בשלהי 98', כשארגון הטרור חמאס עוד היה קטן וכמעט נטול השפעה, פרסם מכון "מבט לתקשורת פלסטינית" מחקר מקיף ראשון על ספרי הלימוד בגדה המערבית. איתמר מרכוס, היו"ר והמייסד, הציג את הגינוי לישראל ברשות הפלסטינית דרך מפות של גבולות פלסטין מהים ועד הנהר ועידוד לרצח יהודים. מאז חמאס גדל והתחזק, ומרכוס המשיך להוכיח לעולם שעיקר כוחו התבסס על ההסתה ברשות הפלסטינית ושקו אידיאולוגי גלוי מחבר בין הרשות לרצועה.
הסוקר הפלסטיני מבהיר: מניין מגיעה תמיכת הפלסטינים בחמאס?
“במשך 25 שנה הילדים ברמאללה ובעזה למדו על השאיפה להפוך לשהיד למען אללה", אומר מרכוס היום. “והתוצאה היא שגם נערים צעירים מאוד רוצים למות כדי להגשים את מה שלימדו אותם. רק לפני כמה חודשים יצא ילד בן 14 מהבית בכוונה להפוך שהיד, הגיע סמוך למחסום, זרק בקבוק תבערה וירו בו למוות".
איך אפשר לדעת למה הוא התכוון לפני שמת?
“כי הוא השאיר מכתב פרידה להורים שלו וכתב בו ‘אמא אל תבכי עליי, השמיעי קולות צהלולים, אללה כיוון את רצוני, זה מה שבחרתי, אבא אל תכעס עליי, תשמח על השהאדה שלי'. הטלוויזיה הפלסטינית שידרה את ‘החתונה' שלו, ככה הם הציגו את ההלוויה, ובסרטונים רואים את המלווים נושאים גבוה את הגופה ומשמיעים שיר עם המילים ‘אמא זה הזמן הכי יפה שלך, שימי ורדים, שימי פרחים, כי היום אני עולה לגן העדן'".
וזה מייצג?
“מהמכתב שהילד השאיר אחריו מבינים שיש היום תחרות בין הילדים מי יהיה השהיד הבא. יש לנו תיעוד של ילד בן 16 שאמר לחברים שלו, תצלמו אותי איתכם, כי מחר התמונה הזו תהיה שווה הרבה כסף. ולמחרת הוא יצא ונהרג. הוא תכנן את מותו. ילדים אומרים להוריהם, אני רוצה הלוויה גדולה כמו שעשו למחבל מפורסם שנהרג השנה. הם לומדים בבתי הספר שהמחבלים גיבורים, רואים ברחוב את התהילה שהם זוכים לה ורוצים גם. אז הם כותבים מכתבי פרידה ומדמיינים כמה יפה זה יהיה ויוצאים החוצה לנסות את מזלם. הגיע אלינו מכתב של ילד ממש קטן שכתב: כשאני אהיה שהיד, אל תשימו אותי במקרר כי אני מפחד מקור, תקברו אותי ליד החברים שלי ותבואו לדבר איתי. אתם לא תשמעו אותי, אבל אני אשמע אתכם".
איפה ההורים בסיפור הזה? גם אם ההסתה מגיעה לכולם, להגן על ילדים מפני מוות זה דחף לא נשלט, כמעט אבולוציוני.
“יש אמהות שמנסות לשכנע את הילדים לא לצאת לאזורי הפגנות או פעילות צבאית וזה קורה כשהם לא משאירים מכתב אלא מודיעים מראש. אמא אחת סיפרה בטלוויזיה שהבן שלה אמר לדוד שלו בכל בוקר מחדש שהיום הוא יהפוך לשהיד. אמא אחרת סיפרה שכשניסתה לעצור את הבן שלה, הוא אמר לה, אל תבכי עליי, להפך, תברכי אותי כי אני הולך למות כשהיד. ובכל מקרה, כשהצעירים האלה מתים, האמהות אומרות לעצמן, אם הוא כבר מת, לפחות השבח לאללה שהבן שלי נפל כשהיד".
יכול להיות שזו אמירת מס שפתיים לאנשי חמאס בחוץ?
“חלק מזה נכון, כי כשאמא מהללת את בנה השהיד בכלי התקשורת הפלסטיניים, היא גם בוכה. אבל גם האמהות מפרסמות מכתבים משלהן. הנה דוגמה: ‘השבח לאללה, הבן שלי ביקש את השהאדה וקיבל אותה. הוא החתן היפה ביותר בגן עדן. המלאכים מלווים אותו וגם אני אלווה אותו לחתונה שלו בגן עדן'. אמא אחרת נשאלה על ידי מנחה בתוכנית טלוויזיה פופולרית ברמאללה אם היא הייתה רוצה שהבן שלה יחזור כפצוע או כשהיד, והיא ענתה, הייתי אומרת לו לחזור כשהיד. אפילו הסבתות משבחות את הנכדים שלהן שמתו בניסיון לפגוע בישראלים".
