בשבועות האחרונים אנו עדים לתוכנית מוסדרת של כיבוש השיח על הנעשה בעזה מצד קבוצות פרו-פלסטיניות. מטרתן היא לעודד את המודעות למתרחש ולנסות להשפיע על התמודדות המפלגה הדמוקרטית עם הנושא. הן רואות במפלגה הדמוקרטית את "HUB" של התומכים הפרו-פלסטיניים, כחלק מה-"אוהל הגדול" שהייתה הפרקטיקה הפוליטית של הנשיא רוזוולט בתחילת שנות ה-30. עיקרה של פרקטיקה זו היה קיבוץ מיעוטים שונים תחת מפלגה אחת, ובתוכה נכללו בין היתר אפרו-אמריקאים, יהודים, דרומיים, אסיאתיים, לטינוס ועוד.
אבל אם נסתכל בוויסקונסין, שם המצב מורכב עוד יותר לנשיא ביידן. שם 47,800 מצביעים הצביעו נמנע, כאשר ההבדל בבחירות הקודמות עמד על פחות מ-20,000 קולות.
להיסטוריה יש דרך מוזרה לחזור על עצמה, ונדמה שקיץ 2024, עם כינוס הוועידה המרכזית של המפלגה הדמוקרטית, עשוי להיות שכפול מדויק של אותה ועידה בקיץ 1968 בשיקגו.
ההתפרעויות בוועידה הדמוקרטית של 1968 בשיקגו היו אחד מהאירועים הדרמטיים ביותר בתולדות הפוליטיקה האמריקאית. הוועידה התקיימה בתקופה סוערת במיוחד בהיסטוריה של ארצות הברית, כאשר המדינה הייתה שקועה במלחמת וייטנאם, תנועת זכויות האזרח, ומחאות סטודנטים רחבות היקף.
הוועידה התקיימה בשיקגו בין ה-26 ל-29 באוגוסט 1968, והייתה אמורה להיות הזדמנות למפלגה הדמוקרטית לבחור את המועמד שלה לנשיאות. אולם, החזית הפוליטית של אותה תקופה הייתה מתוחה מאוד, עם חילוקי דעות קשים בתוך המפלגה עצמה בנוגע למלחמת וייטנאם ולמדיניות החוץ האמריקאית.
אירועי הוועידה הדמוקרטית של 1968 בשיקגו נחרתו בזיכרון ההיסטורי של ארצות הברית כאירוע מכונן של שנות השישים המאוחרות, וכסמל למתחים החברתיים והפוליטיים העמוקים של התקופה.
התרעות פיקוד העורף