באוגוסט 2023, חודשיים לפני המלחמה, הגיע שגב למוצב שתפקידו להגן על הגבול והיישובים סביב. לפני כן הוא תפס קו בחווארה. "חווארה הייתה אז זירה חמה ומלחיצה, מלאת פיגועים", אומרת קארין, "לכן כשהם ירדו לתפוס קו בעזה אז...", "רווח לנו", משלימה את דבריה שרה, אמם של קארין ושגב.
"אני הלכתי לבית הכנסת כרגיל", מספר אהוד, אביו של שגב.
אך השעות חולפות וממדי האסון מתחילים להתגלות. שרה, שכבר רואה בטלוויזיה כי מחבלים חדרו למוצב סופה, ולא מצליחה לתפוס את בנה, יוצרת קשר עם אחד ממפקדיו. בשעת צהריים מאוחרת נאמר לה כי בנה בדרכו לבית החולים, ומשלב זה נפתחת תעלומה שעתידה להימשך גם 11 חודשים לאחר מכן.
ההודעות בין השניים ממשיכות והופכות לתיעוד רצף אירועים. "ב־14:46 אני שואלת שוב 'האם יש תמונת מצב ממוצב סופה?', והוא עונה לי מיד: 'עכשיו השייטת מגיעים לשם'. אני שואלת שוב, 'מה עם שגב, האם הוא בין אלה שחולצו?', הוא אומר, 'עוד לא חולצו אנשים מהמחלקה, ממה שאני מבין, יכול להיות שיהיו עדכונים שלא העבירו'".
בשעה 15:26 פונה שוב שרה למ"מ וכותבת לו כי אחת האמהות הודיעה לה שבוצע חילוץ והיא רוצה לדעת מה קורה עם מחלקה 7. דקה לאחר מכן, ב־15:27, הוא משיב: "עכשיו החילוץ קורה. שגב בדרך לבית החולים". אלא שבשעות הללו הקרב על מוצב סופה בעיצומו ושגב, ככל הנראה, כבר אינו בין החיים.
יחלפו עוד שלושה ימים עד שתקבל המשפחה את הבשורה המרה, ועוד חודשים ארוכים של תחקיר עצמאי, שבהם תעבור שרה בין חיילים ומפקדים ותיסע למוצב סופה, עד שתצליח להשלים חלק ממה שאירע במוצב באותן השעות, על מנת לענות מה קרה ברגעים האחרונים של בנה. שרה: "בהתחלה אמרו לי ששגב חטף קליע ברגל שמאל, רץ לחדר האוכל ודימם למוות, זה היה הסיפור הראשון".
עם פרוץ המלחמה יצא שגב להילחם בעצמו יחד עם חבריו. "ב־6:48 הוא שלח הודעה לחברים שלו פה בעמק, 'יורים עלינו, וואללה מלחמה'", מספרת שרה. ואכן, עם קולות הירי הראשונים, שגב, רגם קשת, מתחיל לנהל לחימה ולירות פצמ"רים אל עבר המחבלים, כפי שמסבירה המשפחה. קארין: "הם יורים כמות גדולה של פצמ"רים, מנהלים לחימה ומרחיקים בעצם מחבלים. אבל באיזשהו שלב הם מבינים שהמחבלים סוגרים עליהם והירי הארטילרי לטווח הרחוק כבר לא עוזר במצב הזה, הם מתכנסים במיגונית, שנמצאת ממש סמוך למוצב, וממשיכים לנהל משם את הקרב עם הנשקים האישיים".
