בצל סערת בג"ץ, הבוקר היה היום הראשון מאז הטבח בדרום ב-7 באוקטובר שאזרחי ישראל לא פתחו את יומם עם כותרות שעוסקות במלחמה. הדרמה המשפטית והפוליטית ש"הדיחה" את העיסוק הביטחוני מהכותרות הראשיות אמנם אמיתית ומוצדקת, אבל היא מלמדת גם על המציאות הביטחונית המתהווה. הכניסה לשלב הבא של המלחמה בעזה כבר נמצא בתהליך עיצוב מתקדם בשטח, ואחרי שלושה חודשים דרמטיים וקשים, ישראל הולכת ונכנסת לשגרת מלחמה שתימשך ככל הנראה חודשים ארוכים.
כל זה זה קורה כששתי המטרות המרכזיות של המלחמה עדיין רחוקות מיישום: הכרעת היכולת המבצעיות של חמאס והשבת החטופים. נוכח מה שבצה"ל רואים כהישג בצפון הרצועה, ובצד המשך לחימה בדרום הרצועה, במערכת הביטחון פוגשים ציפייה ציבורית גבוהה מאוד להישג אסטרטגי ומהדהד. לאחר שלושה חודשים, הציבור רוצה שצה"ל יגיע להישגים משמעותיים ונראים לעין בפגיעה בבכירי חמאס וביכולת שלו להמשיך ולנהל לחימה, בצד התקדמות לשחרור חטופים נוספים במו״מ או בדרכים אחרות. אולם ככל שעובר הזמן מחלחלת ההבנה בציבור שהדרך עוד ארוכה. ברמה הטקטית בשטח לצה״ל יש בהחלט הישגים בפגיעה משמעותית ביכולת המאורגנות של חמאס, אבל אלה עדיין לא מתכנסות בשלב הזה לתכלית אסטרטגית מכריעה. לעמידה במטרות הגדולות של המלחמה.
אין באמירה הזאת בכדי לטעון שאין בידי צה״ל להגיע לניצחון מול חמאס, אבל עד לשלב הזה במאפייני הלחימה של רצועת עזה הציבור כבר מצפה לראות הישגים "גדולים". בצבא מנגד אומרים שכל ההישגים הטקטיים מצטברים לכדי הישג משמעותי, ומכאן הפער בין תחושת הלוחמים המוצדקת מכך שכמעט בכל היתקלות ידו של צה״ל על העליונה אבל בשטח ישראל קיימת תחושת החמצה.
בזמן שההכרה בכך שהמערכה להכרעת חמאס עוד תהיה ארוכה וקשה מחלחלת, בצה"ל מבינים שקיים צורך בתיאום ציפיות מול הציבור. חמאס הוא ארגון טרור ג'יהאדיסטי שהתכונן למערכה הזאת כ-15 שנה ובשלב הנוכחי היקפי הפגיעה העצומים בעזה וגם בקרב לוחמיו אינה מהווה נקודת שינוי עבורו השאלה האם להילחם או לא. נוכח זאת, קיימת מורכבות של צה״ל למנף הישגים בשטח לתחושת הצלחה, גם מבצעית וגם תודעתית. פגיעה פיזית בצמרת בכירי חמאס עשויה לשנות את התמונה מהבחינה הזאת, אולם עד לשלב הזה ההצלחה שרשם צה״ל מוגבלת מאוד. הדבר נכון גם לגבי שחרור חטופים, שכרגע הטענה שהלחץ הצבאי מקדם שחרור נוסף לא מקבלת ביטוי בשטח.
דגש למניעת ירי רקטות
במקביל, המציאות בשטח כבר מתחילה לשרטט את מאפייני השלב הבא של המלחמה. צה"ל מעמיק באופן פיזי את ביתור הרצועה מצפון לדרום באמצעות הגדלת המסדרון שחוצה ממזרח למערב מאזור יער בארי ועד הים. ישראל צפויה להשאיר כוחות בשטח על מנת לאבטח את המסדרון ולהפוך אותו למכשול פיזי שישנה ממש את החלוקה הגיאוגרפית של הרצועה.
שאלות לא פתורות בעניין הזה נותרות לגבי האפשרות לתושבים פלשתיניים לחזור לצפון הרצועה. במערכת הביטחון יש הסבורים כי החזקת הביתור גם ככזה שמונע ברובו חזרה לצפון הרצועה עשויה להוות משמעות מבצעית כמפעיל לחץ נוסף על חמאס מצד האוכלוסיה האזרחית. זו סוגיה שצפויה לעלות לשיח בימים הקרובים. נראה שעמדת ארה"ב בעניין הוא שצריך לאפשר לאוכלוסייה מעבר חזרה צפונה. בימים הקרובים צה"ל ידלל את כוחותיו בצפון הרצועה, ואלו ימים שבהם לרבים ברצועה ובעולם "יירד האסימון" בנוגע לכך שלמי שגר בעבר בעיר עזה ובסביבותיה אין באמת לאיפה לחזור.
