מכל הדיפלומטים המערביים בישראל, השגריר הבריטי דיוויד קוורי היה הבוטה ביותר. ההרוגים הפלסטינים על הגדר בעזה עוררו את חמתו, ואפילו פולי מרדכי, מתאם פעולות הממשלה בשטחים, לא הצליח להרגיע אותו. בריטניה היא ידידה קרובה של ישראל. שירותי המודיעין עובדים ביחד, האמון רב. מה שמשדר השגריר מתל אביב ללונדון יכול להעיב על כל זה. “למה אתם יורים אש חיה? מה עם אמצעים לפיזור הפגנות?", דרש הדיפלומט לדעת, עד שפולי אמר לו: “יודע מה, למה שלא תבוא לראות בעצמך? בוא, תהיה אורח שלי".

לא קל להביא שגריר בריטי לסוללות עפר המשקיפות מטווח קצר ביותר על אירוע שיכול להתפתח בכל רגע לפיגוע המוני מתגלגל. פולי לא האמין שזה יקרה אבל ביום חמישי, 26 באפריל, בשעת לילה, חזר אליו קוורי וסיפר שקיבל אישור מלונדון. “קדימה", אמר פולי, “תהיה מחר בנחל עוז בארבע אחר הצהריים". כך היה. השגריר היה מצויד בשכפ"ץ וקסדה שטשטשו את זהותו, ושניהם, הדיפלומט והגנרל, טיפסו ביחד אל סוללות העפר. הצטרפו אליהם מפקד פיקוד הדרום אלוף אייל זמיר, מפקד אוגדת עזה ומח"ט החטיבה הדרומית, שנשוי בעצמו לבריטית.

יואב (פולי) מרדכי. קרדיט: דובר צה"ל

קוורי קיבל סקירה מדוקדקת וראה איך הצבא מנסה למנוע מההמון להגיע לגדר באמצעי האל–הרג. גז מדמיע, למשל. אבל אז התהפך כיוון הרוח, ותוך שניות הייתה חבורת הפיקוד, כולל השגריר, אפופה בענן גז מחניק. הם התחילו לבכות, אבל פולי בכה וצחק כי רק ככה לומדים. “אני מבין שזה מורכב", אמר קוורי. “נכון", ענה פולי, “קל לשבת בלונדון ליד הביג–בן ולדרוש דרישות, בשטח הדברים נראים אחרת. לאמצעי פיזור הפגנות אין כמעט אפקט על הפלסטינים ובסוף אתה בוכה". בשלב הזה התערב מפקד הפיקוד: “כל שישי אנחנו בוכים כאן".

קוורי לא שינה את עמדתו הבסיסית, אבל טון הביקורת ירד מאוד וההיסטריה חלפה, לפחות זמנית. פולי זיהה שינוי מסוים גם בטון הדיבור של הנציג הבריטי במועצת הביטחון, בדיון שנערך למחרת בעניין ההפגנות בעזה. מלחמת החפירות הבלתי אפשרית שלו הניבה ניצחון קטן ומתוק.

• • •

ב–1 במאי נערך בנבי סמואל טקס חילופי מתאם הפעולות בשטחים. האלוף יואב (פולי) מרדכי פרש מצה"ל אחרי 36 שנות שירות. במקומו מונה לתפקיד האלוף כמיל אבו רוקון. לכאורה טקס רגיל, מעט משעמם, שהרי תפקיד מתאם הפעולות אינו נושא עמו הילה חשאית או מורשת קרב מפוארת. המתאמים (היוצא והנכנס) נושאים נאומים קצרים, דבר הרמטכ"ל, המסדר יעבור לנוח והולכים הביתה. שגרה צה"לית.

במציאות, זה היה אירוע אחר לגמרי. “מתאם הפעולות בשטחים" היה בסך הכל שם הקוד של מי שהפך לאלוף הדומיננטי ביותר במטכ"ל ולאחד האישים המשפיעים ביותר במזרח התיכון בשנים האחרונות, ואין כאן בדל של הגזמה. השליח האולטימטיבי של כולם, מראש הממשלה דרך שר הביטחון ודרומה. האיש בעל מפתח המאסטר לכל הלבבות והלשכות במזרח התיכון, מי שיוצא ונכנס, מוציא ומביא, מרגיע ומשלים, מתווך והופך, מפשר ומגשר. לא רק ב"שטחים" אלא גם במטכ"ל, במסדרונות השלטון, במזרח התיכון כולו ובזירה הבינלאומית.

האלוף יואב (פולי) מרדכי. צילום: מתפ"ש

פולי נחשב לאיש סוד. אחד שמתחברים אליו תוך שניות, שופכים בפניו את הלב, מזעיקים אותו לפתור בעיות, הופכים אותו לפסיכולוג אישי מאולתר. כותל הדמעות של הרמטכ"ל על השר, אבל גם של השר על הרמטכ"ל. הוא פייס בין אלופים, חיבר בין גנרלים, הפך לנשק הסודי של משרד החוץ ולקלף המנצח של המוסד והשב"כ.

