הג'יפ התגלגל באיטיות והתקרב לגדר הגבול, אי שם בדרום רצועת עזה. השמש החלה לשקוע והאירה באור עמום ונעים את השטחים החקלאיים שמתרגלים לקיץ הקשה שעומד לבקרם. שני צבאים חצו בדילוגים את הכביש. שקט, שלווה, מי יכול לתאר לעצמו שרק לפני שנתיים השתוללה כאן מלחמה ארורה.

הג'יפ הגיע לעמדת פילבוקס שביומיום אינה מאוישת בחיילים. לכאורה, לצד השני זה אמור היה להיראות כסיור צבאי שגרתי, צוות שבא לבדוק ששום בלטה לא ברחה ומיד יעזוב בדרכו לנקודה הבאה. רק שמתוך העמדה הגיחו לפתע שני חיילים, שפתחו את השער בשתיקה רועמת והכניסו אותנו פנימה.

בפנים, מתחת לצילייה, נחה חבורה של חיילים. ביום שחלף הם לא הדליקו אש ואור, לא שמעו מוזיקה. את הפלאפונים השאירו בבסיס 24 שעות לפני כן, ואז חמקו בחסות החשיכה לתוך העמדה הריקה, לא משאירים עקבות מאחוריהם.

אלה חיילי הפלוגה הייעודית של גדוד האיסוף הקרבי “נשר", שחולש על רצועת עזה. חיילים שבמשך הכשרתם למדו להתחפש לעצים, לערימת חול. למדו את ספר המארבים בעל פה ועכשיו כל תפקידם בצבא הוא ללקט כמה שיותר מידע על הצד השני, ואם אפשר בשיא החשאיות. 




להשיג תמונה של מבוקש ממרחקים. עמדת הפילבוקס. צילום: דו"צלהשיג תמונה של מבוקש ממרחקים. עמדת הפילבוקס. צילום: דו"צ




“כל דבר שאתה יכול לדמיין שהאויב עושה בצד השני, אני יודע", משוכנע סרן נג'יב עוידה, מפקד הפלוגה הייעודית של הגדוד. “המשימה היא איסוף מודיעין בצורה ממוקדת. אובייקט, בן אדם ספציפי. אם רוצים לדעת מה קורה שם, אנחנו מציבים מצלמה למשך יממה ויודעים להגיד איפה הבית ומי נכנס אליו. בדיוק כמו מערכת מודיעין בסרטים. התוצר הסופי הוא דפוס התנהגות או התנהלות של האויב, עם תמונות שמקשרות אנשים שידועים לגורמי הביטחון, או כאלה שלא ידועים. אנחנו בונים בנק מטרות".

עלינו לעמדה שבה ישבו חיילים צבועי פנים וצפו באמצעים מיוחדים לעבר הצד השני. מראש הזהירו שאין סיכוי שיגלו מי האובייקט שנמצא תחת מעקב, וגם חלק מהציוד יוסתר כשאגיע. מול משהו שנראה כמו מחשב נייד ישב רב"ט ניקיטה קוליקוב. הוא נמצא שנה בצבא, אבל רק לפני שלושה חודשים הצטרף ליחידה. 

“זו עבודה סיזיפית", הוא סיפר. “במהלך שבועיים יש לפחות שתי פעילויות שיכולות להימשך 48 או 72 שעות. פה זה עוד מקום נחמד למארב, רוב הפעילויות מתרחשות במקומות שאי אפשר לדבר בהם, או שהם יותר קרובים לגדר. ההסוואה יותר רצינית. אתה מביא הרבה מידע שבסופו של דבר אולי הציל חיים של מישהו".

לכל חייל בצוות יש תפקיד מוגדר. יש מי שמתמחה בצילום ויכול להשיג צילומים ברורים של פנים גם ממרחק של שני קילומטרים. יש חיילים שבימים שבהם מקימים מארב בשטח הם המומחים בבנייה. “חופרים, משלימים תאי שטח בשביל שייראה טבעי לאויב", מספר סרן עוידה. “יש לנו יכולות שמן הסתם אני לא יכול לספר על כולן, אבל אני למשל מסוגל לקחת חלקת חול, להכניס אליה לוחמים, תבוא למחרת ולא תזהה שיש שם מישהו".