שרה ממשיכה בתחקיר ומצליחה לאתר תמונות מחדר האוכל ובהן רואים את שגב שרוע וסביבו חיילים, חלקם שוכבים, חלקם יושבים. היא מחליטה לברר מי החיילים בתמונות, מאתרת את החייל שמופיע על יד בנה ונוסעת למרכז לפגוש אותו. שרה: "הוא סיפר שבשלב הראשון הפצועים הגיעו לחדר האוכל, התרכזו במקום אחד קרוב לכניסה הראשית של חדר האוכל, ושם טיפלו בהם. אבל בשלב מסוים המחבלים התחילו לירות עליהם, ואז פינו את החיילים הצדה. הוא אומר לי שהוא זה שמשך את שגב הצדה והם הסתתרו מאחורי המקררים של חדר האוכל. עוד חייל אמר ששגב היה מאחורי המקרר ושהרגליים שלו היו חשופות, אבל אני לא מבינה איך שגב היחיד שלא שרד, כי מי שהיה מאחורי המקררים כן שרד. כל פעם מספרים לי עוד סיפור ועוד סיפור, ואני לא מצליחה לחבר את הסיפורים למה שקרה עם שגב".
באחד הסיפורים, מעיד חייל בפני שרה כי בשעה 8:00 בבוקר הוא עמד מאחורי מקרר, אחד המחבלים ראה אותו, זרק רימון לתוך חדר האוכל, לכיוונו, אבל הרימון איכשהו התגלגל לרגליים של שגב, שלא הדף אותו, אלא השאיר אותו לידו, ספג אותו ונהרג.
חשוב לומר, במהלך החודשים הללו מתקיים תחקיר צבאי הנוגע לקרב במוצב סופה, אולם על שאלת נסיבות מותו של שגב שוורץ אין מענה. "גם לא קיבלנו דוח ניתוח גופה", משיבה קארין לשאלתי אם אחד הסיפורים תואם את הדוח הרפואי. שרה מסבירה כי הקריאו להם את הממצאים הכתובים בדוח הפגיעות של שגב, אבל המשפחה מעולם לא קיבלה העתק. רסיסים רבים, ייתכן קליעים, וייתכן משהו אחר, מצוין בדוח הרפואה המבצעית, פגיעות בגוף לרבות בראש, בית החזה, באגן, ביד שמאל, בירכיים ובמקומות נוספים. ניכר כי הפגיעות המרכזיות הן בבית החזה וייתכן בראש, בחלק התחתון ישנן עקבות של שריפה, וחוסר רקמה באזור הירך והעכוז. במסגרת העבודה על הכתבה העברנו את הממצאים שבידינו למומחה בעניין. על פיו, הפגיעות הרשומות אכן יכולות להעיד על פגיעת רימון. אולם ללא נתיחת הגופה ובחינה מעמיקה של ממצאי הפגיעה אין יכולת להכריע ממה נהרג שגב ומה אירע קודם לכן. "הצבא לא מתפקד", ממשיכה קארין, "לפי התחקיר שאמא עשתה הבנו ששגב נהרג לפני תשע בבוקר. ובעצם, מתשע מתחיל כל הבלגן בחדר האוכל".
"ב־6:30 בבוקר היו חיילים בתוך חדר האוכל", מדגישה שוב שרה, "הם ארגנו אותו לקראת הקרב. אחר כך הצטרפו הלוחמים שהיו בחוץ. שגב הגיע לשם בערך ב־7:20 וחדר האוכל עדיין לא היה חשוך, כלומר, הוא מואר, גם אין עוד קרב". שרה מציינת את הפרט הזה לאור הטענה שעלתה בפניה שחלק מהסיבות שבגינן קשה להתחקות אחר מה שקרה לשגב הן חשיכה וכאוס. ואכן, בהמשך, התיעוד שיוצא מחדר האוכל הוא של חלל חשוך וצפוף, אך על פי שרה לא בשלב הזה. "שגב כבר נפצע בחוץ הרי, ובחדר האוכל יש חיילים, אז מי קלט אותו?", היא שואלת ומבקשת להוסיף: "המפקד שעושה את התחקיר עכשיו הוא צדיק והוא באמת עושה עבודה נאמנה, אבל העבודה היא ברמה הכללית, ואני עדיין לא יודעת בפרוטרוט מה קרה לשגב, אין לו תשובות מדויקות".