"הבאנו תיעוד של סבתא מעיתון פלסטיני שסיפרה שביום שהנכד שלה ‘ביקש את השהאדה וקיבל אותה, השבח לאללה', הוא אמר לה בבוקר שזה יום החתונה שלו. הסבתא סיפרה שהנכד שלה ‘הכין את עצמו, התרחץ ושם עליו בושם והתלבש בבגדים יפים'. הבחור הזה באמת האמין שהוא יוצא לחתונה שלו. והילדים האחרים ששומעים מגיל כל כך צעיר שמוות הוא חתונה עם בתולות בגן עדן משתוקקים לזה ומנסים את מזלם. ככה מגדירים את זה גם בתקשורת הפלסטינית. כל הלוויה היא חתונה שמשמיעים בה שירי חתונה במקום שירי אבל. וכל זה בחסות ובעידוד חמאס והרשות הפלסטינית".
איך ייתכן שהורים מעודדים את ילדיהם למות?
“יש לזה שתי סיבות, האחת היא הלחץ החברתי שמאלץ הורים ליישר קו עם תוכניות הלימודים והמסרים האלימים בבתי הספר וברחוב, והשנייה היא הלחץ הדתי. ברגע שאדם מאמין שהעולם הזה הוא רק פרוזדור לעולם הבא, והשהיד מקבל את כל הטוב בגן העדן, וכל העוונות שלו נמחלים, וכל העוונות של 70 קרובי משפחתו נמחלים לצד עוד רשימה שלמה של הטבות לשהידים, אז אם האמא תנסה להתכחש לזה, היא תתכחש גם לאמונה שלה. ואת זה היא לא מסוגלת לעשות, כי היא מאמינה באסלאם ויודעת מה העונשים שמוטלים על מי שמנסה להכחיש את עיקרי הדת. אז מצד אחד היא כואבת באמת, אבל מצד שני היא חייבת להילחם ברגשות הטבעיים שלה, אחרת תפגע במעמדה האישי כלפי אללה שדורש ממנה למלא את הייעוד שלה".
איפה כל המוסלמים המשכילים, האקדמאים, המפרנסים ובעלי המשפחות המתקדמות ברשות הפלסטינית ובעזה, שלא מתרגשים מפנטזיות פרועות על חתונה עם בתולות?
“בכל הסקרים, מעל 90% בציבור הפלסטיני הם דתיים. אומנם יש ביניהם הבדל איך הם מבטאים את הדת, אבל האמונה בג'יהאד ובשהאדה היא מיסודות האסלאם, כך שאפילו המשכילים שלא מתלהבים מהטרור ומטילים ספק בדרך של חמאס, לא יכולים להביע התנגדות לעניין הזה, בטח לא בפומבי".
"מחמוד אלהבאש, ראש בתי הדין של השריעה ואיש הדת הבכיר ביותר ברשות הפלסטינית, שאבו מאזן מינה ליועצו האישי לענייני אסלאם, מסית נגד יהודים באופן קבוע בכל דרשות יום השישי שמועברות בשידור חי בטלוויזיה הפלסטינית. לפני שנה הוא אמר שאסור לפלסטינים לתת ליהודים לעלות למסגד אל־אקצא, כלומר להר הבית, מפני שהיהודים הם יצורים שאללה ברא בצורת אדם, אבל הם לא בני אדם אלא קופים וחזירים ולכן אם הם יעלו אל ההר, הם יטמאו את אל־אקצא. זו כבר הייתה עליית מדרגה, אבל עוד לפני כן, לאורך שנים הוא היה מטיף נגד יהודים וטוען שיהודי הוא תת־אדם, ושהשטן לא צריך להיראות כמו שטן אלא יכול להיראות כמו עם הספר. כשאדם כל כך בכיר אומר לאנשים מאמינים שאנחנו השטן, זה מחלחל לכולם, כי השטן באסלאם מגלם את כל הרוע שבעולם".
העובדה שהם רואים בנו תתי־אדם מסבירה את מעשי האכזריות האיומים שביצעו בנו ב־7 באוקטובר?
“כן. ולכן לפני שבוע הצגתי בפרלמנט האירופי וגם בוועדה לזכויות האדם באו"ם את הסרטונים של יועץ הדת של אבו מאזן, כדי שישמעו את דברי הבלע שלו ויבינו את הקשר בין ההסתה שהרשות הפלסטינית מפיצה כבר שנים לבין 7 באוקטובר. אמרתי בשתי הבמות החשובות האלה שמאחר שלפי התפיסה שלהם אנחנו מגלמים את השטן, מותר וצריך להתנהג אלינו בצורה הכי ברברית ואכזרית כדי להשמיד ולרמוס גם את רוחנו".
