עבור לוחמי יחידת הבקרה האזורית בצפון, היחידה ששומרת על שמי ישראל נקיים מאיומים, ה־23 בספטמבר 2014 הפך לנקודת זמן דרמטית. שעות הבוקר, קצינה צעירה יושבת במשמרת מול מסכי המכ"ם בבונקר שבמירון. 40 שנה אחרי שהגבול הישראלי־סורי ידע בעיקר שקט, הוא השתנה פתאום. בפעם הראשונה מאז מלחמת יום כיפור, מטוס סוחוי סורי עושה דרכו לעבר המרחב האווירי של ישראל. הקצינה, שלימים שמה ייחרט באותיות גדולות על לוח ההפלות של היחידה, מבינה שהגיע הרגע שעליו כל לוחם אוויר חולם ובדרך כלל לא זוכה לו. היא מזהה חדירה, מסווגת אותה, ואז באחת מסובבת את המפתח, לוחצת על הכפתור האדום ומשגרת טיל פטריוט מעמדתו המאובקת, אי שם באחת הערים בגליל העליון.

הטיל הישן עושה את דרכו לעבר גבול ישראל־סוריה ובתוך דקה מפיל את המטוס הסורי מתוצרת רוסיה על אדמת רמת הגולן. מרגע זה ואילך לא רק המציאות משתנה, אלא כל התפיסה של היחידה ביחס להגנת המרחב האווירי של ישראל. מערך הבקרה בחיל האוויר הישראלי לא רגיל לכניסת כתבים ואנשי תקשורת לבונקר הסגור שבהר מירון. חשיפה תקשורתית נחשבת לאירוע נדיר עבור אנשי היחידה, שמאז הקמתה נחשבת לאחת המסווגות בצה"ל. 

"היחידה הוקמה בשנת 1967 והיא אחראית על יצירת התמונה האווירית, תמונה של כל כלי הטיס הנמצאים במרחב האווירי של מדינת ישראל וסביבתה", מסביר סא"ל ר', מפקד יחידת הבקרה האזורית מירון. "המערך ממונה על פיקוח על התנועה האווירית בכל המרחב האווירי של ישראל, גם צבאי וגם אזרחי, וכמובן שהמשימה העיקרית שלנו היא גילוי וזיהוי של ניסיונות חדירה למרחב האווירי של גזרת הצפון מתל אביב צפונה, ובמידת הצורך גם יירוט האיום באמצעות הכוונת כלי טיס או שיגור מיירטים מהקרקע".

"מערך הבקרה האווירי הוא קריטי ביכולת ההפעלה של חיל האוויר", גורם בכיר בחיל. "בדרך כלל לא מכירים את המערך הזה. המשימה המרכזית היא הגנה על שמי המדינה. דרך מערך הבקרה אנחנו מפעילים את כלל היכולות להגנה על השמיים - מסוקים, מטוסים, טילים ועוד מערכות מסווגות. כל השרשרת הזו - הגילוי, הזיהוי, הסיווג והפעלת הכוח - מתרחשת אצלנו ביחידה. השאיפה שלנו היא שמפקד חיל האוויר יקבל את ההחלטה אם ליירט כלי טיס או לא, אבל כמובן שלא תמיד זה יתאפשר. הכל שאלה של מרחב וזמן. בסוף מישהו צריך ללחוץ על הכפתור. במטרות שקרובות לגבול שלנו, לא תמיד יש את הזמן להגיב". 

חדר הבקרה. צילום: דובר צה"לחדר הבקרה. צילום: דובר צה"ל


בישראל יש שתי יחידות בקרה אווירית מרכזיות. האחת בהר מירון והשנייה במצפה רמון. בנוסף מפעיל חיל האוויר עוד כמה יחידות דומות וקטנות בעיקר בבסיסיו כמו בעובדה למשל. שילוב של כל היחידות הללו מאפשר הרכבת תמונה מלאה המאפשרת לכלל הכוחות באוויר, בים וביבשה להתמודד עם כל איום או סכנה. "במדינת ישראל יש מרחב אווירי מאוד קטן, מצומצם ובעיקר מורכב", מאשר גורם בכיר בחיל. "תחשוב רגע שמטוס שמתקרב לשטח ישראל, יש הגדרות ברורות מאוד לזמן ההזדהות שניתן לו, ולצד זה מה סדר הפעולות הנדרשות מהבקר. אם הוא לא יזוכה, הוא הופך לחשוד כולל הזנקת מטוסים או הכנת טילי הקרקע־אוויר". 

"בשנים האחרונות אנחנו רואים את ההתפתחויות מסביב שמאתגרות אותנו מאוד", מסכים סא"ל ר'. "זה מתחיל מהאיומים הרגילים כמו חדירות של כלי תעופה בלתי מאוישים, וממשיך באיומים שעד לא מזמן היו כתובים בספרים כמו חדירות מטוסי קרב. אנחנו רואים שזה קורה. לא חשבנו באמת שיגיע לכאן מטוס קרב של מדינת אויב, אבל זה קרה והפלנו אותו. אנחנו גם רואים איך האיום הזה מתפתח, מה שמוכיח שהגנת שמי המדינה זה עדיין המשימה הראשונה שאנו עוסקים בה". 

