"מאז מתקפת חמאס בשבעה באוקטובר, אנו עדים לתקיפות מתמשכות מצד חיזבאללה נגד ישראל, שמאופיינות בשיגורי רקטות, רחפני נפץ, כטב"מים, טילים נגד-טנקים, ירי צליפה ושימוש ברובי סער. התקיפות האלה התמקדו וממשיכות להתמקד ביעדים צבאיים לכאורה כמו מוצבים ובסיסי צה"ל בצפון. אולם, חיזבאללה למעשה מכוון את תקיפותיו גם לעבר ריכוזי אוכלוסייה אזרחית ומתמקד בעיקר באזור גיאוגרפי מסוים - הגליל.
שני המרכיבים האלה, השימוש באמצעי הלחימה והמיקוד הגיאוגרפי, נותרו כפי שהיו מתחילת המלחמה, ולכן אין שינוי בלחימה. יש לציין גם כי לאורך התקופה מאז פתיחת המלחמה נגד חמאס, היו ימים שבהם הלחימה הייתה פחות עצימה, כולל אף ימים שלא בוצעו תקיפות מלבנון כלל, ואילו היו ימים שבהם הלחימה התעצמה".
על הקשר בין הזירה הצפונית לבין הפעולה ברפיח מסביר דוסטרי: "הסבירות שהעמקת הכניסה לרפיח תוביל לשינוי באסטרטגיה הנוכחית של חיזבאללה אינה גבוהה, שכן ארגון הטרור השיעי מבין ששינוי באסטרטגיה מצדו, תוביל לשינוי באסטרטגיה הישראלית, עד כדי אפשרות של פתיחת מלחמה רחבה וכוללת בצפון. במדינת לבנון חוששים מצעד שכזה, ולכן מנסים להפעיל לחץ על חיזבאללה לרסן את התקפותיו על ישראל. ייתכן, אפוא, כי חיזבאללה ינסה להרחיב במספר קילומטרים בודדים את התקפותיו בתור תגובה 'סמלית', כדי לנסות ולבחון את התגובה הישראלית, וישראל צריכה להיות ערוכה לאפשרות הזו".
ובאשר למצבנו ברפיח, דוסטרי טוען כי: "כפי שזה נראה כרגע, ישראל עדיין לא יצאה למבצע הצבאי הגדול ברפיח, וספק רב אם המבצע יתרחש כפי שדמיינו אותו רבים. נכון לעכשיו, כוחות צה"ל נכנסו כשלושה קילומטרים בלבד לתוך אזור רפיח, במטרה להשתלט על מעבר רפיח בלבד. זו כשלעצמה מטרה חשובה וחיונית לצורך עמידה במטרות שהציב הדרג המדיני למלחמה. מעבר רפיח הוא שהעניק חמצן ואורך רוח לחמאס במהלך העשורים האחרונים, כולל בלחימה הנוכחית. בין אם באמצעות הברחות של מנהרות מסיני לעזה, ובין אם באמצעות מתן שוחד לחיילים מצרים.
"חמאס, מבחינתו, מנסה לעשות כל תרגיל הונאה אפשרי כדי 'להעביר את הזמן' ובכך להזמין עוד לחץ בין-לאומי על ישראל, מתוך תקווה שהדבר יוביל להפסקת המלחמה. לכן בחמאס מנהלים כעת משא-ומתן על עסקת חטופים, למרות חוסר המוכנות לשנות את דרישות היסוד שלו, כשהחשובה בהן היא הפסקת הלחימה.
ארה"ב דאגה לא רק להשתמש באמצעים רטוריים ובהפצרות מילוליות נגד ישראל, אלא אף במעשים. כך למשל, הממשל האמריקאי החליט לעכב משלוח של כ-3,500 פצצות לישראל, כמסר מאיים לממשלה הישראלית לבל תקבל החלטות עצמאיות בעניין רפיח. החלטה זו מתכתבת עם האיום של הנשיא ביידן לנתניהו ב-4 באפריל, לפיו אם ישראל לא תתחשב בדרישות האמריקאיות, הממשל האמריקאי עלול 'לשנות מדיניות' בקשר למלחמה בעזה".
לצורך כך, מבצע צבאי 'מוגבל' ו'כירורגי' אינו יספיק. יש להמשיך ולהעמיק את התמרון היבשתי לתוך רפיח, להשתלט על ציר פילדלפי ולהפעיל עוצמת אש אדירה מהאוויר, מהים ומהיבשה – בסגנון התמרון היבשתי שנעשה בצפון רצועת עזה (בניגוד לתמרון המוגבל בחאן-יונס)".
הוא מדגיש שהמבצע ברפיח אינו חזות הכל: "גם אם ישראל תכבוש בסופו של דבר את רפיח, היא תהיה חייבת להשאיר נוכחות צבאית בכל שטח רצועת עזה, מהצפון ועד הדרום, במטרה למנוע התארגנות והתעצמות מחדש של חמאס. כפי שנראה כעת, חמאס כבר חוזר להרים את ראשו בצפון הרצועה, לאחר שכוחות צה"ל עזבו את המקום. אם ישראל מעוניינת להשמיד את חמאס ולמנוע מתקפת שבעה באוקטובר שנייה בעתיד, אין מנוס מלכבוש את רצועת עזה ולקיים נוכחות קבועה בכל חלקיה".
התרעות פיקוד העורף