עילי, נדב ועילי הם שלושה לוחמים שגויסו למילואים בגבול הצפון. בימים כתיקונם, כל אחד מהם סטודנט באוניברסיטה אחרת, שהיה אמור להתחיל שנת לימודים נוספת באוקטובר האחרון, אלא שהיום השביעי באותו חודש, טרף את כל הקלפים. במקום לשוטט במסדרונות הפקולטות, הם מצאו עצמם מוקפצים לאירועים מבצעיים מול מחבלי חיזבאללה לאורך גבול הצפון. השלושה מתכוונים להישאר בגזרה הצפונית ולא לנוע מכאן, עד שיוסר האיום ועד שהתושבים יוכלו לחזור ולחיות בבתיהם בבטחה ובשלווה.
ואז ראינו תיק "60 שנה לבארי": כתבנו בדיווח מיוחד מהמנהרה בבי"ח שיפא
״ב-7 באוקטובר, הייתי בכלל בטיול מתמשך בלונדון, והתעוררתי לסרט אקשן מטורף״, מספר סגן (במיל׳) נדב בושביץ, מ״מ בחטיבה 134, ששירת בסדיר בחטיבת הצנחנים. ״באותו בוקר, המ״פ התקשר אליי באטרף וקרא לי לחזור. כשהוא סיפר לי שנפתחת מלחמה, דאגתי שלא יהיה לי איך להגיע לארץ, ושבתור מפקד מחלקה לא אספיק להילחם עם החיילים שלי. בסוף עליתי על טיסה לישראל יום למחרת והצטרפתי אליהם״.
״באותו היום, הייתי ברמת גן אצל סבתא שלי יחד עם כל המשפחה, בחופשה בין סמסטר לסמסטר כסטודנט לכלכלה וניהול באוניברסיטה הפתוחה. מהרגע שהמתקפה החלה, הבנתי שזה עניין של שניות עד שאצטרך להיכנס גם כן למערכה. התחלתי להתארגן על ציוד, וקפצתי ישר למילואים ברגע שהגיעה הקריאה. מאז, אנחנו בכוננות שיא בצפון״, מתאר רס״ל עילי שחר מגדוד פלס״ר 679.
״כשהאזעקה הראשונה נשמעה, הייתי בבית של ההורים שלי, בשבת רגועה לפני החזרה שלי לשנה החמישית של לימודי רפואת השיניים באוניברסיטת תל אביב. התעוררנו בבוקר לקול האזעקות, נכנסנו לממ״ד יחד עם הכלב, ושעתיים אחר כך, כבר זימנו אותי למילואים״, משחזר רס״ל עילי עופר מגדוד 7490. ״הופתעתי שהמתקפה הצליחה לקרות, ושחטפנו מכה כזאת, אך יצאתי למילואים בראש מורם, בידיעה שאנו מוכנים לכל תרחיש וחדים מאי פעם״.
״על אף שהשינוי בין לטפל בפציינטים בקליניקות רפואת השיניים - ללהסתער ולהיות בשטח הוא קיצוני, זה גם המעבר הכי טבעי שיש בשבילי. אני משרת מילואים פעיל, אז כך שאני די רגיל ביום בהיר אחד לעזוב הכול ולהתייצב חזרה לצה״ל״, הוא מוסיף.
״לא פשוט לעזוב את השגרה, להתנתק מהכול בצורה מוחלטת, ולהתחייב שוב למסגרת הצבאית, אבל מבחינתי זה מובן מאליו לעשות זאת. התגייסתי למילואים עם מורל גבוה כפי שמצופה ממני בתור לוחם משוחרר, ניתקתי לגמרי את כל השגרה שלי, ונכנסתי לעניינים כאילו אני חווה שוב את השירות הסדיר״, מתאר נדב. ״חשוב לי להבהיר שהרוח שלנו לא תישבר מהמראות הנוראיים שנחשפנו אליהם במהלך המלחמה, וזה מדרבן אותנו אף יותר להילחם ולהגן על התושבים״.
