היום אפשר לומר בנחרצות ובלי פוליטיקה, כי עמיר פרץ היה אחד משרי הביטחון הטובים יותר שהיו כאן בשני העשורים האחרונים. הוא פסק לטובת פיתוח ״כיפת ברזל״. הוא הנחית, יחד עם ראש הממשלה אהוד אולמרט, מכה אסטרטגית על חיזבאללה, מיד לאחר חטיפת שני לוחמי צה״ל ליד חניתה. מה שהוביל למלחמת לבנון השנייה.
בפיקוד הצפון וגם ביישובי הצפון מתגעגעים למלחמת לבנון השנייה, למרות כל התקלות והבעיות שהיו בה (והיו). אחת העוולות שנעשתה לפרץ, היתה התמונה מהתרגיל בהר יוסיפון ברמת הגולן, שם צולם כשהוא צופה במשקפת שהעדשות שלה חסומות במגן פלסטיק אטום. הלחימה בסוף השבוע בצפון הוכיחה פעם נוספת שממשלת ישראל צופה במשקפת שהעדשה שלה מכוסה במגני פלסטיק אטומים. אבל בניגוד לשר לשעבר פרץ, שפעל באומץ, בנחישות ובראיה אסטרטגית ארוכת טווח, קשה להצמיד סופרלטיבים על הדרג המדיני הנוכחי שמנהל בשמונת החודשים האחרונים את המלחמה הארוכה בתולדות ישראל.
ישראל החליטה להכריז על עזה כזירה ראשית ועל גבול הצפון זירה משנית. אולם בימים האחרונים, גם במשקפת שהעדשות שלהן מכוסות, ניתן לראות שהמציאות בצפון מחייבת להפוך את ההגדרות.
נתחיל מהסוף, ברמה טקטית, צה״ל השלים את העבודה ברצועה: פירוק התשתית הצבאית של החמאס בצפון, בג׳בלייה, גיבוש ציר פילדלפי, כניסה לעיר עזה ופירוק מעוזי החמאס שם. בנוסף, פגע צה"ל במערכים בחאן יונס.
נכון, החטופים טרם חזרו. אבל ברור לכל בר דעת שהחטופים יבואו כנראה רק בהסכם. ובאשר לבכירי החמאס - הפגיעה בהם תגיע ככל הנראה בדרך אחרת, ולא בפעילות צבאית רועשת.
בסוף השבוע קיבלו ראשי הרשויות בצפון מסרונים מחיזבאללה במסגרת הטרור הפסיכולוגי שמפעיל הארגון. חיזבאללה הודיע שככל שהלחימה בעזה תימשך, בצפון יושמדו תשתיות ובתים עד אשר לא יישארו ישובים אליהם יכלו לחזור הפליטים הישראלים, שעזבו לפני שמונה חודשים את בתיהם בגליל.
התרעות פיקוד העורף