אחרי שמונה חודשים, לכל בר דעת ברור - אי אפשר להמשיך כך. חילופי אש על בסיס שעתי, מאה אלף ישראלים פליטים, חורבן שכונות, רחובות, וישובים לאורך הגבול, קריסת הכלכלה בצפון קורסת והקמת אזור קרב בתוך שטח ישראל, בניגוד ומוחלט לתפיסת הביטחון שלה.
בצה״ל אומרים בקול רם כי האירוע בצפון יסתיים בהסכם: ״השאלה אם ההסכם יבוא בסיומה של מלחמה או ללא מלחמה״.
את הדבר הזה מבינים שני המנהיגים הכי הססנים במזרח התיכון - ראש הממשלה בנימין נתניהו וחאסן נסראללה. שניהם יודעים שלצד השני אין את האומץ לעשות את המהלך של יציאה למלחמה.
בסוף מלחמת לבנון השנייה טען נסראללה שהוא טעה בקריאת ראש ממשלת ישראל דאז, אהוד אולמרט. נסראללה אמר אז כי אם היה יודע לצפות את גודל התגובה הישראלית, הוא לא היה מאשר את פעולת החטיפה של שני חיילי צה״ל ליד חניתה.
נסראללה מכיר את מגבלותיו של נתניהו ואת ההססנות שלו. הוא בוחן בכל יום את עוצמת הלחימה, היקפה ומרחביה. הוא לא רוצה שבישראל יתעורר לחץ ציבורי על הממשלה שיוביל את נתניהו לקבל החלטה שהוא מהסס לגביה. ניתן לראות למשל שדווקא לאחר ימי ההסלמה השבוע והלחץ הציבורי שגאה סביב השריפות בגזרת הצפון - חיזבאללה צמצם את הירי ושלשום שיגר רק שבעה שיגורים, כעשירית מיום רגיל.
השאלה שעומדת כעת בפני הדרג המדיני היא מה יהיה הטריגר לקבלת ההחלטה לצאת למלחמה, או לחילופין, לבחירה ללכת למהלך מדיני ולהסדרה ללא מלחמה. כל החלטה שיבחר הדרג המדיני היא בגדר נעלם, אולם התוצאה ידועה. בסופו של יום, שקט יגיע לצפון רק באמצעות הסכם.