המחאה נגד הממשלה: אתמול (שבת) אלפי אנשים הפגינו אתמול בדרישה להחליף את השלטון. בהפגנה ברוטשילד בתל אביב, השתתפו גם אלפי אנשים שפונו מביתם מהצפון ומהדרום, כמו גם הורים שכולים והורי לוחמים. גל פיחוביץ', תושבת קיבוץ דורות שבעוטף שפונתה, היא גם אמא ללוחם בצבא ומראשי המחאה כנגד הממשלה. גל התראיינה היום (ראשון) לרדיו 103FM ואמרה: "אני חושבת שכל יום שעובר מקטין את הסיכויים שלהם לחזור הביתה".
"אני חושבת שלמי שעומד בראש הממשלה הזאת אין שום אינטרס להחזיר את הבן שלי הביתה כרגע. אין לו שום אינטרס לעשות את הדברים שהייתי רוצה שיעשה. עכשיו צריכים להחזיר את כל החטופים. גם תמורת עצירת הלחימה, גם תמורת החזרת כל שבויי החמאס שנמצאים בידינו".
דודתו של החטוף שנרצח בשבי חמאס: "מצה"ל אין פרטים, לא יודעים איך זה קרה"
"היום בבוקר ראיתי פוסט של חבר של יונתן, שאח שלו אלון (שמריז) שבוי", היא משתפת, "הוא כותב שהכי מטריד אותו זה שאלון יחזור וישאל 'מה לקח לנו כל כך הרבה זמן?'. זה מתחבר למה שאני חושבת על הממשלה הזאת והעומד בראשה. אני חושבת שעומדים שם אנשים שהאינטרס שלהם הוא לא האינטרס של רוב מדינת ישראל, ולא האינטרס שלי, או של החברים שלי, או של הקהילה שלי. אנחנו מפונים בארצנו, אף אחד לא מדבר איתנו, זה לא מזיז לאף אחד. בתמונה הרחבה והכוללת יש פה ראש ממשלה שאנחנו לא מעניינים אותו, בכל היבט. בכל מקום שלא נפנה, בכל סיפור שלא ניגע - פשוט לא מעניינים אותו. אני חושבת שזאת האחריות שלי גם בתור תושבת העוטף לבוא ולהגיד, 'אתם חושבים שרק בחטופים לא מטפלים? אתם חושבים שרק בציוד של המילואימניקים לא מטפלים? ורק בצה"ל לא מטפלים? ורק בעוטף לא מטפלים? ובפליטים לא מטפלים?' לא, לא מטפלים בשום דבר. ראינו 4.8 מיליארד שקלים שמראים בצורה ברורה למי מהממשלה הזאת אכפת".
בנוגע להפגנה, סיפרה: "עמדתי אתמול בסוף עם אנשים שמרגישים שלא רואים אותם. קפלן לא תחזור. כולנו עסוקים בהמון עשייה אזרחית, בלמלא את הוואקום של הממשלה שלא עושה דברים בהרבה מקומות. אני לא יודעת באמת מה זו המחאה הזאת, אבל מרגישה שהקול שלנו חייב להישמע. בשלב הזה אנחנו לא יכולים להיות בשקט, והסיבה היא שאנחנו יכולים לספר לכם מה אנחנו רואים מהצד של קבלת ההחלטות ואיך זה משפיע עלינו. על 200 אלף עקורים, על 136 משפחת שהקרובים שלהם עדיין חטופים. אנחנו יכולים להגיד לכם, 'לא סופרים אותנו' וזה קול שצריך להישמע. נורא קל לצבוע את זה במחאה. אני מספרת את מה שאני יודעת ועובר עלינו".
היא מוסיפה, "אין לי ספק שיש אנשים שמחזיקים בכוח את הפוזיציה שלהם והם שומרים עלינו ואסור שהם יעזבו, כמו שהרמטכ"ל צריך להישאר, וראשי מערכות הביטחון. אבל מי שעומד בראש הדבר הזה צריך ללכת. אנחנו צריכים בחירות עכשיו, וכמה שיותר מהר. יגידו שזה מחליש או לא מחליש, אני לא יודעת. אני יודעת שאני 65 יום מחוץ לבית שלי, שחברים שלי עדיין חטופים, שהילד שלי עדיין בעזה, ושעדיין מתקשרים אליי ושואלים אם אנחנו יכולים להשיג ציוד. מבחינתי אלו אינדיקציות להגיד שיש פה משהו, או מישהו, שלא אכפת לו מאיתנו. כל הדברים הם אולי נורא רחבים, אבל אני רק בתור אזרחית ורק בתור תושבת, חושבת שזו האחריות שלי לצאת החוצה ולדבר איתכם".
היא מסכמת, "יום אחד הילדים שלי ישאלו אותי איפה הייתי ב־2023, אני אדע להגיד להם איפה הייתי, וגם אדע להגיד להם איפה הייתי בימים האחרונים של דצמבר 2023. אני אהיה בכל מקום שבו אני מרגישה שאני תומכת ועושה וגם פועלת אקטיבית להחזרת אלון שמריז הביתה וגילי הביתה ואת הבן שלי הביתה".
סייע בהכנת הכתבה: אמיתי דואק, 103fm