כשפקידי משרד החוץ גילו את השפעתו על דיפלומטים זרים, הם הפכו אותו לתחנה הכרחית בדרכו של כל מי שמבקר בארץ. מכאן הדרך עד הופעות תדירות בפני האיחוד האירופי בבריסל ושוטטות אינסופית בין המדינות התורמות למדינות הנתרמות - הייתה קצרה. הוא הפך לבן בית בבית הלבן, העמיס על עגלת מעריציו גם את ג'ארד קושנר וג'ייסון גרינבלט, הסתובב במצרים כמו בממילא והפנט את העולם הערבי, מהמפרץ ועד מקומות שאסור לחשוב עליהם בכלל.

חלק גדול מהשנים האחרונות שוטט פולי במקומות שאסור לנו לדווח עליהם, לפעמים מחופש, במבצעים עלומים, בשליחויות חשאיות ובמשימות מיוחדות. ראשי המוסד גייסו אותו לצורכיהם וגילו שכשפולי מצטרף למפגש סודי, משתדרג מיד דרג המשתתפים מהצד השני. מגיעים שרי חוץ והגנה, פקידים בכירים, כולם רוצים לחלוק בו והוא מתחלק ברצון.

בשנה האחרונה, מאז נעלמו עקבותיו של השליח יצחק מלכו, עמס פולי על כתפיו גם חלק מהמטלות הללו. בנימין נתניהו, אדם חשדן בדרך כלל, השתדל לא לזוז בלעדיו בעניין הפלסטיני. אגב, גם הפלסטינים עצמם התקשו להסתדר בלעדיו. בשנים האחרונות הוא הפך למגה־סלבריטי ברחוב הפלסטיני. תחילה דרך הראיונות באל–ג'זירה, אל–ערבייה ושאר הרשתות. גנרל ישראלי, צבר, ירושלמי, יושב באולפן במדי אלוף ומדבר לערבים בשפתם, ועוד עם קריצה. אחר כך דרך “אל–מונסק" (המתאם), אתר אינטרנט שהקים פולי, בהשראת שר הביטחון אביגדור ליברמן, שצבר 750 אלף יוניקים וכחצי מיליון עוקבי פייסבוק.

פרצופו הפך לאחד המוכרים בגדה ובעזה. רעולי פנים על הגדר ברצועה מגדפים אותו ומתפלמסים איתו, בעוד האתר ממשיך לצבור תאוצה לא רק באמצעות פוסטים וידיעות ביטחוניות, אלא גם בכתבות לייף סטייל מרמאללה, סקירות על בתי קפה מובילים בשטחים ופרויקטים נוספים. סיפורים שעולים ב"אל–מונסק" זוכים לפולו–אפ בתקשורת הפלסטינית כמעט על בסיס קבוע, על אפם ועל חמתם של אנשי חמאס והרשות. “אל–מונסק" התנחל במרכז הסלון הפלסטיני.

• • •

מרדכי שומר לאורך כל הקריירה על פרופיל נמוך. קרדיטים לא מעניינים אותו - וזה כנראה חלק מהפטנט. גם עכשיו, כשפשט מדים, סירב להתראיין. את מסיבת הסיום הגדולה שתכננו לו הורה לבטל. מספיק הטקס הצה"לי. שונא את הטררם הזה סביבו, רוצה לנוח קצת.

הוא נולד בממילא ב–1964. ישראל השנייה, אולי השלישית. התגייס לגולני, קורס קצינים, גדוד 51. מגולני עבר למודיעין, היה קצין באגף המחקר באמ"ן ונשאב ליחידה 504, שם עוצבה תפיסתו והחלה היכרותו האינטימית, המעמיקה, עם העולם הערבי.

אבל כאן מגיע ההבדל, כי אחרי המודיעין עבר פולי לעבודה עם מושאי האיסוף עצמם, כלומר הערבים. דורון עמיר, שהיה המפקד שלו ב–504, מונה לתפקיד האחראי על התיאום הביטחוני עם הרשות הפלסטינית ולקח את פולי איתו. הוא הפך לראש מנהלת התיאום והקישור מול הפלסטינים ביריחו ואחראי על התיאום הביטחוני באזור. במקום לעבוד מול הערבים הוא התחיל לעבוד איתם. אחר כך חזר ל–504 ושימש מפקד יחידה מבצעית. משם שב לתיאום מול הפלסטינים, כיהן כראש ועדת הביטחון המשותפת ואחר כך כראש מנהלת התיאום והקישור לרצועת עזה. בהמשך עמד בראשות המינהל האזרחי ביהודה ושומרון. לכן הוא נוהג להגיד לכל מי שמתעניין ש"יש הבדל בין להבין ערבית לבין להבין ערבים".