"מרחב האיומים גבר משמעותית גם במגוון הסוגים שלו", מוסיף גורם בכיר בחיל. "האיום הקלאסי של טרור אווירי כמו הפלת מטוס נוסעים או חטיפה עדיין קיים. גם כלי טיס צבאיים נכנסו לאתגר, כי ארגון מורדים יכול היום לשים יד על מטוס כזה. ה'שכונה' שלנו משתנה באופן מהיר ודינמי והכל יכול לקרות. לאיום הזה אנחנו קוראים 'מכל מקום, בכל מקום, בכל נקודת זמן'. כלומר, החבר'ה שיושבים בעמדות מבינים שהאיום יכול להגיע מכל מקום. האיום הכי מאתגר שמתפתח הם כמובן טילי השיוט שהופכים לאתגר משמעותי. האיום הזה דורש מענה מיוחד גם ביכולת לגלות וגם ביכולת ליירט. היום טיל שיוט זה כלי טיס לכל דבר שטס במהירויות יחסית גבוהות, ועכשיו צריך לגלות אותו, לזהות מה המטרה שאליה הוא מיועד ולהפיל אותו. זה לא רק ללחוץ על הכפתור". 

 

מטוס קרב משייט 24/7
 

אין אחד שלא טייל בגליל העליון וראה מרחוק את הבלונים הלבנים הגדולים שמוצבים על הר מירון. בשפה המקצועית הם נקראים "בלוני ראדום". כל יחידת בקרה אזורית (יב"א) מצוידת במכ"מים מתקדמים השוכנים בתוך בלוני הראדום הענקיים הללו. המכ"מים מאפשרים לגלות כלי טיס במרחק של יותר מ־200 מייל ימי, כ־360 ק"מ, הרחק מגבולות ישראל. על פי חוקי התעופה הבינלאומיים, חייב כל כלי טיס שמתקרב למרחק של 80 מייל, כ־120 ק"מ מגבולות ישראל, להזדהות מול מערך הבקרה הישראלי.

במקרה שכלי טיס לא מזדהה מול מערך הבקרה או מעלה חשד, מוזנקים לכיוונו זוג מטוסי או מסוקי קרב, שמתקרבים ומוודאים שלא מדובר באיום. עד היום, למרות הטכנולוגיה המתקדמת, מחזיקה ישראל באוויר מטוס קרב, 24 שעות ביממה בכל ימות השנה. כמעט בכל חשד לחדירה לשטח שמי ישראל, מוזנק עוד זוג מטוסי קרב עם יכולת יירוט.

"האיומים הם שונים ומגוונים", ממחיש סא"ל ר', מפקד היחידה במירון. "האיום יכול להיות מטוס קרב, כלי טיס בלתי מאויש, ואפילו טרור אווירי כמו התפוצצות המטוס בסיני או חטיפת כלי טיס אזרחי במרחב שבו אנו צופים. אירוע כזה מחייב פה כוננות גבוהה כי מטוס בכל רגע יכול להחליט שהוא בדרכו לשטח ישראל. המטוס המצרי החטוף שטס לקפריסין זו אחת הדוגמאות שבהן העלינו כוננות. בכל אירוע כזה אנחנו מאוד דרוכים כדי להיות מוכנים לכל תרחיש. אנחנו יודעים שיש התפתחות טכנולוגית גם בצד השני, לא רק אצלנו. יש גורמים מבצעיים שמתעסקים כל הזמן בשאלה איך משתפרים בנושא, לצד פיתוח אמל"ח שיידע להתמודד עם האיומים הללו". 

אחת הסוגיות המורכבות קשורה במעורבות של רוסיה וארה"ב במלחמת האזרחים בסוריה, מרחק יריקה מפעילות חיל האוויר של ישראל. "אנחנו צריכים לדעת לסווג את כלי הטיס, כך שלא נייצר חלילה חיכוך מיותר מול גורמים כאלו ואחרים שמסתובבים פה", מודה  גורם בכיר בחיל. "יש פה אמריקאים ורוסים וקואליציות ומי לא. אז יש את התיאום מולם שנועד בדיוק לצורך זה, אבל יש גם יוצאים מן הכלל. אחד הדברים שהכי מעסיקים אותנו מרגע הגילוי זה לראות שהמטרה היא לא ידיד או שכן והכוננות גבוהה יותר, והמרחק הוא קריטי יותר. לפעמים אתה מזניק מטוס או נכנס לכוננות ומגלה שזה ידיד שטס פה וטעה. אנחנו נסמן לו, נלווה אותו אבל לא ניירט אותו. זה קרה בעבר וזה יכול לקרות בעתיד". 

