בנוגע ליוזמה למלחמה, פרופ' גנור סבור אחרת מרבים מחבריו במערכות הביטחון ובאקדמיה, הוא טוען ש"מלחמת חרבות ברזל, תוכננה, הוכנה, מומנה וניזומה על ידי איראן".
הסברה שלו נשענת על שלושה טעמים והוא מפרט אותם בצורה ברורה ומנומקת: "הסיבה הראשונה היא סיבה של נקמה. האיראנים אוהבים להגיד שהנקמה קרה ויש להם הרבה מאוד על מה לנקום - על מדענים שנהרגו, שרפות ופגיעות בבסיסים ובמתקני תשתית, מתקפות סייבר וכן הלאה".
הסיבה השנייה, לדברי פרופ' גנור, היא התזמון האסטרטגי: "האיראנים רצו שהצוואר העולמי יפנה את מבטו מאיראן לזירה אחרת. הם נמצאים רק פסע מהשגת יכולת גרעינית צבאית והכי מתאים מבחינתם היה שכולם יתעסקו במקום אחר בעולם".
הסיבה השלישית והחשובה ביותר לפי פרופ' גנור, היא החשש מהנורמליזציה בין ישראל לסעודיה: "הם ידעו שנורמליזציה כזאת תוביל להקמת ברית צבאית אזורית שתעמוד מול איראן. זה הסיוט הכי גדול מבחינתם והאיום האסטרטגי על איראן שממש רצו למנוע אותו".
הבחירה בפרוקסי הפלסטיני שלהם לא הייתה מקרית, הוא מסביר: "הם בחרו בזרוע הפלסטינית החלשה יותר, אבל זרוע שמסוגלת לעשות הרבה מאוד נזק למדינת ישראל. בנוסף, הם בנו מערכת הכחשה מוכנה מראש שתרחיק אותם מהאירוע".
דבריו של פרופ' בועז גנור מציבים אתגר מחשבתי לכל המעורבים במאבק בטרור ובקביעת מדיניות הביטחון הלאומית. נקודת המבט שלו מעמיקה ומחייבת התייחסות מחודשת למצב במזרח התיכון ולדרכי הפעולה הנדרשות להבטחת ביטחון ישראל.
התרעות פיקוד העורף