"אני יודע הכל על הצד השני", סרן עוידה. צילום: דו"צ"אני יודע הכל על הצד השני", סרן עוידה. צילום: דו"צ


קטן וחכם

גדוד האיסוף נמצא תחת המטרייה של אוגדת עזה, אבל נמצא בקשר עם כל גורמי המודיעין. הוא חייב להראות תוצאות, ויש הרבה אמצעים שעומדים לרשותו. לא רק החיילים שקבורים בחול משתייכים ליחידה. על הנעשה ברצועה מפקחים בלוני תצפית ותרנים שעליהם מורכבים אמצעים מיוחדים. ומאות חיילים שאותם צריך לנהל סא"ל שי ברדה, שכבר 15 שנה מלווה את התפתחות החיל.

"הטכנולוגיה הייתה פעם יותר גדולה ופחות טובה, יותר כבדה ופחות אמינה", המג"ד משוכנע. "היום הכל קטן, איכותי, ובעיקר האנשים יותר אינטליגנטיים. לא משנה מה אתה נותן לדור הזה, הוא משתלט עליו תוך שניות. המערכות פה הן מהפירסט קלאס שיש בצבא ואולי אפילו בעולם, וילדה בת 18 משתעשעת בהן".

אז אתם חיילים או הייטקיסטים?

“קודם כל לוחמים ורק אחרי זה חיילים טכנולוגיים. ככה אנחנו גם מכשירים את האנשים, כי בסוף אני דורש מהצוותים להיכנס, לתצפת קדימה. אתה צריך להגיע למקום ורק אז להפעיל את הטכנולוגיה. אם לא תגיע, שום שכלול לא יעזור".

ברור שחלק גדול ממאמץ האיסוף מופנה כיום לגילוי המנהרות, אולי האיום המטריד ביותר על העורף. בצבא לא כל כך אוהבים לדבר על הנושא, אבל הם לא יכולים לברוח ממנו. “זה תחום שאנחנו עוסקים בו עוד הרבה לפני צוק איתן, ובמרץ רב אחרי המבצע", מספר סא"ל ברדה. “אנחנו רואים היערכויות כאלו ואחרות וגם חפירות. מה שגלוי, האויב יודע שאנחנו רואים והוא רוצה שנראה. ההערכה היא שיש גם פעילות חשאית שאנחנו לא באמת מכירים. פעילות בתוך מסגדים, בתים, בתי ספר. אחת לכמה זמן יש ניצוץ של מודיעין שאנחנו עושים עליו סגירת מעגלים מהירה. אנחנו מצליחים לזקק מידע לכיוונים של פעילות חשאית, כי בסופו של דבר חייב להיות חיבור בין הדברים".

סא"ל ברדה הכניס אותנו לחמ"ל עמוס שבו עמלו עשרות חיילות מול צגי מחשב עם תמונות ברורות שהגיעו מהאמצעים שפזורים בשטח. לשם מתנקז המידע הוויזואלי, שם העיניים צריכות לאתר את קצה החוט שיוביל למידע החשוב.

באחד הצגים נראה אופנוע עם שני רוכבים. האירוע קיבל ליווי מיוחד מהמצלמות בשטח. מדובר בפטרול של חמאס שמסייר בין עמדות השמירה והתצפית. הבנות מכירות את הדמויות, את האופנוע. הכל מתועד ומקוטלג.

“להגיד שבחמאס לא מחדשים? הם מחדשים", אומר סא"ל ברדה. “זה ייקח זמן, אבל התצפיתנית תעלה גם על השינוי. וכשהיא לא מצליחה לזהות, היא ישר מבקשת את עזרתו של הצוות הייעודי, כי בצוותים האלה יש אמצעים קצת יותר איכותיים ולמרחקים הרבה יותר גדולים".

המג"ד סיפר שרק לפני כמה חודשים אחת התצפיתניות הבחינה בשני דייגים לא רחוק מחוף זיקים, בצד העזתי. הצמד עסק בפעילות לא שגרתית. היא מיד הפעילה את הגזרה, כולל שב"כ. בירור קצר העלה שהם לא עוסקים בדיג תמים אלא בהטמנת מטענים. לא עבר הרבה זמן עד שטיל שוגר לעברם וסגר את הסיפור.

“זה מרגש כי אתה מבין שזיהוי של תצפיתנית סייע לסכל פיגוע", סא"ל ברדה עדיין מתלהב. “אם אתה היית מסתכל על אותו זיהוי, בחיים לא היית חושב שזו חוליית מטענים. אשים לך את ההקלטה, אעביר אותה עשר פעמים לאחור, ואתה לא תגיד שהם מחבלים. זו הבנה שיש משהו חריג. שני אנשים שהיו במקום מסוים, בזמן הלא נכון".




