מלחמת חרבות ברזל: ישראל ספגה לא מעט אבידות במלחמה עד כה, רובן המכריע אזרחים שנטבחו ללא הבחנה בבתיהם או במסיבה ברעים. המשטרה נגררה באותה שבת, בעל כורחה, ללחימה ואיבדה רבים משוטריה, ומי שהיווה את כוח הבלימה, הציל עשרות שוטרים וחילץ בני ערובה, תוך חיסול למעלה ממאתיים מחבלים היו כוחות הימ"מ.
המחבלים מודים בחקירות: "בחמאס מסתתרים במקומות שצה"ל לא יפציץ" | צפו
"היה כאן נס גדול": כבאי חשף את ממדי ההרס בבניין שספג פגיעה ישירה בתל אביב
היחידה ללוחמה בטרור, שאיבדה בשבעה באוקטובר יותר ממחצית ממספר הקורבנות שספגה מאז 1974 עת הוקמה, ניהלה במשך שעות ארוכות קרב על שחרור שוטרים בתחנת שדרות שנכבשה על ידי עשרות מחבלים. כל זאת בשעה שגודל האירוע ועוצמתו לא היו ידועים כמעט עד לשלבי הסיום של הלחימה.
תחת ממטרי אש ופרטים מעורפלים הצליחו הלוחמים לעמוד במשימה החשובה עם לא מעט סיפורי גבורה. על אותה שבת מספרים ארבעה מהלוחמים א', ת' מפקד הכוח, ג' ו – ר' שיחד הם משלימים את המוטו לביצוע מושלם של האתג"ר שניצב בפניהם.
א' שיחזר בשיחה עם "מעריב" את הדקות הראשונות של האירוע. "בבוקר אני יוצא לבית הכנסת, יושב לפני התפילה קצת ללמוד, תוך כדי שאני שם אני שומע את הצבע האדום, את הרצף של הטילים, ומקבל טלפון מהעבודה.
"חוזר הביתה, אומר שלום לאישה ולילדים ויוצא", הוא נזכר. "קיבלתי הנחייה להגיע לתחנת המשטרה בשדרות, בשלב הזה אף אחד לא יודע בדיוק מה מתחולל, ואני בעצם נוסע אל הלא נודע, בהבנה שמתרחש משהו לא שגרתי".
"בדרך למקום אני מקבל שבבי מידע וכשאני מגיע לאזור התחנה אני רואה גופות של שוטרים ואזרחים, שומע קולות ירי ומבחין שמחבלים מבצעים וידוא הריגה. צריך להבין שבכל אותו זמן אני לא יודע כמה מחבלים יש בשטח, ומי נמצא בתחנה. אני רק יודע שיש לכאורה לכודים במבנה ולא יודע שמתבצרים שם מחבלים.
בשלב הראשון היה א' לוחם הימ"מ היחיד בזירה. "אני תופס סוג של פיקוד, מצרף אליי מספר שוטרים ואומר שצריך לבצע איגוף של התחנה כי יש ירי לעבר הכניסה. אנחנו מגיפים את התחנה ואז אני מזהה ירי מאסיבי לעברנו. אני מביט לאחור ורואה שוטרים נופלים לפני ומאחורי. אני מרים חולצה לאחד השוטרים ומזהה פגיעת ירי בגב, מצמיד אותו לקיר ומוודא שמבצעים לו חסימת עורקים. בזוית העין אני קולט צלף על גג אחד המבנה שהטלסקופ שלו מכוון לעבר המרכז המסחרי הסמוך ולעבר המקום שבו ניהלנו את הקרב".
ברגע שבו ראה א' את הצלף החמוש, התחיל להבין את גודל האירוע. לדבריו, "המחבלים הגיעו חמושים בתחמושת שלא הכרנו, מטענים, רימונים, RPG, ממש הכל מהכל. אני קולט שבגג הבניין נמצא צלף שמכוון לכיוון שלנו ולעבר המרכז המסחרי שמול והוא יורה במדויק באזרחים ובשוטרים".
הוא המשיך: "אני שואל אם יש נשקים ארוכים במשטרה ומקבל תשובה שלילית אבל באותם רגעים מגיע למקום חייל עם M-16, אני מבקש ממנו את הנשק והוא מסרב בעקשנות. לרגע אחד הוא מניח את הנשק ומסדר את החגורה במכנס, אני מנצל את השניות האלו חוטף לו את הנשק ומתחיל לרוץ. הוא צועק שגנבו לו את הנשק ואחד השוטרים מגיב 'אל תירו הוא משלנו'".
