עוד אמרה: "הצבא שלנו היה צריך להיות הכי מוכן בעולם, פשוט לא היינו מוכנים. זה מאוד עצוב. הם הגיעו לשכונה שלי, שמעתי ירי. זה פחד אימים. אתה לא יודע מה לעשות או להישאר בממ"ד, לצאת לסלון. זה סיוט שאני לא מאחלת לאף אחד לעבור".
על המחיר הכבד שספגה העיר מאז פתיחת המלחמה שיתפה: "תלמידה שלי מהשנה שעברה, שני הוריה נרצחו מול הילדים כשהיו בדרכם להימלט משדרות, תלמיד שלי מלפני יותר משלושים שנה יצא לריצת בוקר ונרצח, אנשים שאני מכירה, הדודנים שלי שהיו בין המפיקים במסיבה ברעים, כל פעם שומעים עוד ועוד על אנשים שאני מכירה משדרות, לא פשוט".
לבסוף התייחסה לקשר המאתגר עם תלמידיה בשבועיים האחרונים: "לעצמי לא ידעתי להסביר את זה, שלושה ימים הייתי משותקת מפחד, מהלם, לא ידעתי איך להרגיע את עצמי. שאלתי את עצמי איך אני מדברת עם הילדים.
"אחרי שקצת התעשתתי, התקשרתי לילדים, דיברתי עם ההורים. שמעתי בהרבה מקולם של הילדים שמחה, וראיתי שחלקם באמת לא מודעים למה שקורה. סיפרתי להם שאני מתגעגעת אליהם, הם מאוד מתגעגעים לילדים האחרים ולבית הספר. כרגע אני לא מדברת איתם על המצב, בעזרת השם נחזור לשגרה".