נאטורה מספר על בנו, עומר: "הילד שלי לא היה חייב להתגייס, הוא בחר לעשות זאת. עומר, שגדל בארה"ב, גדל בתוך הידיעה הזו - שאנחנו דור שנלחם ולא מוותר. איך אני אמור להרגיש כהורה? נתתי את היקר לי ופה מתעסקים בפוליטיקה זולה? יכול להיות שמישהו כדי לשמור על הכיסא שלו לא מוכן להחזיר לי את הילד?".
על ההתמודדות האישית שלו ושל המשפחה הוא פותח ואומר כי "אנחנו תקועים בשבעה באוקטובר, לא מצליחים לצאת משם. עוברים חגים, הכל מתחבר לחופש ולאי החופש, ולתקומה שהמדינה צריכה לראות, אבל משפחות החטופים ובטח אנחנו שגרים בארה"ב ונמצאים כל הזמן בנסיעות, החיים שלנו נעצרו לחלוטין, אנחנו רק מחפשים את התקווה ואת קרן האור שאנו כל כך צריכים בשביל שתהיה לנו אפשרות באיזשהו שלב לחבק את הבן שלנו בחזרה".
"אין ספק שיש לנו שקיפות הרבה יותר גבוהה מהממשל האמריקאי, יש לנו חיבוק ותמיכה. מאכזב לראות שאנו לא מקבלים את אותה שקיפות ואת אותו יחס. רוצה להאמין שהמנהיגים במדינה, בראשות נתניהו, רוצים לעשות הכל כדי להביא את הילדים שלנו הביתה. אני לא יכול לחשוב אחרת", משתף האב בתחושותיו.
"כנראה שהעסקה שמונחת על השולחן היא עסקה שישראל הלכה בה כברת דרך, ואנחנו קרובים מתמיד למצב בו יהיה אפשר להתחיל להתקדם. אם העסקה תיפול - האחריות היא על הממשלה ועל רה"מ. אנחנו משחקים בחיי אדם, הבן שלי כבר 212 יום במנהרות. עם מי אנחנו משחקים? אנחנו במצב נואש. אנחנו לאט לאט נגמרים. אין לנו מושג באיזה מצב הילדים שלנו נמצאים".
התרעות פיקוד העורף