בשלהי 98', כשארגון הטרור חמאס עוד היה קטן וכמעט נטול השפעה, פרסם מכון "מבט לתקשורת פלסטינית" מחקר מקיף ראשון על ספרי הלימוד בגדה המערבית. איתמר מרכוס, היו"ר והמייסד, הציג את הגינוי לישראל ברשות הפלסטינית דרך מפות של גבולות פלסטין מהים ועד הנהר ועידוד לרצח יהודים. מאז חמאס גדל והתחזק, ומרכוס המשיך להוכיח לעולם שעיקר כוחו התבסס על ההסתה ברשות הפלסטינית ושקו אידיאולוגי גלוי מחבר בין הרשות לרצועה.
“במשך 25 שנה הילדים ברמאללה ובעזה למדו על השאיפה להפוך לשהיד למען אללה", אומר מרכוס היום. “והתוצאה היא שגם נערים צעירים מאוד רוצים למות כדי להגשים את מה שלימדו אותם. רק לפני כמה חודשים יצא ילד בן 14 מהבית בכוונה להפוך שהיד, הגיע סמוך למחסום, זרק בקבוק תבערה וירו בו למוות".
"הבאנו תיעוד של סבתא מעיתון פלסטיני שסיפרה שביום שהנכד שלה ‘ביקש את השהאדה וקיבל אותה, השבח לאללה', הוא אמר לה בבוקר שזה יום החתונה שלו. הסבתא סיפרה שהנכד שלה ‘הכין את עצמו, התרחץ ושם עליו בושם והתלבש בבגדים יפים'. הבחור הזה באמת האמין שהוא יוצא לחתונה שלו. והילדים האחרים ששומעים מגיל כל כך צעיר שמוות הוא חתונה עם בתולות בגן עדן משתוקקים לזה ומנסים את מזלם. ככה מגדירים את זה גם בתקשורת הפלסטינית. כל הלוויה היא חתונה שמשמיעים בה שירי חתונה במקום שירי אבל. וכל זה בחסות ובעידוד חמאס והרשות הפלסטינית".
"מחמוד אלהבאש, ראש בתי הדין של השריעה ואיש הדת הבכיר ביותר ברשות הפלסטינית, שאבו מאזן מינה ליועצו האישי לענייני אסלאם, מסית נגד יהודים באופן קבוע בכל דרשות יום השישי שמועברות בשידור חי בטלוויזיה הפלסטינית. לפני שנה הוא אמר שאסור לפלסטינים לתת ליהודים לעלות למסגד אל־אקצא, כלומר להר הבית, מפני שהיהודים הם יצורים שאללה ברא בצורת אדם, אבל הם לא בני אדם אלא קופים וחזירים ולכן אם הם יעלו אל ההר, הם יטמאו את אל־אקצא. זו כבר הייתה עליית מדרגה, אבל עוד לפני כן, לאורך שנים הוא היה מטיף נגד יהודים וטוען שיהודי הוא תת־אדם, ושהשטן לא צריך להיראות כמו שטן אלא יכול להיראות כמו עם הספר. כשאדם כל כך בכיר אומר לאנשים מאמינים שאנחנו השטן, זה מחלחל לכולם, כי השטן באסלאם מגלם את כל הרוע שבעולם".
"בכל הסקרים שהתקיימו ברשות הפלסטינית ב־30 השנים האחרונות, הייתה תמיכה של מעל 50% בפיגועים ובמעשי רצח נגד ישראלים ויהודים, והרי אי אפשר להגיד שכולם שם אנשים רעים, אז איך הרשות הפלסטינית מצליחה לגייס תמיכה כזאת? כי הם הפכו את היהודי ליצור דמוני וכל כך מתועב, שגם הפלסטיני המתון משוכנע שהמעשה הערכי שצריך לעשות למען האנושות הוא להרוג אותו. וזה מסביר את האנטישמיות בכל העולם ואת ההפגנות הפרו־פלסטיניות, כי החינוך הזה מחלחל גם לשם. הם לא רואים את הטבח של 7 באוקטובר כמשהו מפלצתי, אלא יכולים להכיל אותו ולהמשיך לקרוא לג'יהאד".
