המהלומות הכבדות שסופג ביומיים האחרונים ארגון החיזבאללה, כמו גם כמות האבדות הרבה של פעיליו, מגבירים את הלחץ שבו נתון נסראללה בשבועות האחרונים במתח שבין התרעומת הפנימית בלבנון לבין הקו שמתווים מפקדיו באיראן. לפני מספר ימים פנתה קבוצה של כמה כפרים שיעים, מאזור המכונה "ג'בל עאמל" בקרבת צור, אל לשכתו של חסן נסראללה וביקשה על נפשה. "בכל פעם שאתה תוקף את ישראל - אתה תוקף גם אותנו" התלוננו בפניו.
"#אפס_פחד": הביקורת והמחאה שנסראללה וחיזבאללה מנסים להשתיק
"אל תתערבו": הדרישה החריגה של נסראללה מאיראן
תלונות כגון זו מציפות את צמרת החיזבאללה כמעט מידי יום ומעמיקות את הדילמה שמנהיג חיזבאללה עומד בפניה. זו לא הדילמה האם להמשיך במאבק העקר או לפתוח במלחמה כוללת ונרחבת מול ישראל, אלא האם לחדול לחלוטין או להמשיך במלחמת ההתשה שמתנהלת בין הצדדים. ב"חוסייניות", הלא הם מסגדי השיעים בדרום לבנון, מסבירים כי נסראללה מחויב לאיראן על פי הכלל של "ולאאת אל פקיה" שהיא חובת הציות האבסולוטית של כל שיעי למנהיג האיראני הבכיר.
במהלך ששת החודשים האחרונים ישראל וחיזבאללה מנהלות מלחמת התשה מיוחדת במינה. על פניו, יש בה את כל מרכיבי הלחימה של ימינו: לחימה קונבנציונלית, לחימה בעצימות נמוכה, לחימה א-סימטרית, טרור והתשה, שבערבית מכנים אותה "איסתינזאף" היינו הקזת דם. בעבר, כאשר נסראללה היה צעיר יותר ונמרץ, הוא היה מאיים ומיד תוקף.
אלא שכיום, נסראללה החולה והמזדקן לחוץ בין הפטיש האיראני שדורש ממנו בתוקף לפלוש לישראל כמו שעשה החמאס ב-7 באוקטובר, הזדמנות שכבר נעלמה ממנעד האפשרויות, לבין הסדן של ארה"ב ומדינות אירופה שרומזות לו כי מוטב שיפנה את מאמציו להסדר מדיני. אליהם מצטרפים תושבי לבנון השיעים ומנהיגי המפלגות הלבנוניות שמזהירים אותו מפני אסון לבנוני נוסף שיירשם על שמו.
נסראללה בחר בסוג המאבק שמתנהל היום כמוצא של כבוד. הוא מכאיב לישראל ומצפה למכה אף אם היא כואבת יותר, ובלבד שהמשוואה שהוא ברא תישאר המתווה הבלעדי לדו-קרב הזה. הסיטואציה הזו נוחה לנסראללה. הוא לא נסוג אל מעבר לליטני כפי שישראל דורשת, הוא לא חדל מלירות לעבר יישובי הצפון ומצד שני הוא גם אינו מסלים לכדי מלחמה.
הוא מבין שאם מישהו יפתח במלחמה זו תהיה ישראל שמבקשת להשיב את אזרחיה ליישובי הצפון. הרי שאז, לדברי פרשנים לבנוניים, הוא לא יואשם בייזום "המלחמה הגדולה" ויוכל לתקוף את ישראל ולגרום לה אבדות ונזקים ללא כל "ייסורי מצפון", מה שהוא מתקשה לעשות עכשיו.
גם ישראל וגם חיזבאללה מכירים בכך ששעת הדיפלומטיה עברה ועתה נערכים לשלב הבא. נסראללה מבין שישראל ממתינה לסיום הלחימה בעזה כדי להתפנות לפלישה ללבנון. אנשיו ובעיקר תושבי הדרום מתבוננים על "עזה החדשה" ומשערים מה עלול לקרות להם באם ישראל תפעיל את אותה עוצמת כוח גם בארץ הארזים.
יועציו אומרים לו שבמלחמה הבאה ישראל תבתר את לבנון, תהרוס את גשריה, תפגע באתרים האסטרטגיים כתחנות כוח, שדות תעופה ונמלים ומצבורי הנפט, או בקיצור: לבנון באמת תשוב לימי הביניים. הם מזהירים אותו שכמה שישראל תיפגע, היא תתאושש במהירות בעוד לבנון תישאר מדינה כושלת, פצועה וכואבת.
האם נסראללה, שחושש מהפיכת לבנון לעזה, ישמע בקולם ויימנע מהתקפה על ידי נסיגה אל מעבר לליטני? להשיב לשאלה זו ב"כן" יהיה הימור גדול מדי, אך נסראללה בהחלט עשוי עוד להפתיע.
אל"מ (מיל') ד"ר משה אלעד הוא מזרחן ומרצה במכללה האקדמית גליל מערבי, לשעבר מושל צור, ג'נין ובית לחם במנהל האזרחי ויועץ משרד הביטחון לענייני ערבים