"אפשר לסכם את זה כלא נעים, אבל לא נורא. ״קולומביה היא באמת שותפת הסחר הכי גדולה שלנו לפחם בשנים האחרונות, היינו מייבאים ממנה. זה לא נעים אבל לא נורא משלוש סיבות: האחת היינו קונים ממנה כי הייתה מוכרת לנו בתנאים טובים אבל אנחנו קונים גם ממדינות נוספות ידידותיות לנו כמו אוסטרליה פולין וארצות הברית", אומר רטיג.
הוא חושף ומגלה כי דרום אפריקה היא ספקית הפחם השנייה בגודלה לישראל, וכי הרכישה מקולומביה היא "כי היינו מקבלים כאמור מחיר טוב ולא כי אי אפשר להחליף". בהמשך הוא מפרט על המעבר המשמעותי של ישראל לתחליפים. "בעבר כ-70 אחוז היה מבוסס על פחם והיום רק כ17 אחוז. עד 2026 וזה עכשיו נדחה לשנת 2028 אנחנו אמורים להפסיק לחלוטין את השימוש בפחם. זה אמור לשמש אותנו רק בחירום. למקרה ויהיה שיבוש עם הגז והרעיון כאמור הוא שעד 2030 לא יהיה שימוש בפחם 70-75 אחוז יהיו מגז ו-25 עד 30 אחוז מאנרגיות מתחדשות ואנחנו נהיים פחות ופחות תלויים בפחם עם הזמן".
רטיג מרגיע ואומר כי "מהרע יכול לצאת גם טוב". "זו לא הפעם הראשונה שיש עלינו חרם אנרגיה, ולמעשה ישראל היא המדינה שהייתה תחת חרם הנפט הארוך ביותר בהיסטוריה המודרנית", הוא מוסיף. "מהרגע שהוקמה -1948 עד הסכמי אוסלו פחות או יותר היינו תחת חרם נפט, ובפעם האחרונה שהיה לנו משבר כזה שבעקבות המלחמה מדינות מחרימות אותנו היה ב-1973. גם ב-1973 מדינות אופ"ק (ארגון המדינות המייצאות נפט מ.ו) החליטו שהן לא מוכרות, ובנוסף לכך הם גם איימו שכל מי שימכור לנו לא ייקבל נפט מהן. היה לנו קושי מאוד גדול. המחיר עלה פי 4 וכל החשמל שלנו אז היה 100 אחוז סולר ומזוט".
"בעקבות המלחמה עשינו שני דברים שאפשר ללמוד מהם גם היום. הראשון שהתחלנו להשקיע בהפקה עצמאית. דודי שמש: מדינת ישראל הוציאה חוק ב-1975 שכל אזרח שגר מתחת לדירה בגובה של 8 קומות חייב לשים דוד על הגג. הרעיון היה להפסיק לחמם את המים עם רשת החשמל, להוריד את העומס וכולם היו צריכים לשים דוד שמש מסובסד. כיום בלמעלה מ-85 אחוז ממשקי הבית יש דודי שמש בישראל בגלל החרם הערבי. העניין הנוסף הוא שינוי מקור הדלק. כמעט כל תחנות הדלק שלנו עברו דאז מנפט לפחם, ו-60 אחוז בערך כבר הופק מפחם בשנות ה-80".
"לסיום, חשוב להדגיש", אומר רטיג, כי "ישראל אף פעם לא מודה או משחררת אם סנקציה השפיעה או פגעה בה. ברגע שנגיד את זה, זה יעודד עוד מדינות לפעול כך, אך אם נודה שהם לא עשו כלום, הם אולי יחריפו או יתייאשו. ישראל לא מתרברבת לפה או לשם במדיניות של עמימות".