השיחה עם מרכוס מדכדכת עד עפר. לא רק בגלל התמונה האפלה שנפרשת על ידו ומרחיבה את ההבנה עם מי יש לנו עסק, אלא גם משום שהיא שומטת את הקרקע מכל הסדר או תקווה עתידית איתו. מרכוס עצמו הדהד את המסקנה העגומה הזאת שעלתה במחקרים של המכון בראשותו הרבה לפני שהשוחט התייצב על המפתן בשבת הנוראה ההיא. הוא ואנשי צוותו עקבו ימים ולילות אחרי המסרים הגלויים והאידיאולוגיה הנסתרת בתקשורת הפלסטינית, ותיעדו כל בדל מידע כדי שיהפוך בהמשך למחקר מתמשך על התקשורת הפלסטינית והשפעותיה על העם הפלסטיני, העם היהודי, המזרח התיכון והעולם כולו.
הדמוניזציה וההסתה שמרעילה לא רק את המחבלים אלא גם את כלל התושבים בעזה וברשות הפלסטינית, מתכתבת להפליא עם תיעוד מצמרר של שיחת מחבל אל הוריו בעיצומו של הטבח, שבמהלכה הוא מתפאר בפניהם כי “במו ידיי הרגתי עשרה יהודים". בשיחה נשמעת אמו של הרוצח מהללת אותו על מעשיו המחרידים ואביו ואחיו הקטן שמביעים אכזבה על שאינם יכולים להיות לצדו ולהשתתף בהילולת הזוועה.
מרכוס מספר שהרבה לפני טבח 7 באוקטובר הוא וחברי המכון התריעו בפני הממשלה והכנסת על המתרחש ברחבי הרשות הפלסטינית בכלל ובעזה בפרט. “כשהחלה האינתיפאדה השנייה, שלחנו לכל חברי הממשלה דאז תיעוד מדאיג על הקשר הישיר בין ההסתה ברשות לבין התפרצות האינתיפאדה. הצבענו באופן מפורש על התכנים בספרי הלימוד, השירים בגני הילדים, הקריאה לאידיאולוגיית הסכינים, הכל־הכל היה כתוב במערכת החינוך של הרשות, והאינתיפאדה נוצרה מתוך המסרים הללו, אבל הממשלה ישנה. הם היו בתרדמת, וחמאס עלה על הגל של ההסתה, צבר כוח ולקח את המושכות כדי לבטא אותה בשטח".
"רק השנה, כששחררו את שני המחבלים שרצחו לפני 40 שנה את החייל הישראלי אברהם ברומברג, התקשר אליהם מחמוד עבאס בטלפון וכשהוא מתעד את עצמו אמר להם 'אתם הסמל של העם הפלסטיני, אתם הדגל והמופת שלנו', ואז דאג להפיץ את הסרטון. כמה חודשים לפני הטבח בדרום, הרשות הפלסטינית פרסמה תמונות של 27 מחבלים הרוגים והתגאתה שהם היו חברים במנגנוני הביטחון שלה ויצאו מתוכה. יש פה תחרות מול חמאס מי ישמיע מסרים חריפים יותר בעד הטרור ונגד ישראל".
"וכך הילד והמבוגר הממוצע אומרים, אם נפגע בישראלים, ניטיב לא רק עם העם שלנו אלא עם כל העולם. שבועיים אחרי השבת השחורה, משרד הדתות הפלסטיני הפיץ דף מסרים שכל דרשן ברחבי הרשות היה מחויב להזכיר בתפילת יום שישי במסגד, ולפיו יום תחיית המתים לא יגיע עד אשר המוסלמים יילחמו ביהודים ויהרגו אותם. וכשהיהודים יתחבאו מאחורי עץ ואבן, האבנים עצמן תצעקנה, יש יהודי מאחוריי, בואו להרוג אותו. זה היה שבועיים אחרי שצעירים ממסיבת נובה הסתתרו מאחורי עצים ואבנים, וכל המאמינים ששומעים את הדרשה מבינים את ההקשר ומסיקים שהטבח היה עניין דתי, לא פוליטי ולא מדיני, ושהוא חיוני לאסלאם כדי להביא את הגאולה".
