השנה היא 1969. רן גורן, טייס מטוס סקייהוק, מקבל משימה נדירה במושגים של אותם ימים. בתדריך שערך מפקד הטייסת, עזרא דותן, הוא נתן לגורן להוביל תקיפת עומק בלב קהיר, כשהמטרה הייתה מחנות של צבא מצרים. "זו הייתה תקיפה יחסית נדירה", משחזר השבוע האלוף (במיל') גורן. "בדרך כלל משימה מסוג זה הייתה ניתנת לפנטומים, לפעמים זרקו איזה פירור לסקייהוקים. הטייסת שבה הייתי סגן המפקד קיבלה משימה חד פעמית לתקוף מחנה באזור קהיר. קיבלנו זוג מטוסים ומפקד הטייסת שיבץ את עצמו ואותי. והפתיע כשאמר לי שאני מוביל את התקיפה. טסנו בלי ליווי לעומק השטח המצרי בגובה נמוך, תוך סיכון חיים. הטלנו את הפצצות וחזרנו בשלום".

תם עידן

השבוע נפרד חיל האוויר הישראלי ממטוסי הסקייהוק, או בשמם הצברי ה"עיט", אחרי 48 שנים של שירות מבצעי והדרכתי. שלושה אלופים בוגרי החיל - מפקד חיל האוויר, אלוף אמיר אשל, ראש אגף התכנון, אלוף עמיקם נורקין, ומפקד אכ"א, אלוף חגי טופלנסקי - עלו על המטוסים הוותיקים למטס כבוד אחרון בשמי הארץ, ומעל לבסיסי חיל האוויר.

"העיט נחת לאחרונה", הכריז מפקד החיל בקשר שנשמע במערכת הכריזה בבסיס חצרים, ובזאת תם העידן של אחד המטוסים שאחראים באופן ישיר להצלחות אדירות של חיל האוויר הישראלי ושל טייסיו. מטוס שחתום על מורשת קרב ארוכת שנים, שכוללת קרבות בלימה נגד הסורים והמצרים, קרבות שאליהם יצאו הטייסים עם הבנה ברורה כי יש בידיהם כלי מלחמה בעל יתרונות רבים, אבל גם חסרונות.

"הסקייהוק הוא סוס עבודה", מספר גורן. "הוא מטוס שיכול לסחוב הרבה מאוד חימוש ביחס למשקלו. טווחי הטיסה שלו ארוכים והוא מאוד חסכוני. אבל יש לו חיסרון בקרבות אוויר ובהתמודדות עם התקפות טילי קרקע כי אין לו מבער אחורי, מה שבא לידי ביטוי בהפלתם של מטוסים רבים במלחמת יום כיפור. גם המהירויות שלו לא גבוהות, אבל היכולת שלו לסחוב חימוש רב למרחקים ארוכים יחד עם החוסן והפשטות התחזוקתית הביאו אותו להיות כלי מלחמה יעיל".

הסקייהוק סימן למעשה את תחילת עידן שימוש צבא ההגנה לישראל בכלי המלחמה האמריקאיים, לאחר האמברגו הצרפתי על יצוא נשק לישראל שהוטל על ידי הנשיא שארל דה גול ב־1967, זמן קצר לפני מלחמת ששת הימים. "במשך שנים חלמנו שנוכל לשים יד על מטוסים אמריקאיים, העילית של חילות האוויר", מספר סא"ל (מיל') יוסי שריג, מפקד טייסת 102, טייסת הסקייהוק הראשונה. "כשעלינו על המטוס מיד הבנו את היכולות ואת הפוטנציאל הגדול שלו. סקייהוק אחד עשה עבודה של חמישה מטוסים צרפתיים. הוא נשא חימוש רב, טס למרחקים ארוכים. חיה שלקחה פצצות כמו מבצר מעופף. זו הייתה הפעם הראשונה שחיל האוויר יכול היה לטוס לכל מקום בעולם, מאחר שהייתה לו יכולת תדלוק אווירית. זה מטוס קטן וצפוף אבל סופר זריז, עם תאוצה טובה מאוד. גילינו יכולות שלא חלמנו עליהן. לקבל את ראשוני המטוסים, זה היה כמו ילד שנכנס לחנות צעצועים ולא יודע מה לבחור מרוב התרגשות".

שלא כמו שאר מטוסי החיל, הסקייהוק הגיע לישראל דרך הים. ב־29 בדצמבר 1967 אונייה שהגיעה לנמל חיפה נשאה את ארבעת המטוסים הראשונים שנקלטו בטייסת "העמק" ובטייסת 102, "הנמר המעופף", שהוקמה במיוחד עבורם. ההיסטוריה הארוכה של הסקייהוק בישראל כוללת עשרות קרבות, מאות אנשי צוות אוויר ואלפי שעות טיסה. מחצית מכלי הטיס נפגעו במהלך קרבות, וחלקם הופלו על ידי האויב. שישה אנשי צוות אוויר נטשו את מטוסיהם בשטח אויב ושבעה נהרגו בעת שהטיסו את המטוס.