לאחר שנמלט עם נשקו של החייל, א' עולה לבניין מגורים ורק לאחר שורה של שאלות, מצליח לשכנע את אחד הדיירים להכניס אותו. "אני נכנס לשירותים ומפרק את הזכוכית והרשת מהחלון, הוצאתי החוצה רק את הקנה של הנשק וחיכיתי לשעת כושר. ברגע שזיהיתי אותו מתורמם עם הראש ביצעתי ירי והוא נפל לאחור".
ברגע שהבין שפגע בצלף, חזר א' לזירה. "אני מבין שיש התרחשות בגג מבנה תחנת המשטרה. אני שומע את מטחי הירי ומבין שחייבים להיכנס פנימה כדי לסייע", הוא משחזר. "אני רואה את השוטרים שנפגעו בכניסה למבנה, ואני מזהה מחבל זוחל לכיוונם. היה לו ביד מטען או רימון, ויורה לעברו. בשלב הזה אני מבין שהוא נפגע, כי הוא הפיל את מה שהיה לו ביד והתקדם לכיוון המדרגות".
"אחרי שיריתי בו אני מתקשר לחמ"ל שלנו ואומר שעליתי על מבנה לקחתי לחייל נשק יריתי כנראה בצלף ובעוד מחבל. ביקשתי תגבור והדגשתי שהזירה בעייתית, עדיין לא ברורה", הוא נזכר. "בשלב הזה פעלתי על אוטומט, אתה אפילו לא חושב על הפחד".
במקביל לפעולתו הנועזת של א', יחידת הימ"מ מוקפצת לזירה אחרת, באזור קיבוץ יד מרדכי. ת', מפקדו של א' שמשרת ביחידה כבר 18 שנה, מספר: "בשלב הראשון חשבנו שאנחנו חותרים למגע עם חולייה או שתיים של מחבלים, ובדיעבד התברר שזה היה קרב בלימה שמנע עלייה על כביש 4 צפונה. הייתה גם השבתה של מארבים בצומת שער הנגב, שם ספגנו את מירב האבידות של היחידה".
הוא מוסיף: "אחרי שהאירועים האלו מתייצבים יחסית, האירוע בתחנת שדרות מקבל פוקוס. לפחות שעה לאחר שא' הגיע לשם. הפעולה שלו הצילה או סייעה ללחימה של השוטרים על הגג, והוא השלים אותם ומנע את הפגיעה בהם.
"כשהגענו לזירה הדבר הראשון שראינו זה עדות לקרב שהתחולל שם, וגופות של מחבלים. קיבלנו מידע שיש בני ערובה בתחנת שדרות והגענו לשם. ראינו את כל סימני הדרך שהושארו, ראינו במה המחבלים ההרוגים חמושים והבנו שזה אירוע בסדר גודל אחר, אבל גם בשלב הזה עוד לא הבנו עד כמה".
לאחר שקיבלו את המידע על בני הערובה ותמונת מצב על הלחימה, הכוח מבין שיש עדיין מחבלים על הגג, ולא ניתן לפרוץ לתחנה דרך הגג. ר', לוחם ביחידה, סיפר על הפריצה לתחנה: "הבנו שצריך להסתער כמה שיותר מהר פנימה, כי אוטוטו מגיעים לאנשים בפנים המחבלים ומתחיל מסע הרג".
"בשלב הזה, יש לציין שהתחנה כבר הרוסה וממולכדת, כנראה הטמינו בכניסה מטען שהתפוצץ על הכוח, ובמקביל הותקלנו על ידי מחבלים בקומה השנייה. חיסלנו שני מחבלים, ונפצעו לנו שבעה לוחמים, מתוכם ארבעה מוצאים מהתחנה לקבלת טיפול רפואי. השלושה הנוספים המשיכו לתפקד גם אחרי שנפצעו".
"הגענו לבני הערובה, בשלב הזה עוד לא היה ברור לנו כמה הם, וכמה מחבלים נמצאים שם, נדרשנו לפעול מהר ולבצע את המשימות".
על הלחימה תחת אי הוודאות אמר מפקד הכוח: "מה שהניע את הלוחמים זה העובדה שהייעוד של היחידה הוא להציל חיים, ופעלנו על בסיס התרגולת שלנו. בדיפולט, כוח ימ"מ צריך לדעת לפרוץ פנימה ולאבטח ולחלץ בני ערובה.