השאלה הגדולה שעדיין עולה ומהדהדת היא מדוע מוכנים העזתים שאינם קשורים לחמאס להפנים את המסרים המסיתים, כשבסופו של דבר הם עצמם משלמים את המחיר של המדיניות הזאת הממיטה אסון עליהם ועל משפחותיהם. מרכוס סבור שמדובר בסיטואציה מפוצלת. “מצד אחד הם מבינים את הסכנה, מצד שני גם להם יש גאווה דתית ולאומית. אפשר היה לשים על זה את האצבע מאמצע נובמבר, כשכולם כבר ידעו מה התרחש בשבת השחורה, וחברת המחקר ‘העולם הערבי למחקר ופיתוח' ערכה סקר מקיף בקרב הפלסטינים והתברר ש־75% מתוכם תומכים בטבח, 60% מתוכם הביעו תמיכה עמוקה ו־98% מכלל הפלסטינים אמרו שהם חשים גאווה במה שחמאס עוללו לנו למרות ההרס בעזה".
בחוגים הפוליטיים בישראל מרכוס נתפס כפעיל ימין, אבל הוא עצמו מסתייג מהזהות שנתפרה לו. “יש לי ויכוח עם כל המפלגות", הוא אומר בחיוך. “אני אומר שכל מי שעיניו בראשו חייב לאמץ את עמדות הימין שאסור לתת לפלסטינים לשלוט על שטחים בישראל, כי כל סנטימטר שיפול לידיים שלהם יהפוך למוצב טרור. מצד שני, אני עובד עם הפלסטינים ואוהב חלק מהם וגם הם מספרים לי שלרשות לא אכפת מהפלסטינים והמטרה העיקרית שלה היא השמדת ישראל. הם בעצמם מספרים לי שהמטרה היא הישראלי לא פחות מישראל. כשאני מציג את המחקרים שלי לחברי פרלמנט בעולם הם בהלם, כי הם מאמינים שמדובר בסכסוך על אדמה, שזה רק יהודה ושומרון ועזה, ומתברר להם שהסכסוך הוא בעיקר נגד האדם".
"אם היינו מאלצים את הרשות דרך הכספים לשנות את תוכני החינוך ולהפסיק את ההסתה, אולי הייתה קמה הנהגה אחרת. כי בשנים הראשונות היו בקרב תושבי יהודה, שומרון ועזה אנשים שהכירו ישראלים ואת ישראל ולא שנאו אותנו. להפך. העריכו אותנו כדמוקרטיה שוחרת זכויות אדם. הם היו מוכנים לעשות איתנו הסכמים ולחיות איתנו בשלום. אבל בגלל שממשלת ישראל התעלמה מהתעמולה ההרסנית והמשיכה לממן את הטרור, הגענו למצב שבמקום שיש 78% מקרב הפלסטינים שחושבים שישראל דמוקרטית כמו שהיה אז, היום 98% גאים בזה שטבחו ב־7 באוקטובר בישראל".
“אפשר לעשות את כל זה דרך הלחץ האירופי והתניית העברת הכספים. צריך להשתמש בכל הכלים כדי לרסן את התעמולה ולהעניש על כל גילוי של הסתה. אחרי מלחמת העולם השנייה, המדינות שכבשו את גרמניה השתלטו לתקופה מסוימת גם על החינוך וגם על המנגנונים האזרחיים כדי לטהר אותם מהרעל של החינוך הנאצי. והחינוך הנאצי נמשך רק 12 שנה בעוד החינוך ברשות הפלסטינית מחלחל כבר 30 שנה ויש לו מרכיב מסוכן יותר, כי בניגוד לנאצים, שהציגו את השנאה ליהודים כרעיון חילוני כשהאשימו אותנו כקפיטליסטים, הרשות הפלסטינית מציגה את השנאה ליהודים כרעיון דתי, ולכן זה כל כך מסובך".
התרעות פיקוד העורף