כאשר מזכיר המדינה האמריקאי אנטוני בלינקן שוהה בישראל ויממה לפני ביקור הנשיא ביידן, האמריקנים מתייחסים במלחמה הנוכחית לישראל כאילו יש ברית הגנה בין המדינות. במידה רבה פיקוד המרכז האמריקני שותף בהערכת המצב במלחמה. הסיוע הצבאי הוא חסר תקדים, וכבר עכשיו במערכת הביטחון משוכנעים כי במידה ויהיה צורך האמריקנים יפעילו גם כוח.
הסייע באמל"ח ותחמושת כבר עכשיו הוא חסר תקדים, והתחושה במערכת הביטחון שאין דבר שישראל מבקשת והיא לא מקבלת. לא מדובר רק בנושאות המטוסים, ספינות הקרב, יכולות לוויניות ותמונת קרב משותפת בין צה"ל ופיקוד המרכז - האמריקנים משדרים שהם חלק בלתי נפרד מהמערכה, ובמידת הצורך יהיו מוכנים להפעיל כוח.
האמריקנים מבינים את תכלית המערכה בדרום ומבינים היטב את מחירי המלחמה בדרום, והמשמעות של תמרון קרקעי שעשוי להימשך חודשים. עזה העלובה גם כך לא תישאר עוד עזה. יהיה גם לחץ בינלאומי, והאמריקנים מבינים את האתגרים שזה מציב בפניהם כמי שעומדים מאחורי ישראל בכל הכוח.
ישראל צריכה לבחור את העימותים והמחלוקות שלה עם האמריקנים, ופתיחת מעבר רפיח לסיוע הומניטרי בדרום הרצועה אינה אחד מהם גם כשהבטן כואבת.