חמ"ל יחידת התצפיתניות, גדוד נשר. צילום: דו"צחמ"ל יחידת התצפיתניות, גדוד נשר. צילום: דו"צ


לו"ז מלא

כל אירוע חריג נרשם ביומן. רועים שמתקרבים לגדר עם העדר, גנבי ברזל, התקהלויות. האירועים מגיעים להערכות מצב ומשם עולים לפעולה במקרה הצורך. “המון חומר מצטבר אצלנו", סא"ל ברדה מספר, “יש לי ארבעה חמ"לים ומספר בלונים, זה אומר בסביבות 1,000-2,000 זיהויים ביום אחד".

על הבלונאים בגזרה מפקדת סגן הגר עוואד. בכל צוות של בלון שישה לוחמים ושש לוחמות. הן אחראיות על הצג, הם אחראים שהוא יעלה לאוויר. בלון תצפית יכול להגיע לגובה של 500 מ'. מבחינת הצבא רצוי שהוא ישייט בשיא הגובה, משם הוא כמובן יכול לתצפת למרחק רב יותר. הבעיה היא שרוחות המגיעות מהים מפריעות לעבודתו, ולפעמים אלו סופות חול שעלולות במקרים נדירים גם להשבית פעילות.

“אנחנו רואים בעזרת הבלון איוש של עמדות חמאס", מספרת סגן עוואד, “ומבחינים באימונים מכל הסוגים. כל ירי של פצמ"ר מקפיץ שתי תצפיתניות למסך רק כדי לראות מאיפה הוא יצא. באחד ממקרי הירי, הבלון היה למטה. היה לנו מעט זמן כדי להקפיץ לפה את הבנים ולהעלות אותו מהר לסגור מעגל של מידע".

רק שחמאס ממול זה כבר לא צבא של פלנגות שפועל מאינסטינקטים. מול הגדר מוכשר בימים אלה כביש מערכת, שבקרוב יהיה כולו סלול באספלט. הקימו שם נקודות תצפית לאיסוף מידע על ישראל. לא מזמן פרסם הארגון תמונות של בכירים מהפיקוד הצה"לי שצילמו אנשיו, ולמעשה הציג את יכולות האיסוף שלו.

“אנחנו לא מרגישים שמישהו צופה בנו, אנחנו רואים", אומר סא"ל ברדה. “יש להם איסוף גלוי, יש להם אמצעים טובים, אבל האמצעי הכי טוב שלהם לא מגיע לרמה של האמצעי הכי פחות טוב שלנו. אני מעריך שלמרחק כמה קילומטרים ביום ובלילה הם יכולים לזהות. אני מרגיש כמו במשחק שחמט. בכל שלב צריך לראות גם איך הם לא מורידים את המלך שלי".

צוות המארבים בעמדת הפילבוקס מיומן בצילום. הוא יכול להשיג תמונה של מבוקש ממרחקים. יש קשר, כאמור, בין היחידה לכל גורמי המודיעין, כדי להשלים את הפאזל המבוקש. “לרוב אנחנו מקבלים תמונה שצילמנו בעבר וצריכים להביא מידע טרי", מספר סרן עוידה, מפקד הפלוגה הייעודית. “המידע שאנחנו מקבלים הוא מאוד כללי, ‘הבחור מגיע למרחב הזה בשעות הלילה'. בסוף יושב פה קצין שאחראי להגיד ‘זה הוא'. לפעמים מניח המטענים חושב שאנחנו לא צופים בו, אבל אנחנו כן. זה יכול להיות בית של איש חמאס שנמצא תחת מעקב או כל מיני גורמים שפועלים ברצועה".

סא"ל ברדה מוסיף: “אנחנו משדכים פנים לשמות - זה בדיוק עולם האינטגרציה של המידע - בדרך כלל כשרואים שיירה של רכבים עם אנשים מכובדים. אתה רואה פעיל שטח שמבצע תצפית לבכירים שזו הפעם הראשונה שהם נמצאים על הגדר. זה לא שונה מאיתנו. יגיע לכאן שר, תהיה איתו פמליה ונעשה לו תצפית על עזה".

שקט משקר

לכאורה הקו שקט בתקופה האחרונה, אבל בגדוד מספרים שכל הזמן יש אקשן, ניסיונות כמעט יומיומיים לעבור את הגבול. בדרך כלל אלה מבקשי עבודה, אבל כנראה שלפעמים גם אחרים. עד עכשיו אמצעי הצפייה איתרו את ניסיונות המעבר, שלא דרך מנהרות, ומנעו אותם. אם היה צורך, מספר סא"ל ברדה, הקצינה בחמ"ל הפעילה את מערכת הרואה–יורה מרחוק לירי לשם אזהרה.