חשוב להדגיש שצה"ל מדלל כוחות בצפון הרצועה אבל זה לא אומר שלא יישארו כוחות בחלק מהאזורים, בדגש על המסדרונות הלוגיסטי מדרום לעיר עזה וממערב לה. שני צירים אלה אמורים לאפשר לצה"ל גמישות להפעלת מבצעים ממוקדים נגד תשתיות טרור. במהלך התקופה הזו הלוחמים גם משלימים את הקמת "מרחב החיץ" בעומק של עד קילומטר מגדר הגבול בתוך שטח הרצועה, שיהווה מרחב הגנה נוסף ליישובי העוטף שנמצאים במרחק של עד 4 ק"מ מהגדר.
ביממות האחרונות אפשר ללמוד שבמוקדים רבים גם הצפון ברצועה עדין נמשכת לחימה – וכך גם ירי רקטות לעבר העוטף בערב השנה החדשה יצא מג'בלייה, לדוגמא. סוגיית הרקטות דורשת מצה"ל נקודת העמקה נוספת, במיוחד באזורים שעל פי קביעתו יש כבר שליטה מבצעית בשטח. בטיהור השטח הלוחמים שמים דגש על פגיעה במנהרות, אבל במערכת הביטחון גוברת ההבנה שעל מנת שהציבור ירגיש הישגים, יש צורך לשים דגש חזק יותר גם על נושא הרקטות.
הירי לעבר גוש דן, לדוגמא, יצא משטח בח'אן יונס שצה"ל עדיין לא נמצא בו. תושבי העוטף אומרים לנציגי צה"ל, ובצדק, שלא יסכימו לקבל מדיניות של טפטופים ושנדרש מאמץ מיוחד כדי להבטיח פגיעה עמוקה יותר מכיוון שחמאס מתכוון להמשיך לעשות שימוש ברקטות, בעיקר כמרכיב תודעתי. בניגוד לצפון הרצועה, הפעולה בח'אן יונס ובשטחים הכפריים יותר שנמצאים מזרחית לה נמצאת עדיין בעיצומה והיא צפויה להימשך עוד זמן רב בעצימות גבוהה יחסית. בשטחים שמול היישובים הישראליים בעיירות דוגמת חרבת חוזעה ועבסאן הפעילות נעשית בין היתר כדי לוודא את ייצור אזור החיץ גם בדרום הרצועה. במקביל נמשכת הפעילות העצימה גם במחנות מרכז הרצועה, באל בורייג' ואל מועזי, שהפאתים המזרחיים שלהם סמוכים מאוד לגדר הגבול עם ישראל.
תשובות מהדרג המדיני
נראה כי בשלב הזה הבא של המלחמה בעזה, שעיקרה התמודדות עם גזרת רפיח, עוד ייקח זמן. כרגע מרכז הכובד הצבאי מכוון – ויכוון גם במהלך שלב ג' של המלחמה, שאנו נמצאים בתהליך המעבר אליו – לעבר גזרת ח'אן יונס. המציאות בשטח כבר מבטאת את המעבר לשלב הלחימה הבא, והיא נראית באופן המוחשי ביותר בהורדת סד"כ של כאוגדה, מהלך שיושלם בימים הקרובים. חטיבות בתי הספר יחזרו להכשרות ולפחות שתי חטיבות מילואים ישוחררו, מתוך תכנון עתידי שצה"ל יזדקק להן גם במהלך 2024.
למעשה המציאות שמתרחשת בשטח מקדימה את המעשה המדיני. במערכת הביטחונית מבינים שישנן שאלות חשובות שלא ניתן לקבל עליהן תשובות כרגע. עם זאת, הדרג המדיני מתבקש לקבל כבר עכשיו הכרעות שמשפיעות על התכנון המבצעי של שלב הלחימה הבא, גם אם יש להן משמעויות פוליטיות. לדוגמא: השאלה האם ישראל מעוניינת לאפשר חזרה של תושבים פלשיתיניים לצפון הרצועה? האם השליטה היחסית שיש לצה"ל בצפון הרצועה מאפשרת פיתוח של מנגנון מינהלי מקומי ראשוני לצרכים הבסיסיים של האוכלוסייה האזרחית שנותרה באזורים אלה?
האם עדיף להכניס סיוע הומינטארי דווקא דרך צפון הרצועה, כדי למנוע מצב שחמאס משתלט על האספקה? מדובר בסוגיות שהדרג המדיני צריך להכריע בהן, וברגע שההכרעה מתעכבת קיים חשש שגורמים אחרים – ארה"ב, לדוגמא – תדחוף את ישראל להחלטות נוחות פחות. בנוגע לדילמת רפיח וציר פילדלפי, הסוגיות הללו הופכות לכבדות ומסובכות אפילו יותר, בעיקר ביחסים מול מצרים.