כשהרמטכ"ל רא"ל גדי איזנקוט החליט להקים חטיבת קומנדו חדשה, נשאלו הרבה שאלות לגבי הצורך בחיבור ארבע יחידות מובחרות (אגוז, מגלן, דובדבן ורימון) לחטיבה אחת. התהיות נגעו לשאלות מה יהיו המשימות של החטיבה ומדוע אי אפשר להטילן על היחידות עצמן או על סיירת מטכ"ל ושייטת 13. 

עד היום בצה"ל נמנעו מלספק תשובה לשאלה הזאת. רס"ן ע', מפקד יחידת רימון בחטיבת הקומנדו, מספק, בפעם הראשונה, הצצה לייעוד החטיבה. "מעבר לחבירה תחת קורת גג אחת של חטיבת הקומנדו, השתדרגנו באופן משמעותי ביכולת הלמידה העצמאית" מספר רס"ן ע'. 
 

הוא מוסיף כי "לקחנו את יחידת רימון והוצאנו אותה מהבועה של פיקוד הדרום לכלל המתארים. כלומר, אם עד היום היינו מומחים בגזרה הדרומית, לחמנו שם, היינו מבצעיים שם, היום האתגר הגדול הוא להתאים את הלוחמים לכלל המתארים. כולל פעילות מבצעית בעומק, במקומות שהשתיקה יפה להם. יש פה נגזרות מבצעיות של כשירויות, יכולות טקטיות של הלוחמים בכל הקשור למה שנדרש מאיתנו. זו כבר לא הפעילות המבצעית שהורגלנו אליה, אלא פעילות מבצעית עמוקה וקטלנית".
 

"להפוך ליחידה קטלנית יותר"
 

והאתגר לא פשוט. עד היום לוחמי יחידת רימון המובחרת הכירו בעיקר את הרי אילת, ועכשיו הם מתאמנים בהרי הגליל. "בכשירות הבסיסית אנחנו שם, אבל צריך לשדרג הכל ולהפוך ליחידה קטלנית יותר", מסביר רס"ן ע'. "החיבור של אגוז, דובדבן, מגלן ורימון הופך אותנו מאצבעות נפרדות לאגרוף. אנחנו פשוט הופכים קטלניים יותר. אם פעם כיחידה הכנסנו לאויב אגרוף בבטן, חטיבת הקומנדו תיתן לאויב אגרוף בגזע הצוואר שלו. זה קטלני וזה עוצמתי", הוא אומר.

 

"קח את כף היד ותכווץ את האצבעות לאגרוף, זו סינרגיה. כי אצלנו אחד ועוד אחד ועוד אחד זה לא שלוש - זה חמש. זה מיטב לוחמי צה"ל המובחרים, עם הכשירויות הכי רחבות, עם משך הכשרה הכי ארוך וציוד הלחימה הכי טוב ואיכותי. תוסיף לכל זה פיקוד בכיר מהשורה הראשונה בצה"ל - ואתה יכול להבין שהשמיים הם הגבול ואפילו יותר מזה". 
 

בצה"ל יש לא מעט יחידות מובחרות, אולם הפעם בחר הרמטכ"ל איזנקוט לקחת את היכולות צעד אחד קדימה, וחטיבת הקומנדו צפויה לספק עוצמה שלא נראתה, לטפל באויב במקומות שצה"ל הבין שהוא לא יכול להגיע אליהם - ולסיים משימה בהצלחה. 
 

לשאלה מאיפה ומהיכן בונים את תורת הלחימה, משיב רס"ן ע': "תפיסת העומק קיימת בצה"ל. לא המצאנו כלום. אנחנו לומדים באמצעות ספרות ממלחמת העולם השנייה על קרבות עומק. אנחנו קוראים חומרים ממלחמת פוקלנד (בין בריטניה לארגנטינה בתחילת שנות ה־80). לומדים על מבצעים שעשו לוחמי קומנדו בצבאות אחרים, יש שיח בין צבאות ואנחנו שואבים משם. בניגוד לשייטת 13 או סיירת מטכ"ל, שנכנסות לעומק, מבצעות משימה והלוחמים יוצאים משם - אנחנו ניכנס לעומק ונעשה את הרעש הכי גדול שאפשר, עם הנזק הסביבתי הכי גדול שניתן לעשות" הוא מסכם.