״אנחנו מוכנים ללחימה, מתכוננים על קו הגדר, ונערכים לכל אפשרות של כל מתקפה מכל סוג עם הכוחות הנכונים. אנו משלבים כוחות, וכל החילות פועלים יחד בשיתוף פעולה, ומחכים לפעול ברגע שתינתן הפקודה״, הוא מוסיף. ״מאירוע לאירוע, הרוח שלנו רק עולה ומתחזקת. כל אחד בחטיבה משתף בסיפורים מהשירות הסדיר שלו, על חברים שנלחמים עכשיו בעזה, וגם בחוויות עצובות של קרובים שחוו אסונות ב-7 באוקטובר. אנו דואגים לחזק זה את זה, ונותנים כתף אחד לשני״.
״אני גיליתי ששתי חברות שהכרתי בטיול אחרי צבא בהודו בילו במסיבה ברעים באותה שבת, והתברר בהמשך שהן נחטפו ולאחר מכן נרצחו. באופן אישי, הכאב לא מחליש אותי, אלא רק מוביל אותי להיות חדור מטרה עוד יותר, כי מחלחלת ההבנה שאנו נמצאים במערכה שלא נראתה כמוה לפני במדינת ישראל, ואין אפשרות אחרת חוץ מלנצח״, מתאר רס״ל עילי שחר.
״מבחינתנו לא משנה כמה זמן תימשך המערכה, אנחנו מחויבים לתושבי הצפון עד שיהיה כאן שקט. עד שלא נשיג את התוצאות המדיניות והביטחוניות שכל כך חשובות לנו כרגע, לא נפסיק להילחם וניתן את הכול״, מוסיף שחר. ״זה רק מוכיח שברגע האמת, הדור שלנו, שתמיד הוגדר כמפונק, מתייצב ולא נותן לשום ארגון טרור כמו חמאס או חיזבאללה להשתלט על שטחי מדינת ישראל. עכשיו זה הזמן של הדור הנוכחי, כמו הדורות הקודמים, להגן על הארץ. נעשה הכול כדי לשמור ולהחזיר לאזרחים את הביטחון״.
״תמיד אומרים שהמתגייסים הולכים ומשתנים ונהיים מפונקים יותר עם השנים, אך כל התפיסה הזו התנפצה ב-7 באוקטובר, כשכולם עזבו את חייהם, את השגרה הנוחה - והתגייסו מיידית להילחם בשדה הקרב. יש כעת לדור הצעיר משימה לאומית, כולם מבינים את גודל הצרה ואת הצורך לנצח - וזו גם העוצמה של עם ישראל, זה הדבק שמחזיק אותנו כל השנים״, מתאר נדב.
על אף השהייה הארוכה בשטח, שום דבר לא שובר את רוח הלוחמים חדורי המוטיבציה: ״רוח הלחימה שלנו בשמיים - הרי אנחנו גולנצ׳יקים. המורל גבוה, ואנחנו לא נותנים לשום דבר להוריד לנו את מצב הרוח״, אומר עילי עופר. ״אמנם יורדים גשמים בכל פינה בארץ, ובצפון עוד יותר, אך אנו לא מתרגשים מזה יותר מדי, ומשתמשים באמירה הידועה ש׳גולנצ׳יקים צומחים בגשם׳. מעבר למורל שלנו, אנחנו רוצים שגם עם ישראל ישמור על החיוך ויסתכל קדימה, בידיעה שנצליח לצאת מהמצב הזה יחד״.
״אני חייב להוסיף שיש כעת אחדות מרשימה בעם ישראל, שאם היינו מדמיינים שכך תהיה לפני חודשיים, זה היה נראה לנו הזוי״, רס״ל שחר אומר. ״מי דמיין בכלל את האחדות הזו, ההפגנות עברו מתחת לבית שלי וזה הרגיש לי שהחברה הישראלית רק מתפרקת מבפנים. פתאום היום כולם מתאחדים לתרום ללא קשר למגזר, דת או דעה פוליטית. גם במחלקה שלי, יש אנשים עם דעות פוליטיות מגוונות מאוד, אבל זה ברור לנו שכולנו נלחמים יחד כתף אל כתף, ושנעשה הכול זה בשביל זה. ברורה לנו כרגע גודל המשימה, ועד שלא נעמוד בכל ההישגים בחזיתות השונות - לא נחזור לשגרה ונישאר כאן לכל תרחיש״.