לפי דיווחים ממקורות זרים, במרכז המבצע עמדה חברת קש שהוקמה על ידי ישראל. החברה, שנקראה 'B.A.C. Consulting', התחזתה ליצרנית ביפרים בינלאומית לגיטימית.
'B.A.C. Consulting' הוצגה כחברה הונגרית שעבדה כקבלן משנה עבור חברה טייוואנית בשם 'Gold Apollo'. בפועל, החברה הייתה חלק ממערך חזית ישראלי, שכלל לפחות שתי חברות קש נוספות. מטרת המערך הייתה להסתיר את זהותם האמיתית של היוצרים: קציני מודיעין ישראלים.
B.A.C. קיבלה לקוחות רגילים וייצרה עבורם מגוון של ביפרים סטנדרטיים. אולם, הלקוח היחיד שבאמת היה חשוב היה חיזבאללה. הביפרים שיוצרו עבור חיזבאללה היו שונים לחלוטין: הם הכילו סוללות שהוטענו בחומר נפץ מסוג PETN.
המהלך נולד בעקבות החלטתו של נסראללה לעבור לשימוש בביפרים במקום בטלפונים סלולריים. זאת מתוך חשש שישראל מנצלת את רשתות הסלולר לאיתור מיקומם של פעילי הארגון. נסראללה אסר על שימוש בטלפונים סלולריים בפגישות של פעילי הארגון. הוא הורה שפרטי תנועות ותוכניות של חיזבאללה לעולם לא יועברו דרך טלפונים סלולריים.
קציני חיזבאללה נדרשו לשאת ביפרים בכל עת, ובמקרה של מלחמה, הביפרים היו אמורים לשמש להודיע ללוחמים לאן להגיע. התוצאות כזכור היו קטלניות - ביום שלישי האחרון, על פי הדיווחים הזרים, ישראל הפעילה את מנגנון הפיצוץ במכשירים. התוצאה הייתה הרסנית: לפחות 12 הרוגים ויותר מ-2,700 פצועים ביום הראשון. 20 הרוגים נוספים ומאות פצועים ביום השני. בין ההרוגים היו פעילי חיזבאללה, אך גם אזרחים תמימים, כולל ארבעה ילדים.