"בכל הסקרים שהתקיימו ברשות הפלסטינית ב־30 השנים האחרונות, הייתה תמיכה של מעל 50% בפיגועים ובמעשי רצח נגד ישראלים ויהודים, והרי אי אפשר להגיד שכולם שם אנשים רעים, אז איך הרשות הפלסטינית מצליחה לגייס תמיכה כזאת? כי הם הפכו את היהודי ליצור דמוני וכל כך מתועב, שגם הפלסטיני המתון משוכנע שהמעשה הערכי שצריך לעשות למען האנושות הוא להרוג אותו. וזה מסביר את האנטישמיות בכל העולם ואת ההפגנות הפרו־פלסטיניות, כי החינוך הזה מחלחל גם לשם. הם לא רואים את הטבח של 7 באוקטובר כמשהו מפלצתי, אלא יכולים להכיל אותו ולהמשיך לקרוא לג'יהאד".
השיחה עם מרכוס מדכדכת עד עפר. לא רק בגלל התמונה האפלה שנפרשת על ידו ומרחיבה את ההבנה עם מי יש לנו עסק, אלא גם משום שהיא שומטת את הקרקע מכל הסדר או תקווה עתידית איתו. מרכוס עצמו הדהד את המסקנה העגומה הזאת שעלתה במחקרים של המכון בראשותו הרבה לפני שהשוחט התייצב על המפתן בשבת הנוראה ההיא. הוא ואנשי צוותו עקבו ימים ולילות אחרי המסרים הגלויים והאידיאולוגיה הנסתרת בתקשורת הפלסטינית, ותיעדו כל בדל מידע כדי שיהפוך בהמשך למחקר מתמשך על התקשורת הפלסטינית והשפעותיה על העם הפלסטיני, העם היהודי, המזרח התיכון והעולם כולו.
הדמוניזציה וההסתה שמרעילה לא רק את המחבלים אלא גם את כלל התושבים בעזה וברשות הפלסטינית, מתכתבת להפליא עם תיעוד מצמרר של שיחת מחבל אל הוריו בעיצומו של הטבח, שבמהלכה הוא מתפאר בפניהם כי “במו ידיי הרגתי עשרה יהודים". בשיחה נשמעת אמו של הרוצח מהללת אותו על מעשיו המחרידים ואביו ואחיו הקטן שמביעים אכזבה על שאינם יכולים להיות לצדו ולהשתתף בהילולת הזוועה.
מרכוס מספר שהרבה לפני טבח 7 באוקטובר הוא וחברי המכון התריעו בפני הממשלה והכנסת על המתרחש ברחבי הרשות הפלסטינית בכלל ובעזה בפרט. “כשהחלה האינתיפאדה השנייה, שלחנו לכל חברי הממשלה דאז תיעוד מדאיג על הקשר הישיר בין ההסתה ברשות לבין התפרצות האינתיפאדה. הצבענו באופן מפורש על התכנים בספרי הלימוד, השירים בגני הילדים, הקריאה לאידיאולוגיית הסכינים, הכל־הכל היה כתוב במערכת החינוך של הרשות, והאינתיפאדה נוצרה מתוך המסרים הללו, אבל הממשלה ישנה. הם היו בתרדמת, וחמאס עלה על הגל של ההסתה, צבר כוח ולקח את המושכות כדי לבטא אותה בשטח".
מה האינטרס של הרשות הפלסטינית להפיץ מסרים שיחזקו את חמאס כדי שיקום על מנהיגיה ויגרש אותם מעזה?
“ברגע שהרשות ביססה את המסר שחייבים להילחם ביהודים ובישראלים כעניין לאומי ודתי, זה כבר יצא משליטתה וחמאס השתמש בזה כדי להתחזק. כשהרשות הבינה את הנזק, היא החלה להתחרות בחמאס מי יהדהד את המסר הזה חזק יותר ולכן הפכה לתומכת טרור מובהקת. כשהשלטון עבר מערפאת למחמוד עבאס, ציפינו שהדברים ישתנו, אבל כבר ב־2011 אבו מאזן עצמו החליט להעלות פי שלושה את המשכורות שהרשות הפלסטינית משלמת למחבלים בכלא. היום כל מחבל שיושב בכלא הישראלי מקבל משכורת שמתחילה ב־1,400 שקל, ולמחבלים ותיקים זה מגיע גם ל־12 אלף שקל בחודש, פי ארבעה ממשכורת ממוצעת בגדה".
