גל הטרור הנוכחי הציב את לוחמי המשטרה הצבאית המשרתים במעברים בעין הסערה. “המעברים עוטפים את ירושלים, ועם העלייה במספר האירועים בירושלים, אנחנו רואים עלייה במספר האירועים במעברים שלנו”, אומר קצין משטרה צבאית ראשי תא”ל גולן מימון. “אנחנו רואים יותר יידויי אבנים, בקבוקי תבערה ומטעני צינור. יש פה פעילות חבלנית עוינת על בסיס יומי. זה קורה בכלל המעברים, ויש עלייה של 30% בתפיסות של אמצעי לחימה. אם פעם היינו עושים נוהל מעצר חשוד אחת לחודש, היום זה על בסיס יומי. אותם פלסטינים אומרים בחקירות: ‘באנו לפגוע בחיילים, באנו לפגוע באזרחי מדינת ישראל’”.

אני פוגש את תא”ל מימון בבוקר יום ראשון במעבר שועפאט, שבו עוברים מדי יום 5,000 פלסטינים. בעוד 95% מהם בממוצע רק רוצים לעבור, 5% מהם עלולים להיות מפגעים פוטנציאליים. על הכביש שבסמוך למעבר מוטלות אבנים רבות, עדות להפרת סדר שהתרחשה במקום זמן קצר לפני כן. ריח הנפט של בקבוקי התבערה ממלא את האוויר. הלוחמים והלוחמות, שמשמרתם צפויה להימשך 8־12 שעות, לובשים על גופם אפוד קרמי ואוחזים בנשק, תוך שמירה על ערנות מרבית. “לאירועים כמו המהומות בהר הבית או ההצתה שהייתה בזמנו בכפר דומא יש השפעה ישירה עלינו”, אומר תא”ל מימון. “אתה יודע את כמות האירועים הצפויים לפי ההתרחשות שמסביב”.

כתבי אישום כנגד חמישה חיילי "נצח יהודה"

בעבר שימשו המעברים בעיקר לניסיונות הברחת שוהים בלתי חוקיים או הברחות חקלאיות, ברזל ועוד, אך בשנתיים האחרונות, ובגל הטרור הנוכחי בפרט, הם הפכו למוקד חיכוך בין כוחות צה”ל לפלסטינים. רק בסוף השבוע האחרון בוצע ניסיון דקירה במאבטחים במחסום ג’למה, ליד ג’נין, בנוסף לניסיון פיגוע דקירה שבוצע באותו מחסום בשבוע שעבר בידי נער פלסטיני שהתחזה למוכר קרמבו. הודות לבדיקות הקפדניות שנערכות במעברים, נתונים של מערכת הביטחון מעלים כי אף מפגע בשנים האחרונות, וגם בגל הטרור הנוכחי, לא הצליח להיכנס דרך המעברים הללו.

בנוסף למעברים הקבועים, בעקבות גל הטרור הנוכחי הוקמו עמדות בידוק נוספות ביציאות ובכניסות לשכונות המזרחיות בירושלים, מה שמכונה “כתר נושם”, והן מתוגברות בידי לוחמים מהמשטרה הצבאית. ביולי 2015 עלה לכותרות גדוד ארז, גדוד המעברים של המשטרה הצבאית, כשאחת הלוחמות בו, לירון ישראלי, עצרה בגופה מחבלת במעבר קבר רחל ונדקרה בגרון. רצף ההצלחות של הגדוד גרם לו להיכנס בפעם הראשונה לרשימת הגדודים הלוחמים המתמודדים על פרס הרמטכ”ל.

עמדת בידוק בשכונת צור באהר במזרח ירושלים. צילום: הדס פרוש, פלאש 90

“צריך להבין שהמקום הראשון שמהווה עבורם סממן שלטון הוא המעבר”, אומר סא”ל גיל מימון, מפקד גדוד ארז, שצפוי להיכנס בקיץ הקרוב לתפקיד מפקד מצ”ח. “אם הם רוצים להפגין, אין להם מקום אחר, ולכן אנחנו סופגים את הפרות הסדר. אנחנו הקו הראשון שלהם. אנחנו מושפעים הלכה למעשה מכל אירוע בגזרה. יש גדוד בתוך קלנדיה, ואם יש שם אירוע עם נפגעים בצד שלהם, למחרת בבוקר אנחנו סופגים את זה במחסום”.

