10 חיילי צה"ל נהרגו הלילה ברצועת עזה. בין הנופלים רב״ט אסיף לוגר, בן 21, בן הקיבוץ יגור, לוחם בגדוד 77 של חטיבה 7 - עוצבת ׳סער מגולן׳. רב"ט לוגר נפל בקרב בצפון רצועת עזה.
עידן, אביו של אסיף מספר: ״אסיף התגייס לחטיבה 7, עשה את כל המסלול הנדרש ובחודש האחרון, היה יחד עם החטיבה והגדוד בפעילות מבצעית. בשבת השחורה, הוא היה בבית איתנו ואמר שהתקשרו אליו ושמקפיצים אותו. הסעתי אותו לאשקלון, הוא התחבר שם לכוח ולמעשה זו הייתה הפעם האחרונה שראיתי אותו. מאז דיברנו איתו הרבה פעמים, ובפעם האחרונה שדיברתי איתו בטלפון הוא קלט שאני דואג ואמר לי ״אל תדאג אבא, אין לי כוונה למות״. ידעתי שהוא נכנס לעזה, גם אני בעצמי משרת במילואים. לא ידעתי בדיוק את מיקומו, אך ידעתי שהוא לוקח חלק בלחימה - ואז הגיעה הבשורה הקשה״, מתאר בכאב.
הוא מספר על בנו, שהאהבה הגדולה ביותר שלו הייתה המוזיקה: ״אסיף היה ילד מדהים - הוא אהב מאוד מוזיקה, כל זמן שהיה לו הוא היה שומע, מנגן עורך ו׳מסמפל׳ מוזיקה. הוא אהב מאוד מסיבות, את החיים - ונראה שגם החיים אהבו אותו עד הרגע הנורא הזה. לפני הצבא, הוא עשה שנת שירות וליווה נערים במצוקה - ולאחרונה גם התברר לו שחניך שלו נרצח בעוטף עזה, מה שהשפיע עליו בצורה מאוד קשה. הוא היה ילד עדין, בוגר, שהקשיב לעצמו, והתמודד עם כל מה שנדרש. הוא אהב את החברים שלו בקיבוץ, גדל בבית שמח ואוהב, רצה ללמוד מוזיקה, והשתדל ליהנות מכל רגע שהיה לו בחיים. הוא היה אמור בקרוב לצאת לקורס מט״קים - אך הוא לא יעשה את כל הדברים האלה יותר״.
חברו הטוב ביותר עוד מינקות, עומר אלעד, מספר אודותיו: ״אסיף ואני מכירים מגיל 0. היינו יחד בכל מסגרת אפשרית - מהפעוטון והגן, דרך היסודי - ועד לחטיבה והתיכון. אנחנו בני אותו מחזור בקיבוץ, גדלנו יחד והיינו יחד בכיתה, חברים הכי טובים. אתמול בלילה כשגיליתי שהוא לא איתנו יותר, הרגשתי שוק טוטאלי, לא רציתי להאמין בכלל. אני עדיין בשלב ההכחשה״.
״היו תקופות שאני ואסיף היינו כל היום ביחד, משוטטים ומחפשים מה לעשות, צוברים חוויות בקיבוץ ועושים שטויות. לאחר התיכון, אסיף בחר לעשות שנת שירות לפני הצבא בכפר הנוער נירים עם נוער בסיכון, והתגייס לאחר מכן בדצמבר 22׳. לאחר שהתגייסנו, שמרנו על קשר כמובן, ובכל סופ״ש היינו יוצאים הביתה ומתראים. היינו מנצלים את זמן האיכות שלנו יחד, מפגשים של צחוקים וכיף, יוצאים לאכול, לשבת בפאב של הקיבוץ, להסתפר יחד - ממש הכול יחד. בנוסף, אסיף היה מוזיקאי מאוד מאוד מוכשר, היינו מקיימים ערבי ג׳מג׳ומים של ניגונים יחד. הוא אהב מוזיקה, וכל פעם שמע שירים חדשים והיה חוקר ומגלה סגנונות חדשים״, מתאר חברו הטוב.
״הפעם האחרונה שראיתי אותו הייתה ב-7.10, בבוקר שהכול התחיל״, הוא נזכר. ״התעוררנו בבוקר, נפגשנו כל החברים ואסיף היה דרוך לנסוע להילחם לאחר ששמע מה קרה בדרום, ומבלי לחשוב פעמיים ולחכות - הוא נסע״.
״אסיף היה אדם שמח, נאמן לעצמו לטוב ולרע ולא משנה מה אמרו לו - הוא תמיד בחר בדרך משלו. הוא תמיד ידע שהוא רוצה להיות לוחם ותמיד כיוון לזה. אנחנו כולנו מתאגדים למענו, ומשפט אחד מאוד מוביל אותנו - שהוא, במותו ציווה לנו את החיים, ואנחנו ממשיכים לאהוב את החיים שהוא אהב, לזכרו״.
רחל ברזילאי, שהייתה המחנכת שלו בבית הספר במשך שלוש שנים מספרת בכאב עליו: ״הוא אחד הילדים המופלאים ביותר שחינכתי - ילד שכולו מלא באהבה, נתינה, שמחה. הוא היה תמיד מוקף בחברים, אהב מוזיקה ולהתעסק ולדעת כל דבר שקשור בה. הוא היה ילד שמוכן לעשות הכול למען כולם, הוא פשוט היה מלח הארץ. כאשר שמעתי היום בבוקר שהוא נפל התחושה הייתה קשה מנשוא, לימדתי אותו שנים יום יום, ואין דרך לתאר את הכאב על אובדנו. הוא פשוט אבידה, ומגיע לו שידעו איזה בן אדם מדהים הוא היה״.