"רק השנה, כששחררו את שני המחבלים שרצחו לפני 40 שנה את החייל הישראלי אברהם ברומברג, התקשר אליהם מחמוד עבאס בטלפון וכשהוא מתעד את עצמו אמר להם 'אתם הסמל של העם הפלסטיני, אתם הדגל והמופת שלנו', ואז דאג להפיץ את הסרטון. כמה חודשים לפני הטבח בדרום, הרשות הפלסטינית פרסמה תמונות של 27 מחבלים הרוגים והתגאתה שהם היו חברים במנגנוני הביטחון שלה ויצאו מתוכה. יש פה תחרות מול חמאס מי ישמיע מסרים חריפים יותר בעד הטרור ונגד ישראל".
אחרי הסכמי אוסלו נוצר שיתוף פעולה ביטחוני עם הרשות הפלסטינית וחיי ישראלים רבים ניצלו בזכותו, איך זה עולה בקנה אחד עם מה שאתה מתאר?
“שיתוף הפעולה עם הרשות הוא בעיקר עם אנשי המודיעין, כשהמטרה של הרשות היא שישראל תעשה לה את העבודה ותעזור לה להגן על עצמה מול מחבלי חמאס. ללא שיתוף הפעולה בין מנגנוני הביטחון בישראל לאנשי הרשות, חמאס היה מזמן משתלט על רמאללה ועל כל יהודה ושומרון. הרשות שומעת על בעיות מצד חמאס ומודיעה לישראל שעוצרת את המעורבים. זה עובד טוב לשני הצדדים, כי הרשות מסירה מעליה את האיום וישראל מונעת פיגועים".
באילו עוד אופנים אתם רואים את ההסתה הפלסטינית?
“הרשות הפלסטינית מפיצה לכל אורך הדרך עלילות כזב על ישראל: שאנחנו הורגים בכוונה את האסירים שלהם, שאנחנו עורכים עליהם ניסויים רפואיים, שיש לנו תרופות חדשות שנבדקות קודם על האסירים שלהם כעכברי מעבדה. עלילות אחרות טוענות שאנחנו הורגים ילדים פלסטינים בכוונה תחילה. באחת מתוכניות הילדים הפופולריות בטלוויזיה הפלסטינית, המנחה אמרה, אני קוראת לכל הילדים, אל תצאו מהבית לבד כי אנחנו יודעים שהישראלים רוצים להרוג אתכם. ויש את העלילה שאנחנו מרעילים אותם, הורסים את החקלאות שלהם, משחררים חזירי בר כדי להרוס את הגידולים, ובכל שנה מזכירים מחדש את השריפה במסגד אל־אקצא שהתרחשה לפני 30 שנה על ידי נוצרי אוסטרלי - ומספרים שהיהודים היו אלה שהציתו את המסגד".
"וכך הילד והמבוגר הממוצע אומרים, אם נפגע בישראלים, ניטיב לא רק עם העם שלנו אלא עם כל העולם. שבועיים אחרי השבת השחורה, משרד הדתות הפלסטיני הפיץ דף מסרים שכל דרשן ברחבי הרשות היה מחויב להזכיר בתפילת יום שישי במסגד, ולפיו יום תחיית המתים לא יגיע עד אשר המוסלמים יילחמו ביהודים ויהרגו אותם. וכשהיהודים יתחבאו מאחורי עץ ואבן, האבנים עצמן תצעקנה, יש יהודי מאחוריי, בואו להרוג אותו. זה היה שבועיים אחרי שצעירים ממסיבת נובה הסתתרו מאחורי עצים ואבנים, וכל המאמינים ששומעים את הדרשה מבינים את ההקשר ומסיקים שהטבח היה עניין דתי, לא פוליטי ולא מדיני, ושהוא חיוני לאסלאם כדי להביא את הגאולה".
אז למה הרשות הפלסטינית ישבה בשקט ב־7 באוקטובר ולא הצטרפה לרצועת עזה ולחמאס?
“מאז המלחמה היו קריאות רבות של ההנהגה לתושבים להצטרף. לא מצד אבו מאזן, הוא זהיר, אלא מהנציגים שלו. ולמרות זאת התושבים הבינו שזה לא ישתלם להם וחששו להיפגע ולהפסיד את מה שכבר השיגו. בנוסף, צה"ל לא חיכה לרשות הפלסטינית ונכנס לתוך הגדה מיוזמתו והתחיל לעצור שם פעילים, משהו שלא עשה אף פעם. מתחילת מלחמת חרבות ברזל יש כבר יותר מ־2,200 עצורים ביהודה ושומרון. כל מי שהיה חשוד נעצר. גופי המודיעין של ישראל פנו אלינו וביקשו שנעביר להם כל פרסום של הסתה לאלימות ולשנאה בתקשורת הפלסטינית, כדי שהצבא יוכל לעצור את זה במיידי. ובאמת העברנו להם חומרים בתוכנה מיוחדת ואמ"ן והצבא היו מספיק ערניים ופעלו במהירות כדי שהדברים לא יסלימו".