את עיקר פעולתו ביצע הסקייהוק שנתיים אחרי קליטתו בארץ, במלחמת ההתשה. "היו אז ארבע טייסות שפעלו בקצב לא ייאמן של גיחות מסביב לשעון", מספר גורן. "אני טסתי בעיקר לתעלה, ביום ובלילה, בכל מזג אוויר. ביצענו טיסות מסוכנות לאור ירח ותקפנו סוללות ארטילריה, מוצבי חי"ר וסוללות של טילי קרקע־אוויר שקודמו לחזית התעלה. הפצצנו את עמדות הטילים וגרמנו לאבדות כבדות ביותר. הסקייהוק נשא על גבו את מלחמת ההתשה, בוודאי בהיבט הכמותי. בכיפור נכנס הפאנטום לעבודה, אבל הסקייהוק עבד גם שם. הוא יועד בעיקר להשתתפות בלוחמת היבשה ולקח חלק מרכזי בקרב הבלימה בשתי חזיתות, גם בחזית הסורית ברמת הגולן וגם בחזית המצרית. זו הסיבה שהמטוס נפל בכמויות, כי הוא נשלח למשימות מאתגרות ומסוכנות שלא לפי התורה, במקומות שבהם אין חופש טיסה. המשימה שלו הייתה להתנפץ אל 'גלי הטילים המאיימים', כך כינינו זאת אז, והוא ביצע את המשימה".

"בתור אחד שטס במטוסים הצרפתיים ואחר כך שנים רבות באמריקאיים, אני יכול להעיד שזה היה בהחלט צעד קדימה מבחינת האמינות התחזוקתית

והמבצעית", אומר גם תא"ל (במיל') רן פקר, מבכירי טייסי החיל ומפקדיו. "לנו, כטייסים, היה קל לתפעל אותו והוא היה לתקופתו הכנה טובה להבנת החשיבה האמריקאית". כמו כל מי שטס בסקייהוק בזמנו, גם פקר מתרפק על החוויות שצבר בשעות הטיסה הרבות בסקייהוק: "המיסטר היה חבר במלחמת קדש, המיראז' היה אח ורע במלחמת ההתשה ובששת הימים, את הפאנטום במלחמת ההתשה וביום כיפור אהבנו עד בלי די, וכמובן הייתה לי הזכות לעשות סולו ראשון באף־15. הסקייהוק היה ידיד בנפש אמין, שאפשר לסמוך עליו בעיניים עצומות".

המציא את עצמו מחדש

בשנת 1972, אחרי למעלה מ־160 גיחות, קיבל גורן עוד משימה לא פשוטה: להסב את הסקייהוק למטוס הדרכה. זו הייתה הפעם הראשונה שמטוס קרב ניתן לפרחי הטיס כבר בשלב ההכשרה. לימים יגידו בכירי החיל שמדובר ברגע מכונן, שכן כשירות טייסי העתיד השתפרה פלאים, וגם זמן ההכשרה התקצר.

סא"ל עידו, מפקד טייסת 102, זוכר את המטוס מהיום שבו הוכשר עליו כחניך ועד השבועות האחרונים שבהם הוא נפרד ממנו. מטוסי הסקייהוק אומנם עסקו לרוב בהכשרת חניכים, אך הטייסת שעליה הוא מפקד שמרה על כשירות מבצעית. משימתה העיקרית היא בתחום הלוחמה האלקטרונית ואיסוף המידע.

ב־13 השנים האחרונות חיל האוויר נתן את המשימה החשובה הזאת למטוס הוותיק והאמין ובמבצעים עמוד ענן וצוק איתן פיזר כרוזים ברצועת עזה. "בשלהי שנות ה־80 מערך העיט היה צריך להמציא את עצמו מחדש", מספר סא"ל עידו. "אז הגיעו המטוסים החדישים אף־15 ואף־16, היה עומס טיסות כבד ונפח תקיפות בעיקר בדרום לבנון. מערך העיט נכנס לעולם הלוחמה האלקטרונית, כולל משימות רבות של ביטחון שוטף. עסקנו בליווי של מטוסי צילום והכשרנו מטוסים לחניכי קורס הטיס. המטוס הזה הפך טייסים ללוחמי אוויר".

סא"ל עידו זכה להיות מפקד הטייסת שמחליף דור בחיל האוויר. בהתרגשות גדולה הוא חוזר לרגע שראה את המטוס כחניך ועד ליום שבו נפלה ההחלטה להיפרד מהמטוס הוותיק: "נפגשתי בפעם הראשונה עם המטוס כשהייתי חניך, ישבתי במטוס 'צוקית' בגיחת סולו, וראיתי חניך בשלב המתקדם ממריא על מטוס הסקייהוק. אני זוכר כמה קינאתי בו וייחלתי לעבור שלב בקורס כדי להגיע לרגע הזה. להיכנס לשלב קרבות האוויר. לפני ארבע וחצי שנים, אחרי שעברתי בכמה טייסות ומטוסים שונים, חזרתי לסקייהוק וחזרו אלי הרגשות. כאילו התאהבתי בו פעם נוספת. אחרי שנים של ניסיון אתה מגלה את המטוס מחדש. פתאום חדוות הטיסה חוזרת, כי בסקייהוק, בניגוד למטוסים המתקדמים, אתה צריך יכולת להטיס את המטוס ברגליים ובידיים והביצועים תלויים בך. כיום במטוסים החדישים יש מחשבים שמפצים על יכולת ההטסה של הטייס, וזה משהו שלא יחזור".

כעת, אחרי הפרידה המרגשת, יימכרו רבים מהמטוסים למדינת עולם שלישי וחלקם ינוחו במוזיאון חיל האוויר, חמש דקות מבאר שבע, כמוצג שיזכיר את ההיסטוריה ארוכת שנים של ציפורי הקרב הנדירות.