"גם נושא המל"טים (מטוסים ללא טיס) הוא אתגר משמעותי" מעיר הבכיר. "הם טסים במהירות נמוכה או מתחת לרדאר וקשה לגלות אותם. אלו יכולות חמקנות שמהווים אתגר וזה מקשה. בתוכנית הרב־שנתית יש מענה לדבר הזה אבל זה ייקח קצת זמן. בעבר אויבנו בגבולות ניסו לשגר מל"טים כמו בגבול הדרומי בצוק איתן. במקרה הזה, עם הפריסה שהייתה, גילינו ויירטנו אותם. אבל אין פה הרמטיות של 100% ואנחנו צריכים לנסות ולראות את זה בעיקר לגבי העתיד. התמונה צריכה להיות אמינה ומדויקת". 

 

התרחיש: 1,500 טילים ביום


 

בחיל האוויר מדברים רבות על העימות הבא שייפתח מצפון וככל הנראה יקיף את כלל הזירות ויאיים על כל העורף הישראלי. זה לא רק פצמ"רים על שטחי הכינוס ואיום של ירי טילים על הגבולות בצפון ובדרום, אלא גם איום של מאות טילים ביום, כשהתרחיש הקיצוני הוא ירי של 1,500 טילים ביממה. בדיוק ליום כזה נערכים בחיל האוויר, מתוך הבנה ששתי המשימות הראשונות במעלה הן העליונות האווירית והשמירה על רציפות תפקודית של מדינת ישראל. 

אולם בצד ההכנות לעימות הבא, ליחידות הבקרה האזוריות יש אתגר לא פשוט לשמור על שמיים בשגרה. רק לאחרונה נתקלו לוחמי היחידה האווירית בשתי הגזרות בחדירת כלי טיס. בדרום יורט לפני שבועיים מל"ט שהיה בדרכו לשטח ישראל ובצפון נכשל ניסיון יירוט של כלי טיס לא מאויש שטס מעל שמי הגליל. כלי הטיס עשה את דרכו מכיוון סוריה לשטח ישראל. כל המערכות לגילוי זיהו אותו, אולם שני מיירטים מהקרקע ששוגרו לעברו לא פגעו בו. גם מטוס קרב שהוזנק ליירט אותו ושיגר טיל אחד לא צלח את המשימה. 

בסיס ההגנה האווירית בהר מירון. צילום: דובר צה"לבסיס ההגנה האווירית בהר מירון. צילום: דובר צה"ל

 

בחיל האוויר מתעקשים שלא מדובר בכישלון, אלא ב"הצלחה חלקית", בלשונם, שכן הזיהוי והסיווג עבדו כמו שצריך. "אין ספק שמאחר והחלטנו להפיל את המטרה והיא לא נפלה, זה לא ההישג הנדרש מאיתנו", מודה גורם בכיר. "היכולת לגלות את כלי הטיס הזה, לזהות אותו ולעקוב אחריו ולהבין שהוא לא שלנו והוא חודר לשטח שלנו, היא יכולת טובה. היכולת להזניק את המטוסים ולהפעיל את טילי הקרקע היא יכולת טובה. בפועל, הטילים לא פגעו. ברגע שהמטרה התרחקה, החלטנו שאנחנו לא רוצים להפיל אותה. מרגע שהמטרה הפסיקה להוות איום ועברה לשטח אחר, החלטנו לא לייצר נזק מדיני חסר תועלת", מתרץ ע'. בחיל האוויר מבהירים כי מקורו של כלי הטיס ידוע, וגם ידוע היכן הוא נחת ולמי הוא שייך. התחקיר עצמו על כישלון היירוט נמצא עדיין בעיצומו ורוב המידע שבו מסווג.  

"כשהאויב מעלה כלי טיס למרחב הוא לא בהכרח מחפש תוצאה" מבהיר הגורם הבכיר. "לפעמים התודעה יותר אפקטיבית מהתוצאה. אם אשים את עצמי במקום האויב, אני אביט אל התודעה. היום זה נחשב להישג. להטיס כלי טיס למרחב הריבוני של מדינת ישראל זה יכול לייצר תודעה של הצלחה ושל פגיעות בעורף הישראלי ויכולת מינוף של זה תקשורתית - 'הנה אני יכול, הנה הם פגיעים ותיזהרו לא לעצבן אותי, וזה כלום לעומת מה שיהיה במלחמה'.

"בנוסף, יש לאויב במקרה כזה רציונל של איסוף. הוא רוצה מידע ויש לו יכולת לאסוף את המידע. הוא ארגון טרור והוא רוצה מידע. וזה בשגרה. בחירום אנחנו צריכים להיות מוכנים לאתגר הבא גם בכל הקשור למדיניות וגם באיכות. ברגע שיש הגברת כוננות לירי לשטח ישראל, אני לא חושב שיש את היכולת לשמור על 100% הצלחה. המענה שלנו, בטח בזמן השגרה, לא יכול לתת מענה לכזה תרחיש. יהיה קשה להגן.

אבל אם במדיניות שלנו נפרוס מספיק מערכות של גילוי, של יירוט ושל בקרת אש - מסוקים, מטוסים וטילי קרקע־קרקע - אז יש לנו מענה לא רע. כל טיל שחודר יכול בסוף לפגוע".