”אנחנו חייבים לשמור על קור רוח”, אומרת סרן דיה מרדכי, מפקדת פלוגה בגדוד ארז. “אחד הדברים שאני מלמדת את הלוחמים שלי זה לא לקחת אישית אף פרץ, אף זעם. הסכסוך הזה הוא הרבה יותר מורכב מהריב הנקודתי”.

“ברצינות גדולה"

מימון (48) התגייס לצה"ל בינואר 1986, ובמסגרת תפקידיו פיקד על כלא מגידו, על כלא 6 ועל כלא עופר. לאחר מכן פיקד על מחנה הקריה ובסיס מ"צ דן תל השומר. בספטמבר 2013 מונה לקצין משטרה צבאית ראשי.

השנה האחרונה הייתה ככל הנראה אחת התקופות המאתגרות ביותר שידע תא”ל מימון. בין היתר הוא נאלץ להתמודד עם מאות תיקי החקירה שנפתחו בעקבות מבצע צוק איתן נגד מפקדים בצה”ל, ופתיחתם ספגה ביקורת קשה מאלופים ומקצינים נוספים. “בצוק איתן היו הרבה מאוד אירועים”, הוא אומר. “התרחשו מאות אירועים שהתלונות עליהם הגיעו מכמה מקומות: מהפלסטינים, מארגוני זכויות אדם ומהתרחשויות בשטח. האירועים הללו עברו דרך ועדה בראשות אלוף מבצעי, יחד עם עורכי דין, חוקרים ומפקדים, ומאות מהם חזרו לשולחן התחקיר המבצעי של המפקדים בשטח. ככה צריך להיות. לגבי חלק קטן מאוד - 28 מקרים מתוך כל המאות הללו - הוחלט שיגיעו לחקירות מצ”ח. שמונה מהם הם מקרי ביזה. יש מקרים של ירי על אמבולנס ומקרה של ירי על מישהי שנשאה דגל לבן. מי שמנהל את כל זה הוא קצין מומחה ותיק מאוד בדרגת סגן אלוף, ולצוות החקירה הוספנו את אנשי המילואים המעולים ביותר שיש לנו. העברנו אותם הסמכה לחקירה מבצעית, וזה אומר שהם היו בשטח, היו אצל המפקדים, ניהלו שיחות, יצאו לסיורים והסתובבו במקומות, דיברו עם האנשים וחזרו. כל התהליך הזה מגיע אחת לשבוע להערכת מצב, בוחנים תיק־תיק. אחת לכמה זמן אני מפקח על זה באופן אישי כדי לדעת בדיוק מה מתרחש לפרטי פרטים”.

למרות הטענות, תא”ל מימון מצהיר ש”החקירות הללו נועדו להגן על טובי מפקדינו”. “יש אלופים שרתחו עלינו מזעם ושאלו: מה פתאום? ואיך חוקרים?”, מספר תא”ל מימון. “שלחתי את מפקד מצ”ח להיפגש איתם, כי השאיפה שלי היא להגיע לחקר האמת. אני לא ניגש לחקור לפי דרגה, אלא רק לפי ההתרחשות. הפקנו לקחים מחקירות עבר ולמדנו היטב שבכל פעם שוויתרנו, ולא משנה מאיזו סיבה, אנשים ניזוקו. על פי החוק, מצפים מהמדינה לבצע את כל הפעולות כדי להגיע לחקר האמת, ואם בהתרשמות הסובייקטיבית לא עשית את הפעולות, זה מביא אותך לבית הדין בהאג. בכל הנוגע לחקירות צוק איתן, אנחנו עושים את כל הפעולות הנכונות והמדויקות לחקר האמת, כולל חקירה באזהרה באישור הפרקליט הצבאי הראשי, וזה קורה לאחר הרבה מאוד דיאלוגים ודיונים.