“הכל מוקלט, שלא יגידו שירינו סתם, וכבר אמרו את זה", הסביר המג"ד. “יש תלונות ואז אנחנו מבצעים תחקיר. לא הייתה פעם אחת שהטענות היו מוצדקות. לא זוכר בהיסטוריה של הגזרה שהיה דבר כזה. יש לנו מספיק מנגנוני בטיחות. הרי אם התצפיתנית רואה מישהו ליד הגדר, היא עושה זום אאוט ורואה שאין לידו אף אחד. עושה זום אין כדי להיות משוכנעת במניעיו. התצפיתנית שלידה מבצעת בקרה, יש כוח בשטח שמסתכל. אני רוצה להאמין שזה מספיק כדי לא לפגוע באנשים. אין לנו שום כוונה כזו". 

אבל זה לא רק חמאס. יש היום ברצועה הרבה התארגנויות קטנות, וכבר מתחילים לשים עין על הפעילות של דאע"ש בסיני. “רוב הפעילות שלהם כרגע היא נגד המצרים", מספר סא"ל ברדה, “אבל זה כבר לא רחוק מאיתנו. הירי לעתים גם זולג לקרבת הגבול. אנחנו מעריכים שביום כזה או אחר הוא יגיע לפה, ולכן נערכים בפעילות הנדסית ואיסופית“.

אז לא תהיה מלחמה בקרוב?

“אני יכול להגיד על עצמי שלא הופתעתי משום דבר שהיה עד היום. אנחנו מתכוננים לכל תרחיש. אני בורג במערכת ומעריך שאף אחד מהצדדים לא רוצה עכשיו עימות. חמאס מוכן לפעילות, אבל גם אנחנו".

אלא שמדובר באזור שקשה לדעת מה הוא מסתיר. לא מזמן נחתו כאן פצצות מרגמה, חיל האוויר הגיב, דיברו על הסלמה, אבל המצב נרגע במהרה.

סא"ל ברדה אומר שאין אצלו חייל שמשתחרר מהשירות בלי שירשום פעילות מבצעית אינטנסיבית. רק ברבעון האחרון נרשמו בגזרה כ–150 אירועים. גם כשהוא רגוע, האזור הוא כמו גחל קטן, שבכל רגע מסוגל להצית שריפה גדולה.

“הגזרה הזו לא דומה לאף אחת אחרת, ועברתי כבר שלוש", מספר סרן עוידה, מפקד הפלוגה הייעודית. “הכי בולט כאן זו קפיצת המדרגה מאפס למאה בפרקי זמן שאתה לא מדמיין. אני יכול לקום מצלצול של הטלפון המוצפן בשלוש לפנות בוקר ותוך עשר דקות למצוא את עצמי עם וסט, בתוך הרכב, בדרך לקו דיווח שהייתה בו חדירה או התרעה. שיטת ההגנה הכי טובה היא לשים לוחמים יד ביד לאורך כל הגדר, ככה אף אחד לא יחדור, אבל ברמה המיקרו–טקטית זה לא יכול לקרות. לכן יש אמצעים טכנולוגיים. השטח שאני יכול לכסות, גם פלוגה שלמה לא מסוגלת לעמוד במשימה הזו".

לעוידה כל החשיפה הזו קצת משונה. הוא מספר שעד לא מזמן היה אסור לו להתראיין וגם לא להיראות בשטח. הוא מתורגל בזה, חינכו אותו להסתתר מפני האויב. “אם נחשפתי, זה אומר שנכשלתי במשימה", הוא מסביר. “המטרה שלי היא לאסוף מודיעין בצורה הכי חשאית שאפשר. אם אתה בצד השני, אתה לא ממש יודע שיש פה אנשים".

עזבנו את הלוחמים אחרי שהחושך כבר כיסה את רצועת עזה. סרן עוידה קיווה כמו תמיד שהמארב לא נחשף והחומר המודיעיני יגיע בסופו של תהליך עם תמונות ברורות ותיעוד מרשים. 

אותי כל הזמן ליוותה התמונה של בלון המרחף בגובה מאות מטרים ולמטה, מהצד השני של הגדר, אופנוע נוסע ורוכביו כנראה לא יודעים שכל הזמן הזה האח הגדול צופה דווקא עליהם.

“הם לא תמימים שם בעזה", משוכנע סא"ל ברדה, “אבל המטרה שלי היא שאף אחד לא יחדור לשטח מדינת ישראל, כי אם כן, אנחנו בבעיה גדולה. אני רוצה להאמין שאנחנו תמיד נמצאים תחת שליטה".