"אבל המחבלים הארורים לא באו לנהל משא ומתן, הם באו ככוח סמי צבאי במטרה להשתלט על התחנה", ממשיך מפקד הכוח. "בנוסף לחילוץ בני הערובה, האירוע הופך לסיר לחץ, שזה משהו שאנחנו מכירים משמירת הבט"ש ביהודה ושומרון. אתה לא רוצה להיכנס פנימה כי לאויב יש שם יתרון ואתה עושה הכל כדי לנהל את הזירה מבחוץ.
"בשלב הזה יש לנו כמה אירועים", הוא מוסיף. "יש את האירוע על הגג, שהמחבלים עדיין מצליחים לעלות למרות העבודה הטובה שא' עשה על המדרגות. ויש לנו שוטרים פצועים שמאוימים על ידי המחבלים, ומבחינת הפציעה שעון החול מתהפך אצלם. הם כבר כמה שעות טובות על הגג בשלב הזה".
בהברקה של הרגע, היחידה מוצאת כלי לא שגרתי להגיע לגג. "הבאנו כבאית עם סל, ואיש מאוד אמיץ מתחנת הכבאות תיפעל את הסל במשך כמה שעות ברמת סיכון גבוה מאוד. בסופו של דבר חילצנו את השוטרים הפצועים והתמקמנו בעמדה טקטית מול המחבלים על הגג".
"בשלב הזה כולנו ממוסגרים לביצוע המשימה, וברור לנו שהמטרה בראש ובראשונה היא הצלת חיים. אנחנו מאוד רוצים לפגוע ולהרוג את מי שצריך, אבל בשלב הזה אנחנו מבינים שזה לא בראש סדר העדיפויות, אלא להוציא את האנשים שלנו בחיים".
"אחרי שחילצנו שמונה שוטרים מהגג, לוחם עירני מאוד שמע גניחות ונשיפות על הגג של אדם פצוע. הוא הכווין אותנו וכשהגענו לאיזור שמענו את הפצוע מדבר עברית והבנו שזה שוטר נוסף שנפצע לאחר שהתנתק מהכוח שלו ונלכד במשרד שקרס. במשך חצי שעה ניסו לחלץ אותו מקיר שקרס עליו, זה מאות קילוגרמים של בטון וחפצים, והלוחמים חילצו אותו בידיים חשופות. ממש עם הציפורניים".
עשרות מחבלים חוסלו בקרב על תחנת המשטרה בשדרות, ופעילות הימ"מ מנעה אסון גדול יותר בעיר. "זה לא שלא חשנו פחד, בסופו של דבר תמיד יש פחד כי אנחנו לא רובוטים. אבל בהצפת האדרנלין והלחץ מה שמניע אותך זה המשימה", אומר א'. "הבנו שאם לא נהיה פה המחבלים יצאו החוצה ויכנסו למעונות של הסטודנטים ולממ"דים שבהם מסתתרות המשפחות. זה היה יכול ליצור טבח שגורם לטבח בבארי להתגמד לעומתו.
"אנחנו גם סומכים על הלוחמים, זה אנשים שלידך אתה מרגיש אחים לוחמים יחד, גם זה נותן לך כח. אתה גם מסתכל על זה שאם אתה לא עכשיו חותר למגע נגמר הסיפור. אנחנו כרגע קו ההגנה האחרון ואין משהו אחר שיעצור את זה".
לשיחה מצטרף הלוחם הרביעי בצוות, ג', ומשתף בתחושות במהלך הלחימה. "בניגוד לגופים אחרים, אנחנו נמצאים כל הזמן בחזית הלחימה, נכון שהעוצמה לא משתווית למה שחווינו בג'נין, אבל בסוף העיקרון הוא הצלת החיים. העיקרון הוא שאתה לא המרכז, אתה לא כלום, ואתה צריך להוציא את הלכודים בכל מחיר.
"אני בטוח שהחבר'ה שלנו שנהרגו בקרב, אם היית יכול לשאול אותם, היו אומרים שהם היו עושים אותו דבר שוב, ככה חינכו אותנו. זאת זכות ענקית".
