בתוך המאמר אל-אמין כתב: "האויב יודע שהתגובה על פשעיו בביירות בצנעא, בטהרן ובעזה ודאית, אבל התגובה עשויה שלא לענות באופן מלא על האתגר שמציב האויב בעבור כוחות ההתנגדות היום והוא האתגר שמחייב את אנשי ההתנגדות לחפש כלים חדשים להעניש אותו, כלומר לא רק לחנך אותו באמצעות מכה על היד, אלא להנחית מכות על ראשו, גם אם הדרך תוביל לכניסה למלחמה נרחבת, בידיעה שההתנגדות הבהירה לאויב כמה פעמים שאי הרצון להיכנס למלחמה כוללת אינה אומרת שהיא מסכימה לתנאים שלו ולכן נכון יותר לומר: 'אנו לא רוצים מלחמה כוללת, אבל לא בכל מחיר'".
"אסטרטגיית האש הגדולה דורשת קצת ערמומיות. אבל זה דורש יותר חוסר מוסר. במקרה של ישראל מופיע גם הצורך שלה בשוטים, כי לישות האויב יש הרבה מוחות רעים המסוגלים להמציא פתרונות, בדמות פעולות עקובות מדם, המחייה את הזיכרון הערבי, לגבי תורת החיסולים המתמדת באויב. רוב מה שישראל מחפשת הוא לא תגובה מציר ההתנגדות שתאפשר לה להרחיב את המלחמה, אלא תגובות שיגררו את המערב, בראשות ארצות הברית, להשתתף במלחמתה הרצויה", הוסיף.