דפנה מאיר ז"ל בת ה-39 היא האישה אשר נרצחה הערב (ראשון) בביתה בפיגוע הדקירה בעתניאל. תחילה פציעתה הוגדרה באורח אנוש, אך מספר דקות לאחר מכן נאלץ צוות הרפואי שבזירת הפיגוע לקבוע את מותה של מאיר. מאיר ז"ל, אחות במחלקה הנוירוכירורגית של בית החולים סורוקה, הותירה אחריה בעל ושישה ילדים. טרם פורסמו פרטים על מועד הלוויה. 

תחיה הלל, תושבת עתניאל וחברתה הקרובה של דפנה מאיר ז"ל, סיפרה עליה לחדשות 10: "היא הייתה אשת חסד צדיקה ומדהימה. אחת מהנשים המובילות, אמא לארבעה ילדים ביולוגים ועוד שניים שהתייחסה אליהם כאל ילדיה הביולוגים. בשעה חמש ורבע היא עוד הגיבה בוואטסאפ ובחמש וחצי היא כבר לא הייתה איתנו".

עוד סיפרה תחיה על הרגעים שבו התבשרה על הפיגוע: "הייתי באותה השעה בבית עם הילדים שלי וישבנו לאכול. התקשרו להגיד לי שחדר מחבל ליישוב, נוהל החירום הופעל ונכנסו לחדר סגור. אנחנו עדיין בבית הנעול. זה היה ממש סוריאליסטי, בעלי עומד עם אקדח שלוף והבשורה על דפנה הגיעה לחדר הייתי צריכה לשמור על איפוק מוחלט מול הילדים".

בהודעה מבית החולים סורוקה בעקבות הפיגוע: "בית החולים מרכין את ראשו ומשתתף בצערה הכבד של משפחתה של דפנה מאיר ז"ל, שנרצחה הערב ביישוב עתניאל. דפנה עבדה כאחות במחלקה הנוירוכירורגית בבית החולים. אחות מוערכת, מקצועית ואהובה על חבריה לעבודה ועל המטופלים.

הנתינה לזולת היתה בנפשה בעבודה ובחייה הפרטיים".

דפנה מאיר ובעלה. צילום: באדיבות המשפחה


נרצחה בביתה מול הילדים

על פי תחקיר ראשוני של הפיגוע, סמוך לשעה 17:30 נכנס מחבל חמוש בסכין אל אחד הבתים בתוך היישוב, הגיע אל מאיר ודקר אותה בפלג גופה העליון, כולל בראשה, לעיני ילדיה, שהיו גם אלה שהזעיקו את כוחות הביטחון וההצלה. לאחר הערכת מצב, נבדקת האפשרות לפיה הוא נמלט אל הכפר חירבת כרמה הסמוך, כשכוחות הביטחון סגרו את הכניסות והיציאות אליו. אחת הסברות היא שהמחבל עבד כפועל ביישוב במשך תקופה.

צה"ל הכריז על אזור היישוב שטח צבאי סגור ונערך בכוחות גדולים לכניסה לכפרים לביצוע מעצרים וחיפושים ומהמשטרה נמסר כי שוטרי משטרת ישראל פועלים בכוחות מתוגברים כסיוע לצה''ל באיתור המחבל. במקביל כוחות משטרה מקצועיים עוסקים במלאכת הזיהוי הפלילי בזירה וחקירת האירוע.

תושב עתניאל שראה את המחבל נמלט, סיפר: "ישבתי בערך כמה עשרות מטר מהבית, שמעתי צעקה, הייתי בשוק ולא הבנתי מה קרה. ראיתי אותו רץ למשך 2-3 שניות חוצה לכיוון מטה, הוא היה לבוש קפוצ'ון או כובע, סווטשירט ארוך, לא בטוח אם ג'ינס או לא, רץ די באטרף פה למטה. בהתחלה לא הבנתי. כשהלכתי לכיוון הבית ראיתי שהזמינו את כולם, כיוונתי אותם לכיוון מטה, ואז מסרתי תיאורים למשטרה. הוא היה כהה, ראיתי אותו ממש לקצת, לא ראיתי את פניו אז לא יכול ללתת גוון עור. לפי המבנה גוף יכול לומר שהיה יחסית צעיר".


"ללא נשימה וללא דופק"


חיים רובין, פאראמדיק מד"א המתגורר ביישוב ומכיר את המשפחה, שהגיע ראשון לזירה סיפר: "המראה היה קשה מאוד, ראינו אישה כבת 40 שכובה מחוסרת הכרה ללא דופק וללא נשימה עם פצעי דקירה בפלג גופה העליון, דאגנו שירחיקו את הילדים וייקחו אותם לחדר אחר תוך כדי שאנחנו מעניקים לה טיפול רפואי ומבצעים פעולות החייאה, לצערי הפציעה שלה הייתה קשה מאוד ולא נותר לנו אלא לקבוע את מותה. התחושה האישית שלי הייתה קשה מאוד, במיוחד כשאני מכיר את המשפחה, באותם רגעים כמובן שניתקתי את הרגשות ופעלתי כפי שצריך על מנת לנסות ולהציל אותה".

נועם בר, חובש בכיר במד"א, הוסיף: "המראה היה קשה, ראינו אישה כבת 40-30 מחוסרת הכרה, ללא נשימה וללא דופק, היא סבלה מפציעות חודרות בפלג גופה העליון, ביצענו בה פעולות החייאה ממושכות שבסופן נאלצנו לקבוע את מותה".

ד"ר אבי כהן, מנהל המחלקה הנוירוכירורגית בבית החולים "סורוקה", בה עבדה דפנה מאיר ז"ל, סיפר כי "דפנה היתה אחות לא שגרתית. קשה לדבר עליה בעבר. היא היתה אחות סימפטית בצורה יוצאת מן הכלל עם טוב לב ופנים קורנות שהקרינה על אנשי הצוות במחלקה לטיפול נמרץ ועל המשפחות והמטופלים בין היתר חיילים שנפצעו. היא נהגה לפנק את הצוות במרקחות שרקחה מפירות. הייתה ארץ ישראל היפה. קשה לתפוס שמישהו צעיר מסיים את חייו בצורה קשה כזו. קשה לנו להכיל את זה. אנחנו מתמודדים במחלקה עם מוות אבל זה מוות ממחלה או מאונות שבהם יש זמן בדרך כלל להסתגל. זה תהליך. פה היא נקטפה באחת".