הותר לפרסום כי סרן (במיל׳) ארנון משה אברהם בנבנסטי וספי, בן 26, מיסוד המעלה, קצין לוחם בסיירת גבעתי נפל אתמול בקרב בצפון רצועת עזה. משפחת בנבנסטי וספי כבר ידעה בעברה שכול: אביה של אמו של ארנון, יואב וספי ז״ל, נהרג במלחמת יום כיפור. אחיה של ורד, ארנון וספי ז״ל, נפל במלחמת לבנון הראשונה, ועל שמו קרוי ארנון שנפל אתמול במלחמת חרבות ברזל.
משה משען, חברו הטוב של ארנון עוד מילדות מספר אודותיו: ״ארנון עלה לארץ בגיל 9, וברגע שראיתי אותו ברחוב ניסיתי להבין מי זה הילד החדש בשכונה. מאז - נהיינו החברים הכי טובים במשך 17 שנה״.
״אני זוכר שלפני כמה שנים, אבא שלי התקשר אליי ואמר לי ש״אבא של ארנון מת״. לצערי, אמש, במהלך אירוע משפחתי אבא שלי בישר את הבשורה המרה שגם ״ארנון מת״״, מספר בכאב חברו. ״אזכור אותו תמיד כבן אדם טוב, עם נשמה עדינה ובאותה מידה גם מופרעת. הוא הצליח להשיג כל דבר שהוא רוצה, אין דבר שבו לא הצליח. לאור הרקע המשפחתי של שכול כבד, זה היה מפחיד כשארנון התגייס ללוחמה. משפחתו חוותה טרגדיות ואיבדה כבר הרבה קרובים. בנוסף, הוא קרוי על שם ארנון דודו - אז זה היה מפחיד שיקרה לו משהו בצבא גם כן. כשהוא השתחרר מצה״ל הייתה הקלה, אבל לא היה ברור איך הוא יצא משם חי״, מספר.
״חוד החנית זה ארנון, אני עדיין לא יודע מה קרה, אך אני בטוח שהוא נהרג במקרה של אומץ בלתי רגיל. כעת המשפחה מפורקת, על אף שאמו של ארנון אישה חזקה מאוד. מתחילת המלחמה, היא עושה אוכל בכמויות לחיילים בשטחי כינוס באזור גם כשיש טילים, ואחיו הצעיר של ארנון לוחם בצנחנים חזר מהלחימה״. ארנון כתב על השכול של משפחתו, שאיבדה חמישה מבניה במלחמות ישראל: "סבא שלי, סא"ל יואב וספי, נפל במלחמת יום הכיפורים בהתקלות פגזים וקיבל על כך עיטור עוז. אחריו נפל אחיה של אמי, ארנון וספי שעל שמו אני קרוי. הוא רק סיים את המסלול, כשנהרג בהתהפכות נגמ״ש במלחמת לבנון הראשונה. באותה המלחמה נפל גם בן דודה של אמי, אורי מעוז, בהיתקלות נוראה עם מחבלים. כשסבתא שלי נישאה בשנית, נפל גם בנו של בן זוגה החדש, עומרי בן זכרי, מפליטת כדור". מלבדם, נהרג גם בן דוד נוסף של אמו, ניר מזרחי.
עוד סיפר ארנון בכתבה על העלייה שלו מלוס אנג׳לס לישראל בגיל 9: ״גרנו בצפת ושלחו אותי ללמוד בבית ספר חב"ד, אבל לא הצלחתי להסתדר שם או במסגרות חינוכיות אחרות. כשלא הייתי בכיתה, הלכתי לחווה הקרובה לרכוב על סוסים. עד שאני והסובבים אותי הבינו שלשם אני שייך, ושם כנראה אשאר במקום השירות הצבאי. לא קשה היה להבין את סבתא ואמא שלי, שלא בדיוק ששו לשלוח אותי לקרב. ואני? השלמתי עם העובדה שלעולם לא אתגייס".
״נקודת המפנה הייתה בגיל 17, כשקיבלתי את ההודעה על כך שאבא שלי נפטר", סיפר בכתבה ארנון. ״מנהל החווה לקח אותי תחת חסותו, לימד אותי על מסירות, אחריות ואהבת הארץ דרך סיפורים מתקופת שירותו בסיירת מטכ"ל. הבנתי שזה בן האדם שאני רוצה להיות, ושמתי לעצמי מטרה אחת - להיות לוחם ולהגן על המדינה. כשביקשתי מאמא שלי לחתום על טופס ההסכמה לגיוס קרבי, ראיתי את החששות שלה עולים מחדש. לא היה לה קל לחתום, אבל עכשיו היא רואה שכל סופ"ש אני חוזר עם ברק בעיניים וזה רק הולך וגדל״.
בשעה זו, מתקיימת תהלוכת תושבי יסוד המעלה ברחוב הראשי של המושבה, לכבודו של ארנון ז"ל ולכבוד משפחת וספי הלוחמת.