תחושות הכעס והתסכול בחודשים האחרונים הלכו וגברו בייחוד לאחר שישבה המשפחה וצפתה בכתבות טלוויזיה שבהן התראיינו מפקדים שלחמו שם, מספרים לציבור את עדותם, אך אל המשפחה לא הגיעו. "איך דובר צה"ל מתיר למפקדים, לאנשים שמייצגים את המערכת הזאת, ללכת ולהתראיין עוד לפני שאנחנו מקבלים את התשובות ואת מה שראוי שנקבל מהמערכת", שואלת קארין, "זאת שאלה גדולה".
שלושת הימים שבהם לא ידעה המשפחה מה עלה בגורל שגב היו קשים במיוחד. שרה: "בהתחלה הרי אמרו לנו שהוא פצוע, אז בראשון בבוקר החלטנו לנסוע לחפש את שגב. הייתי עם שני הבנים שלי והכלה שלי, אשתו של דביר. התחלנו בברזילי ונכנסנו חדר־חדר, למרות שהיו שם מראות זוועה. אמרו לנו ששגב לא ברשומות, אז היינו צריכים לבדוק בחדרים עם העובדת הסוציאלית, לא מצאנו ואז נסענו לסורוקה".
הקרב המדמם במוצב סופה התחולל במשך 14 שעות ארוכות, בסופן המוצב שב לשליטה ישראלית בזכות לוחמי המוצב, כוח קרקל, מסק"ר ולוחמי שייטת שהגיעו לסייע לכוחות בשטח שנלחמו מהבוקר. 11 לוחמים נפלו בקרבות, שישה מהם לוחמי סיירת נח"ל, ארבעה לוחמי גדוד 50 של הנח"ל וסמג"ד קרקל. מאז חלפה כמעט שנה, ועדיין מילים בודדות מתארות את נפילתו של שגב באתר צה"ל: "סמל שגב שוורץ, מבית שאן, רגם קשת בגדוד 50 שבחטיבת הנח"ל, בן 20 בנופלו, נפל בכ"ב בתשרי התשפ"ד (07 באוקטובר 2023)". מילים בודדות שגם הן עומדות בניגוד מוחלט לחיים המלאים שחי והם ניבטים מפינות הבית בבית שאן. כבר בכניסה לבית שרה חיכתה לנו בזרועות פתוחות, והחיבוק הארוך שהעניקה לנו הוביל אותנו לפניו הצוחקות של שגב, שמעטרות כל מדף, הזיכרונות ממנו, כך נראה, ניכרים בכל מרחב. אפילו המיץ שאהב לשתות נשתה כעת מבקבוקים ממותגים שפניו מעטרים אותם והם זכו לתיאור "מיץ שגב". אהוד: "שגב זה אישיות. כולם אהבו אותו. גבר אמיתי, אחרי שהוא הלך גיליתי על עוצמת החברות שלו".
זאת אולי העדות המוחשית ביותר לזמן שחלף, הברכה החדשה במשפחה, גיל, בנה של קארין שנולד בדיוק תשעה חודשים לאחר יום הולדתו ה־21 של שגב, שאליו לא זכה להגיע. "תשעת ירחי הלידה שבהם כאבתי כאב תהומי את נופלו של אחי הקטן אלו הם גם תשעת ירחי הלידה שבהם יצרתי חיים חדשים, מתנת שמיים", כתבה קארין ברשתות החברתיות, "הכנסתי את בני בברית אברהם, וקראתי לו גיל - ראשי תיבות של גיבור ישראל לעד. דור שלישי בעמק בית שאן ודור רביעי בקיבוץ מסילות. לזכרו של אחי סמל שגב שוורץ ז"ל".
"שגב נולד ב־27 בנובמבר ואני ילדתי ב־27 באוגוסט, זה בדיוק תשעה חודשים", מסבירה קארין.
"זה מרפא את המשפחה", משלים אהוד.
"תחקיר הקרב במוצב סופה טרם הסתיים, לכשיסוכם יוצג קודם למשפחות השכולות, ולאחר מכן יפורסם בשקיפות לציבור".
התרעות פיקוד העורף