איך המלחמה מדווחת בתקשורת הפלסטינית?
“בתחילה הרשות הפלסטינית תמכה בטבח, אבל לא הזכירה אפילו פעם אחת את המילה חמאס, כי הוא היריב הפוליטי. הם היו חייבים לתמוך במה שקרה כי זו האידיאולוגיה שלהם, אבל הם דיברו רק על ‘אנשינו בעזה' ולא הייתה תמיכה בחמאס אלא במעשיהם. בחלק מהפרסומים הם הבליטו את ההשתתפות של גדודי חללי אל־אקצא שעוברים את הגבול, יורים על יישוב ישראלי ודורכים על גופות. בכך הם בעצם אמרו: ‘לא הובלנו, אבל השתתפנו ואנחנו תומכים'".
יש התייחסות גם ליום שאחרי המלחמה? רק לפני שבועיים פורסם שאבו מאזן מעוניין לקבל את השליטה על רצועת עזה, שלא לדבר על הלחץ הבינלאומי הכבד על ישראל לאפשר את זה.
“יש התייחסות ליום שאחרי ולא רק בתקשורת. ג'יבריל רג'וב אמר שמה שקרה ב־7 באוקטובר יוביל את הרשות הפלסטינית לאחדות ולשלטון משותף עם חמאס. חמאס כמובן לא מדבר על זה ומציג את הטבח כניצחון בלעדי שלו".
אבל יעדי המלחמה מכוונים לזה שלא יהיה עם מי להתאחד כי חמאס יושמד.
“אני מקווה שצה"ל ישלים את משימתו וישמיד את חמאס, ושאנחנו נמשיך להיות אחראים על הביטחון בגדה המערבית דרך מסגרות זרות שהצבא יקבע, כמו שקרה לגרמניה הנאצית אחרי מלחמת העולם השנייה, כשהמערב היה אחראי על השיקום והחינוך בגרמניה. מישהו אחר צריך להיות אחראי על הגדה ביום שאחרי המלחמה, בטח לא הרשות הפלסטינית שיצרה את חמאס במו ידיה".
יש איזה סנטימנט לחטופים הרבים בתקשורת הפלסטינית?
“לא. אין. לא היה לנושא הזה שום קול בזירה התקשורתית הפלסטינית. וגם אם אחד התושבים היה רואה תינוק ורוצה לעזור לו, זה היה עולה לו בחייו. מצד שני, הפלסטינים רואים באסירים שלהם גיבורים, גם כשהרשות הפלסטינית הייתה בקריסה כלכלית, אבו מאזן חזר ואמר שאם יישאר לו גרוש אחרון הוא ייתן אותו קודם כל למשפחות השהידים ולאסירים. כך שמבחינת הרשות אפשר יהיה לשחרר אותם על ידי החלפתם בחטופים".
ואיפה ערביי ישראל ביחס לעולם הערבי בנוגע לטבח 7 באוקטובר?
“אנחנו עוקבים גם אחריהם, וכבר בימים הראשונים הייתה קפיצה מאוד גדולה בהזדהות של ערביי ישראל עם היהודים בישראל. בתקופות אחרות הם אהבו לשים דגש על האחדות הפלסטינית, אבל הפעם הבושה הרחיקה אותם מחמאס. הם הבינו שזה לא הם. הם אמרו, יש לנו פן לאומי פלסטיני, אבל לא כזה, אנחנו לא כאלה, זה לא מה שאנחנו מייצגים, ולכן הם התרחקו".
השאלה הגדולה שעדיין עולה ומהדהדת היא מדוע מוכנים העזתים שאינם קשורים לחמאס להפנים את המסרים המסיתים, כשבסופו של דבר הם עצמם משלמים את המחיר של המדיניות הזאת הממיטה אסון עליהם ועל משפחותיהם. מרכוס סבור שמדובר בסיטואציה מפוצלת. “מצד אחד הם מבינים את הסכנה, מצד שני גם להם יש גאווה דתית ולאומית. אפשר היה לשים על זה את האצבע מאמצע נובמבר, כשכולם כבר ידעו מה התרחש בשבת השחורה, וחברת המחקר ‘העולם הערבי למחקר ופיתוח' ערכה סקר מקיף בקרב הפלסטינים והתברר ש־75% מתוכם תומכים בטבח, 60% מתוכם הביעו תמיכה עמוקה ו־98% מכלל הפלסטינים אמרו שהם חשים גאווה במה שחמאס עוללו לנו למרות ההרס בעזה".
