שאחרי. צריך לחלק נשקים לכל יישוב, כדי שהתושבים יוכלו להילחם על הבית שלהם. כי מה שקרה לתושבי עוטף עזה התאפשר בגלל שלא היה להם נשק".
אלוף במיל' בריק, שכיהן במשך עשור בתפקיד נציב קבילות החיילים, החל את הקריירה הצבאית שלו בחיל השריון כמפקד חטיבה, אוגדה וגיס וכיהן כמפקד המכללות הצבאיות. הוא נלחם כמפקד פלוגה במילואים במלחמת יום הכיפורים והחליף שבעה טנקים שנפגעו. הוא נפצע פעמיים ונותר אחד מהלוחמים הכשירים הבודדים מגדודו. על מעשיו אלה הוענק לו עיטור העוז.
“מה שקרה לנו היום מוכיח שלא הפקנו לקחים ממלחמת יום כיפור", הוא אומר בצער. “יש מיסוך, כנפיים שבורות, וכל רמטכ"ל ממציא את הגלגל מחדש וזורק לרוח את המיליארדים שהשקיע קודמו בלי בקרה של מדינאים וללא שומרי סף של ועדת החוץ והביטחון. למדינת ישראל אין מדיניות ביטחונית אסטרטגית, הקבינט לא עוסק בזה, והמל"ל, שתפקידו לבנות צבא למלחמה הבאה, הפך למזכירה של ראש הממשלה".
"איך חיל האוויר לא פועל בשטח בתוך שעה? זו תקלה מודיעינית ומבצעית חמורה מאין כמוה, ותולדה של צבא שגדל לתוך עצמו ביהירות, בזחיחות ושחיתות. זו פשלה כל כך נוראית שאי אפשר להסביר אותה, אבל היא מלמדת על זילות וחוסר מוכנות מבצעית. שלושה ימים לפני כן מגיעים שר הביטחון גלנט, הרמטכ"ל הרצי הלוי וראש השב"כ רונן בר לראש הממשלה ואומרים לו, הגזרה של חמאס מורתעת, אין ממה לחשוש, הכל בסדר. ואלו שלושת האנשים שצריכים לדעת ולהכיר כל שעל ותוכנית בגבול הדרום".
“רוב האוכלוסייה של ישראל יושבת בגוש דן, מטרה קטנטונת לאלפי טילים. איך אפשר לשרוד ככה כשאף אחד לא חושב קדימה. כולנו חיים על סיפורי עבר שאנחנו חזקים ואנחנו ננצח, אבל המציאות שהתהוותה בשטח צמחה לנגד עינינו בשנים האחרונות תחת שלטון נתניהו ואף אחד לא עסק בזה.
"ישבתי מול ביבי נתניהו בקדנציה הקודמת שלו. זה היה אחרי שהוצאתי את הדוח שלי והוא קרא והזמין אותי אליו. הקציב לי חצי שעה ודיברנו שעה וחצי, והוא לא הפסיק להסתכל לעבר המזכיר הצבאי שלו ולהגיד, 'איך אני לא יודע, איך לא עדכנתם אותי'. המזכיר הצבאי התפתל. בסוף ביבי אמר, 'אני עומד להקים ועדת חקירה ויישום ההמלצות שלך', ואפילו אמר לי את השמות שיעמדו בראשה, אבל אז הייתה ישיבת הממשלה המפורסמת והממשלה התפרקה, ומדינת ישראל יצאה לסבבי הבחירות הלא נגמרים".
“אחר כך טיפול בפוליטיזציה של הוראות הפתיחה באש. היום חיילים שוקלים אם לפתוח באש, כי הם מפחדים מבית המשפט יותר ממי שעומד מולם וזורק עליהם אבנים או בקבוקי תבערה. וצריך לשחרר גם את נוהלי 'הקש בגג'. עם כל הכבוד להיותנו עם רחום ונפלא וטהור, ברגע שאתה ניצב מול איום קיומי, אתה צריך לשחרר, ולתת לאנשים יכולות לשיקול דעת, כך שאם בדואים נכנסים לתוך היישובים וגונבים אמצעים ונשק לעיני החיילים, וזורקים ציודים החוצה, זה לא אומר שאפשר לירות בהם מיד, אבל צריכה להיות היכולת והאפשרות להשתמש בנשק מולם בלי לחשוש מהוראות מחמירות ומחקירות מצ"ח".
התרעות פיקוד העורף