“אני יכול להבין את הביקורת”, מוסיף תא”ל מימון, “ואני מבין את התסכול של קצין שמגיע לחדר חקירות בגלל תלונה של ארגון כזה או אחר כמו שוברים שתיקה למשל. אבל תפקידי הוא להתייחס לכל דבר ברצינות גדולה. יש לי כלים מספיק טובים ואנשים מספיק מקצועיים כדי לדעת לברור, ועובדה שמכל חקירות צוק איתן נעצר חשוד אחד בלבד: חשוד בביזה. כל מי שחוקר את החקירות של צוק איתן לא חוקר אותן בכלי החקירה שבהם חוקרים עבריינים או פושעים. אלו כלי חקירה הרבה יותר רכים שדרכם יודעים להגיע לחקר האמת. אני לא שוכח לרגע שמדובר בלוחמים שסיכנו את חייהם. אני חוקר כדי להגיע לאמת ואני עושה את זה, כי אם אני לא אעשה את זה, מישהו אחר יעשה את זה ועם הרבה יותר נזק לנחקר וגם נזק תדמיתי למדינה”.

“תפקיד סיזיפי".

"החקירות הללו נועדו להגן על טובי מפקדינו". לוחם ליד מנהרה שנחשפה בצוק איתן. צילום: דובר צה"ל

בינתיים תא”ל מימון כבר מפיק את לקחי העבר, ובימים אלו הוא עמל על הקמתה של יחידה מיוחדת לחקירות מבצעיות, שככל הנראה תיאלץ בעימות הבא להתמודד עם תלונות נוספות על לוחמי צה”ל בשדה הקרב. מאחורי הקמת היחידה עומדת ההבנה כי ריבוי החקירות והמורכבות שלהן מחייבות יצירת גוף נפרד שחוקריו צמחו בשטח ואף היו לוחמים בעברם. “אנחנו מבינים היום שאם רוצים לחקור היטב, צריך להכיר את השטח”, מסביר תא”ל מימון. “לכן אנחנו מקימים יחידה לחקירות מבצעיות. אנחנו בשלבים מאוד מתקדמים וזה יהיה העיסוק שלה, ואני יותר מאשמח אם חלק מהתקנים ליחידה הזו יהיו לוחמים לשעבר שאני אכשיר אותם. אנחנו חלק מהצבא, וחשוב שנחזק את החיבור הזה עם צה”ל. אנחנו לא עומדים מנגד או מהצד ביוהרה ומטיפים לו. אנחנו חלק מהמערכת”.

מעבר לביקורת המוטחת במשטרה הצבאית, אחד המכשולים הנוספים שעליה להתמודד עמם הוא הסטיגמות שדבקו בה. לא רבים מהמתגייסים יסכימו להניח בצד את ההילה של יחידה קרבית לטובת שירות במעברים. “הבנו שחלק גדול מהקושי להיות במשטרה הצבאית הוא הסברה”, מספר תא”ל מימון. “יש מיתוג, ודעת הקהל ואמירות של פעם כמו ‘מנאייק’. אנחנו מקבלים את השיבוץ החזוי, אני לוקח את הקצינים הכי טובים שלי ושולח אותם לבתים של המיועדים לשירות ביטחון. הם יושבים אצלם בסלון, מספרים ומסבירים ומלווים אותם כל הדרך מהיום הראשון ועד לקורס הקצינים”.

“כשאמרו לנו שצריך לצאת לעידוד גיוס, לא הבנו את המשימה הזו”, מוסיפה סרן מרדכי. “לא חשבתי שזה יגיע לממדים של ליווי כל כך צמוד. זה נמשך בהכשרות, שם המהות היא בעיקר להסביר למתגייסים למה הם פה. זה תפקיד סיזיפי ברמות שקשה לתאר. זו עבודה שלא משתנה ואוכלוסייה שלא משתנה, וכל יום צריך להתעורר ולהבין למה אנחנו פה. כשאתה מסכל פעילות חבלנית עוינת, אתה מבין את ה'למה'”.