איך אתה מסביר את זה?
“הפן הדתי והלאומיות הפלסטינית מחזקים האחד את השני. כל כך הרבה שנים אפשרנו להם לבנות את הראש ואת הנשמה הפלסטינית, שהם משוכנעים שמגיע ליהודים ולישראלים טבח ורצח. מכל המחקרים על אוניברסיטאות פלסטיניות עולה שזה המקום שבו נוצרו יסודות הטרור שמשפיעים על כלל האוכלוסייה. בבחירות לאגודת הסטודנטים, הארגונים מתחרים מאיזו תנועה יצאו המחבלים הכי רצחניים. לזה צריך להוסיף את בני ה־30 שהיו ילדים בתחילת שנות אוסלו, וקיבלו מאז ועד היום שטיפת מוח שאנחנו רשעים ומגיע לנו עד כדי כך שגם אללה נתן את האישור לטבוח בנו".
נתניהו מאשים את הסכמי אוסלו במצב הביטחוני שהוביל לטבח בדרום.
“אילו היינו חותמים עם התושבים עצמם על הסכמי אוסלו ולא היינו מכניסים את יאסר ערפאת לתמונה, היינו מגיעים בתוך חמש שנים להסכם קבע עם הפלסטינים, כי הם עצמם הבינו את היתרונות שההסכמים הציעו. הבעיה הייתה שחתמנו עם אש"ף בתוניס, וכשהוא הגיע לכאן הוא השתלט על החינוך, התרבות והמסרים, והתחיל להטיף לשנאה מהיום הראשון, כשהיעד הוא חיסול ישראל. ערפאת עצמו אמר לפלסטינים חודש אחרי ההסכמים שהוא רואה אותם כ'הסכם חודיבייה'. אף ישראלי לא הבין את זה, אבל הוא דיבר לעמו, לא אלינו. כשמוחמד היה במַדינה הוא כבש והרס אותה, השמיד בה שלושה שבטים יהודיים וחזר למכה. אבל במכה חיכה לו שבט הקורייש, שהיה חזק ולא מנוצח. אז הוא חתם עם השבט הזה הסכם שביתת נשק לעשר שנים, וכעבור שנתיים, כשהוא היה מספיק חזק והם לא היו ערניים, הוא תקף והשמיד אותם, וכבש את מכה. מאז זו המסורת של כל מוסלמי ופלסטיני: אפשר לחתום על הסכמים, אבל הם יחזיקו מעמד רק עד שהצד הפלסטיני יתחזק וימשיך את המלחמה".מרכוס (70) הוא מומחה לאידיאולוגיה ומדיניות פלסטינית. כמייסד ומנהל מכון המחקר “מבט לתקשורת פלסטינית" הוא מציג ברחבי העולם דוחות שמנתחים את יחס הפלסטינים לסוגיות אידיאולוגיות מהמנהיגות ועד האזרחים. כך למשל, הציג ב־2007 בסנאט האמריקאי בוושינגטון, לצדה של הסנאטורית הילרי קלינטון, דוח שמנתח את ספרי הלימוד לתלמידי הרשות הפלסטינים. ב־2011 כתב ביחד עם נאן ז'אק זילברדיק, חוקרת במכון, ספר שבחן לאורך שנה את התקשורת הפלסטינית בדגש על שידורי הטלוויזיה בסמוך למשא ומתן בין ישראל לפלסטינים. ממצאי הספר קובעים שהרשות הפלסטינית מעודדת הסתה ואלימות כלפי ישראל ואלו חותרים תחת הניסיונות להגיע להסכמה ולפתרון הסכסוך.
בחוגים הפוליטיים בישראל מרכוס נתפס כפעיל ימין, אבל הוא עצמו מסתייג מהזהות שנתפרה לו. “יש לי ויכוח עם כל המפלגות", הוא אומר בחיוך. “אני אומר שכל מי שעיניו בראשו חייב לאמץ את עמדות הימין שאסור לתת לפלסטינים לשלוט על שטחים בישראל, כי כל סנטימטר שיפול לידיים שלהם יהפוך למוצב טרור. מצד שני, אני עובד עם הפלסטינים ואוהב חלק מהם וגם הם מספרים לי שלרשות לא אכפת מהפלסטינים והמטרה העיקרית שלה היא השמדת ישראל. הם בעצמם מספרים לי שהמטרה היא הישראלי לא פחות מישראל. כשאני מציג את המחקרים שלי לחברי פרלמנט בעולם הם בהלם, כי הם מאמינים שמדובר בסכסוך על אדמה, שזה רק יהודה ושומרון ועזה, ומתברר להם שהסכסוך הוא בעיקר נגד האדם".