מפקד הכוח, ת', הוסיף: "אחד מהיתרונות שלנו זה הדינמיות, הגמישות וההסתגלות למצבי לחימה גם כשהיא לא מתוכננת, והיכולת לעבוד עם אנשים שהם לא אורגניים צוותיים שלך. אנחנו בסוף יודעים כלוחמים לעשות רגע פאוזה כשמגיע מישהו מצוות אחר ולהתאגד ולעבוד ביחד. מה שכן, לא הכרנו סדר גודל כזה. ידענו שזה משהו סמי צבאי, אבל כשאתה רואה את זה מול העיניים זה מפתיע".
בשלב זה של הלחימה, ההנחה הייתה כי יש מספר מחבלים בודדים בתחנה - הנחה שהתבססה על מידע שהגיע מתוך התחנה, והתבררה כשגויה. "אנחנו מתחילים לסרוק, אלכסיי שמקלוב ז"ל פיקד על כח הפריצה יחד עם ר'. מתחיל להחשיך בשלב הזה שזה יותר מסובך בשלב הביצוע אבל אנחנו ממשיכים במשימה", אומר ת'.
ר', משלים את הסיפור: "אנחנו מטהרים את קומת הגג וזה לוקח לנו זמן, יורדים לקומה העליונה לקומת הכניסה, ואנחנו רוצים לצאת כמה שיותר מהר כי יש עוד הרבה זירות בכל הגזרה. ברגע שאנחנו יורדים למטה אנחנו מקבלים שם אש מאד כבדה בין ארבעה לחמישה מקומות ירייה.
"אלכסיי נפגע ואיתו עוד ארבעה לוחמים. אנחנו משיבים אש ומנהלים איתם קרב קצר ותוך כדי מחלצים את הפצועים בגג, מנהלים קרב יריות, חוסמים את הגרמים שהמחבלים לא יעלו משם, משליכים רימונים ובעצם שם מתקבלת ההחלטה שממשיכים את הקרב מבחוץ".
מפקד הכוח ממשיך: "בשלב הזה אנחנו ממשיכים לעבוד מעולם שיותר מוכר לנו עם חבילת אמצעים הרבה יותר משמעותית בניהולו של ג' פה, אנחנו מתחילים להפעיל לחץ מבלי להתייחס לטקטיקה ויש משמעות למהלכים שבוצעו. עד לשעות הבוקר כבר וידאנו שאין אויב חי בזירה".
ר' משחזר את רגעי הסיום. "זה היה מעבר בין העולמות. ברגע שאנחנו מבינים שאין לנו יותר שוטרים לכודים ואזרחים, הבנו שצריך לעבור ללחימה אגרסיבית יותר, כשהמטרה היא לחסל את כל המחבלים.
"אנחנו עושים סגירה מהודקת ומתחילים ללחוץ את המחבלים, כולל סיוע מזירות לחימה מהאוויר ומהקרקע. ברגע שאנחנו לוחצים אותם אנחנו סופר מחודדים, זה לא מחבל שיוצא עם ידיים למעלה אלא מחבל שיוצא להילחם ואנחנו חדי מוטיבציה ומקריסים עליהם את התחנה".
מפקד הכח משלים: "כאן המקום לציין את אמצעי הסיוע והסנכרון עם כוחות שלא מאיתנו גם חיל האוויר שחורג מהרגלו ופועל בלחימה בתוך שטח בנוי ולוקח סיכונים מחושבים בצורה אמיצה וגם שריון שעובד איתנו בצורה טובה ובקיצור שילוב זרועות מטורף ובגדול ב10:00 בבוקר של ראשון של כל המשימות שהוצבו בפנינו".
ת' מבקש לסיים את הריאיון עם התייחסות לחללים מהיחידה: "תשעה לוחמים שחלקם אני אישית הכרתי במשך שנים ארוכות כל אחד הוא עולם ומלואו. תשעה חללים גדולים שנפערו בליבה של היחידה. כולם פעלו באומץ רב בסיטואציות המאד מורכבות האלו".
לבסוף הוא מתייחס להתמודדות לאחר הקרב, וסיפר: "המשפחה שלי מבינה את גודל השעה. להבדיל אלפי הבדלות ממה שאמר מזכ"ל האו"ם אז זה לא קורה בואקום. אנחנו מדברים פה על אירוע מג'ורי לאומי לצורך העניין. אצלי אין זמן לשכנועים, הם מבינים שזה חלק מההחלטות שלי. היינו באירועים הכרנו נופלים, ואצלינו אין שאלה לאן הולכים מחר בבוקר. זאת העבודה שלנו".