"בתחילת הלחימה קיבלנו את הידיעה שאסף כנראה הרוג וחטוף. אבל בתוך המציאות שאנחנו נמצאים, אני חושב שאני וגם הצוות לא נתנו לעצמנו להיכנס לאבל פרטי, אלא זה נכלל בתוך האבל הלאומי", מספר עמישב על האווירה בצוות בתחילת הלחימה.
"בשונה מהסיפורים שמספרים, שכבר תמיד ידעו שהוא יהיה רמטכ"ל, אז אצל חממי זה לא היה הסיפור", עמישב משתף. "המסלול לא היה לו קל. הוא היה בכושר מאוד טוב, אבל היה חסר לו ביטחון, והוא היה צריך טיפה יותר להאמין בעצמו. אני חושב שהפריצה הענקית קרתה כשהיה מ"כ בבא"ח. מאז הוא לא הפסיק להתרומם. ראיתי את הפריחה שלו. כל פעם כשנפגשנו איתו שאלנו: 'מה התפקיד הבא'? והוא היה אומר: 'בטח עכשיו אני בתפקיד האחרון, יש כאלה תותחים שמתמודדים מולי, לוקחים אותי בכיס הקטן'. אבל כל פעם קיבל עוד תפקיד. הוא היה כל כך צנוע ועניו, באמת לא החזיק מעצמו. לא משנה איפה היה ובאיזה תפקיד, הוא עשה אותו בצורה מדהימה".
"אחי יאיר (פלאי), מח"ט גולני, וחממי היו חברים מאוד טובים", מוסיף עמישב, "איפשהו בדרך הפיקודית הם נפגשו. כל פעם שאלתי את יאיר 'מה עם חממי? איך הולך לו?' והוא אמר לי 'אין דברים כאלה. איזה מלך, איזה תותח'".
התרעות פיקוד העורף