ומה אומרים על זה חברי הפרלמנט בישראל?
“לפני האינתיפאדה פרסמנו את הקריאות בטלוויזיה הפלסטינית לרצח עם, ואז ממשלת ישראל נתנה הוראה לחיל האוויר לפוצץ את המשרדים והמשדרים של הרשות הפלסטינית ברמאללה. קמה צעקה בכל העולם איך אנחנו פוגעים בחופש הביטוי, ולכן כשהתחילו לשדר מעזה, לא נגענו בהם. במקום שממשלת ישראל תיקח את כל החומרים והקריאות לרצח יהודים ותציג את זה לעולם, העדיפו שקט תעשייתי".
ראש הממשלה נתניהו מכיר את המחקרים שלך?
“החומרים שלנו הועברו במשך שנים לנתניהו. באחד הנאומים שלו באו"ם הוא אמר, ‘אני רוצה לתאר יום טיפוסי של ילד פלסטיני', ואז הוא ציטט עשר תחנות טיפוסיות בחייו מהחומרים שמסרנו למשרד שלו - יום ספורט לזכרו של מחבל, כביש על שמו של מחבל ועוד דוגמאות. אחרי שבארה"ב עבר חוק אמריקאי שאוסר מימון הרשות הפלסטינית כל עוד הם משלמים משכורות למחבלים, ביקשו שאבוא להציג בוועדת החוץ והביטחון את נושא המשכורות לאסירים. הכנתי מצגת על החוק, כמה מקבלים, כמה אפשר לקזז. תקופה ארוכה היו דיונים על זה, השתתפתי בכולם. כל חברי הכנסת מקצה לקצה היו בעד לקזז מהסכום שמועבר לרשות הפלסטינית את שכר המחבלים, ורק נציגי משרד הביטחון התנגדו. הם טענו שאנחנו צריכים את הרשות כדי להימנע מהפיגוע הבא. זו הייתה ראייה צרה, כי הם לא הבינו שהתמיכה ברשות היום מעודדת את הפיגועים לשנים הבאות".
אבל איפה האחריות של נתניהו והשרים שלו? איפה הם היו בהחלטה הסופית?
“זו הייתה טעות חמורה של נתניהו וממשלתו. הייתה כאן טעות בכל הדרגות. נתניהו דיבר על זה באו"ם, הוא הכיר את זה שנים, אבל העמדה של משרד הביטחון השפיעה עליו והוא גם רצה שקט יחסי. כל הממשלות השתמשו בחומרים שלנו לצורכי הסברה, נפגשו עם מנהיגי עולם ואמרו להם, תראו, ככה וככה, אבל הם לא השתמשו בזה כדי לשנות את המדיניות בישראל כלפי הרשות הפלסטינית. הם אמרו, מתלוננים עליהם מול כל העולם, אבל לא נוגעים בהם. וזו הייתה תפיסה טרגית שהביאה למצב שבו עם שלם מאמין שהדבר הערכי והנכון לעשות זה להרוג ישראלים".
למה נתניהו לא סגר לפחות את אל־ג'זירה?
“יכול להיות שמאחר שקטאר שיחקה תפקיד חשוב בנושא החטופים, והיא זו שמפעילה את הערוץ, נאלצנו להשתמש בתומכי הטרור האלה כדי לשחרר את הנשים והילדים ולא רצינו להתגרות בהם. אבל צריך להבין שמלבד התעמולה הנוראה נגדנו בערוץ הזה, אל־ג'זירה היא בעיה עולמית כי כולם מסתכלים על השידורים באנגלית ומזדעזעים, אבל אף אחד לא רואה את השידורים שלהם בערבית שמעבירים מסרים קיצוניים מאוד של האחים המוסלמים והאסלאם הקיצוני. זה תהליכים של שנים שמשפיעים על התגובות בכל העולם ומניעים את ההפגנות הגדולות נגדנו".
מה ניתן לעשות כדי לצמצם את הנזק?
“צריך לפעול נגד המנהיגים ברשות שמסיתים נגדנו. כשאנשים רואים את המנהיגים שלהם אומרים דברים נוראים ולא קורה להם כלום, הם מבינים שגם הם צריכים לפעול כמוהם. אם היו שמים בכלא את כל מי שמסית לרצח, זה היה נפסק".
ואיך אפשר לשנות את תוכני הלימוד של רשות אחרת?
