בשישי האחרון, הותר לפרסום כי לוחם השריון רס"ל עומרי רוט, בן 25 מקצרין, מפקד טנק בגדוד 53 של חטיבה 188, נפל בקרב בצפון רצועת עזה. עומרי ז״ל, גדל והתחנך בקצרין, בן לשירלי ושלומי ואח לשתי אחיות.
"להחזיר אותם הביתה": קהילת כפר עזה התכנסה להדלקת נר חנוכה
"לוחם אמיץ ומסור": עמרי בן שחר, שנפל בקרב ברצועה, הובא למנוחות
היום בצהריים (ראשון), עם צאת בני משפחת רוט להלוויית עומרי בנם ז״ל, תושבי קצרין יזמו מחווה מרגשת, יצרו שרשרת אנושית שנושאת דגלי ישראל ברחובות היישוב, וליוו את בני המשפחה להלוויית בנם. הלוויתו של עומרי התקיימה בבית העלמין הצבאי בראש פינה.
אמו שירלי נשאה את הספדה: ״עומרי, חיפשת משמעות בכל דבר שעשית, ידעת להסביר מצוין למה אתה נלחם, והתמסרת למשימה. אהבת מאוד את הצבא, היית מצטט לי קטעים מסיפור חייו של עמנואל מורנו בעיניים נוצצות, וספרי הקריאה על המדף שלך הם סיפורים על גיבורי ישראל שתרמו למדינה. גם במלחמה הזאת אמרת לי ׳אחרי המלחמה, את תשמעי אילו מעשי גבורה יש, גם של נשים לוחמות׳. והנה, המלחמה עדיין לא הסתיימה - ואני שומעת איזה גיבור אתה היית״, אמרה בכאב.
״אחרי ההיתקלות הראשונה שלכם, כשקיבלת פקודה לנטוש את הטנק תחת אש ולתפוס מחסה, גם אז לא נשברת, אספת את עצמך במהירות וביקשת לחזור ללחימה עם החברים. אתה מפקד טנק סמכותי, משימתי ויחד עם זאת, גם אח בוגר לחייליך. ידעת לעבוד עם הראש ועם הלב בסנכרון מושלם״.
״השיחות המשותפות שלנו היו בעיקר בעניינים רוחניים. דיברנו על זה שלכל דבר יש סיבה משלו, גם אם אנחנו לא מבינים עד הסוף. איך היית מסביר לי את מה שקרה לנו עכשיו, מי יכול להסביר לי בכלל? אתה רק בן 25, זה היה לי קצר מדי, מעט מדי. כמה ביקשנו ממך לצאת כבר מעזה השטנית, ומה אתה אמרת? אבות לילדים קטנים צריכים לצאת לפניי, אני לא בעדיפות ראשונה. ילד שלי, אני רוצה לצרוח כדי שבטוח תשמע אותי אומרת לך כמה אני אוהבת אותך - ואיזו אמא גאה אני״, הוסיפה.
״ביום חמישי בערב בישרו לנו שעומרי נהרג, ושהטנק שלו נפגע מנ״ט״, מספרת ל״מעריב״ דודתו הדס. ״המלחמה תפסה אותו בשיא הקריירה שלו, הוא הצליח ושגשג בעבודתו בחברה ביטחונית. הוא היה בזוגיות במשך 3 שנים. כשדיברנו איתו בפעם האחרונה, הוא אמר לנו ׳אל תדאגו, אני בטוב, אתם לא צריכים לדאוג לי, אין בי שום פחד׳. הוא תמיד היה נחוש, מלא בתעוזה״.
״במהלך כניסתו בסבב הראשון לעזה, הייתה לו היתקלות, והוא חילץ את עצמו תחת אש. הוא נפצע ברגליו, לקח לעצמו כמה ימים כדי להשתקם, והחליט להיכנס גם בסבב השני לעזה ולא ויתר - על אף שהייתה לו האופציה לא לחזור ללחימה. הוא הרגיש שמחובתו להגן על המדינה. גם כשהבין מה קרה ב-7 באוקטובר, התייצב מיד ללחימה, על אף ששמר שבת״.
״תמיד אזכור את הכבוד שהיה לו לזולת, לסבים, לסבתות, להורים - ובכלל לכל המשפחה. הוא ילד שכולו לב ונשמה, אפשר לראות את זה גם בתמונות עם החיוך הגדול שלו, העיניים הטובות שלו, האופטימיות שהוא משדר. הוא אהב לטייל בארץ ובעולם, וגדל על סיפורי מורשת קרב של סבא ואבא שלו - אביו שירת גם כן כלוחם בשריון, בגדוד 53 כמוהו. מאוד דאגנו לעומרי כשידענו שנלחם בעזה, אבל הוא תמיד שידר אופטימיות, לא היה נראה שקשה לו בכלל, הוא השאיר את הפחד בחוץ כי היה חדור מטרה, לא הצלחנו לשכנע אותו אחרת. ככה הוא גדל וחונך מההורים שלו - הוא גיבור ישראל והתגלמות משמעות הביטוי ׳מלח הארץ׳״.
ראש המועצה המקומית קצרין, דימי אפרצב, ספד לעומרי שגדל והתחנך ביישוב "עומרי נפל בקרב על הגנת המולדת בעזה הארורה", כתב. "הלב שלי נקרע כל ערב עם פרסום הודעות בתקשורת ואני מתפלל שרוע הגזרה יחלוף מעלינו בלי לפקוד את קהילתנו. אך לצערי הגורל הפעם לא פסח עלינו. עומרי, בחור נעים הליכות, מלח הארץ, גדל במשפחה אוהבת ותומכת. נפל על הגנת מולדתו האהובה. גיבור ישראל".