“אפשר לפעול גם במישור הזה באמצעות לחץ. ישראל מעבירה בכל חודש מאות מיליוני שקלים של כספי מסים לרשות הפלסטינית. היינו יכולים להתנות אותם בשינוי תוכני הלימוד. יש חוק איסור מימון טרור, אבל כשאנחנו מעבירים כסף לרשות, חלק נכבד ממנו הולך למימון טרור גם דרך המסרים שמעודדים אותו. היינו צריכים להפסיק את העברות הכסף כבר מזמן, ובגלל שלרשות לא הייתה אפשרות לחיות אפילו יום אחד בלי הכסף של האירופים, זה היה מוכיח את עצמו. האירופים לוחצים שנים על הרשות הפלסטינית להפסיק לשלם משכורות למחבלים, אבל בפועל הם ממשיכים להעביר לה כספים כי הם פוחדים שאם הכסף לא יגיע הכל שם יתמוטט".
"אם היינו מאלצים את הרשות דרך הכספים לשנות את תוכני החינוך ולהפסיק את ההסתה, אולי הייתה קמה הנהגה אחרת. כי בשנים הראשונות היו בקרב תושבי יהודה, שומרון ועזה אנשים שהכירו ישראלים ואת ישראל ולא שנאו אותנו. להפך. העריכו אותנו כדמוקרטיה שוחרת זכויות אדם. הם היו מוכנים לעשות איתנו הסכמים ולחיות איתנו בשלום. אבל בגלל שממשלת ישראל התעלמה מהתעמולה ההרסנית והמשיכה לממן את הטרור, הגענו למצב שבמקום שיש 78% מקרב הפלסטינים שחושבים שישראל דמוקרטית כמו שהיה אז, היום 98% גאים בזה שטבחו ב־7 באוקטובר בישראל".
איך אפשר לשלוט על מסרים של אנשי דת וחינוך? הרי מערכות הדת והחינוך לא מורכבות רק מדרשות במסגדים וספרי לימוד.
“כל השנים התעלמנו מהאש הקטנה ועכשיו יש לנו שריפה. ובאמת קשה לשלוט במסרים, אבל צריך להתחיל ממשהו. יש שלושה בתי ספר ברשות הפלסטינית שקרויים על שמות מחבלים מתאבדים. הילדים שם לומדים במרחב שמקדש מחבלת שרצחה 37 ישראלים, מתוכם 12 ילדים, באחד הפיגועים הנוראים בישראל. חייבים לאלץ את ההנהגה לשנות את שמות בתי הספר, להכניס מסרים של שלום לספרי הלימוד, לסגור את מחנות הקיץ או להתנות את קיומם בשינוי דפוסי ההתנהלות שם ובעצירה מוחלטת של אימון ילדים קטנים למלחמה ולרצח עם. חייבים לנקות את כל השטח בפינצטה, מההתחלה ועד הסוף. לשנות את התרבות ואת החינוך מלמטה, לשנות את שמות הכבישים והכיכרות, להרוס את האנדרטאות למחבלים רוצחים, להחרים את סמלי הטרור ולהילחם בהתבטאויות של מנהיגים".
“אפשר לעשות את כל זה דרך הלחץ האירופי והתניית העברת הכספים. צריך להשתמש בכל הכלים כדי לרסן את התעמולה ולהעניש על כל גילוי של הסתה. אחרי מלחמת העולם השנייה, המדינות שכבשו את גרמניה השתלטו לתקופה מסוימת גם על החינוך וגם על המנגנונים האזרחיים כדי לטהר אותם מהרעל של החינוך הנאצי. והחינוך הנאצי נמשך רק 12 שנה בעוד החינוך ברשות הפלסטינית מחלחל כבר 30 שנה ויש לו מרכיב מסוכן יותר, כי בניגוד לנאצים, שהציגו את השנאה ליהודים כרעיון חילוני כשהאשימו אותנו כקפיטליסטים, הרשות הפלסטינית מציגה את השנאה ליהודים כרעיון דתי, ולכן זה כל כך מסובך".
אז מה הפתרון?
“צריך לשנות את התפיסה של ההנהגה הדתית ברשות הפלסטינית. אפשר לעשות את זה עם מנהיגי דת מתונים שמבינים שהאסלאם הקיצוני מסלף את פסוקי הקוראן דרך פרשנות מזויפת. אני בקשר עם מנהיגים מוסלמים בחו"ל שתומכים בישראל ויודעים שהרשות הפלסטינית מסלפת את האסלאם לצורכי הסתה. חייבים להביא לכאן הנהגה דתית אחרת שתדבר על הערכים האחרים באסלאם ולא תתמקד בשנאה ובקריאות להשמדה. ברגע שהמסגדים ואנשי הדת יעבירו מסרים אחרים, העם הפלסטיני שהוא דתי ומאמין ברובו הגדול, יגדל באווירה אחרת שעם הזמן תשפיע לטובה על היחס לישראל בפרט וליהודים בכל רחבי העולם".