פולי מבין ערבים, אולי יותר טוב מכפי שהערבים מבינים את עצמם. הוא יודע מה עובר להם בראש, למה הם מתכוונים, מה הם מרגישים. זה לא מפריע לו להיות גנרל ישראלי מפוכח שמבין היטב את המצב הסבוך, ואפילו עוזר לו לנתח אותו. זו הסיבה לכך שפולי מרדכי היה אולי החבר היחיד במטכ"ל שהבין, בחודשים שלפני צוק איתן, שעזה הולכת להתפוצץ. הוא ניסה להתריע, אבל לא מצא קשב אמיתי. כשזה קרה, הוא לא אמר “אמרתי לכם", אלא ניסה להפיק לקחים לטובת העתיד. היום, העתיד כבר כאן. לא בטוח שהלקחים הופקו.

האלוף יואב (פולי) מרדכי בראיון לתקשורת הערבית. קרדיט: צילום מסך מיוטיוב

עוד לפני שהפך למתאם הפעולות בשטחים עשה פולי סיבוב מעניין נוסף: הרמטכ"ל בני גנץ מינה אותו לדובר צה"ל. זו הייתה הפתעה. פולי לא בא מהתחום. להפך, התרחק ממנו כמו מאש. הכתבים הצבאיים לקו בבעתה קלה, עד שהתאהבו בו.

בפברואר 2014 מונה למתאם הפעולות בשטחים. עכשיו הוא מסיים. המערכת נמצאת היום בעיצומו של קריז. האנשים התמכרו לפולי, ואי אפשר להאשים אותם. לא רק אצלנו, גם אצל השכנים מתקשים להיגמל.

• • •

מה מקור השם פולי? בהתחלה, בגולני. הוא היה גדול כזה, עם חיוך רחב כזה, לוק של שייח' סעודי ועיניים חמות, אז הזכיר לחבר'ה בגולני את ההוא מהגשש. הגדול הזה, נו, עם הצחוק המתגלגל. אחר כך, כשמישהו הסביר שפולי זה דווקא השני והם התכוונו לשייקה, היה כבר מאוחר מדי. יואב מרדכי הפך לפולי.

“כשהיה קצין שלי, סגן אלוף ומפקד מרחב", מספר דורון עמיר, המפקד מ–504, “היה לו אחוזון מאה בסוציומטרי. זה מדהים, נדיר מאוד, אבל זה פולי".

פרשנות: מפקד מוערך מקבל בדרך כלל ציון 70. מפקד מוערך מאוד יכול להגיע ל–80. אחוזון מאה בסוציומטרי זה אומר שכולם, כולל כולם, אוהבים אותך. פולי היה נערץ על פקודיו ומפקדיו לאורך כל הדרך. “זו הסיבה שלקחתי אותו איתי לתיאום הביטחוני", מספר עמיר. “זיהיתי שהוא מיוחד כבר בהתחלה".

פולי היה מגייס ומפעיל סוכנים אגדי ב–504. “היה בו שילוב של אינטליגנציה אישית נדירה, יכולת הקשבה יוצאת דופן, אבל גם ראייה אסטרטגית ברמה הגבוהה ביותר", מספר עמיר. “באחד על אחד, עם בני אדם, הוא היה פשוט מושלם, גורם לכל מי שמולו להיפתח, להתמסר אליו. והוא ידע גם לזהות את התהליכים, את הלוחות הטקטוניים שזזים".

"פולי הוא שריד אחרון לעידן היומינט, בעולם הסיגינט", אומר עליו קולגה אחר ששירת לידו. "הוא לא מתרגש מגודש המודיעין שזורם היום באמצעים הטכנולוגיים, בדיגיטל, בסייבר, ב–8200. הוא שייך לעולם הקודם, לעידן שבו האמינו באנשים. הוא מאמין בירידה לשטח, בגיוס סוכנים אמיתיים".

קולגה אחר מספר: "הייתי איתו במכללה לביטחון לאומי. בהפסקה בין השיעורים כולם היו יוצאים לסיגריה או קפה, הוא היה תופס את החייל שהיה מנקה את הקפטריה ומתיישב איתו לשיחה עמוקה. אחרי עשר דקות החייל כבר שפך בפניו את הלב, את הבעיות בבית, את הצרות עם החברה. פולי הפך לפסיכולוג שלו. אמרתו לו: 'פולי, בחיאת ראבק, אנחנו במכללה, תנוח קצת, גם כאן אתה מגייס?'. הוא אמר לי: 'אני לא שולט בזה, זה חזק ממני'".

“יום אחד", מספר אחד מפקודיו בדובר צה"ל, “ישבנו בפיקוד צפון. היה לו משעמם. פתאום הוא אמר לי: ‘בוא, נעשה סיבוב'. נכנסנו למכונית ונסענו לצפת. שכונה חרדית, דירת שיכון. נכנסנו, הוא נופל פתאום על הכתפיים של איזה רב חרדי ענק. הבית קטן, רק תמונות של אדמו"רים, ספרי תורה, סידורי תפילה. התיישבנו והם התחילו לדבר ערבית בעגה לבנונית.

"התברר שהאיש הוא אברהם סיני, אבל נולד כאברהים יאסין בלבנון. פולי גייס אותו והפך אותו לאחד הסוכנים החשובים של 504, בתוך חיזבאללה. הוא כל כך התאהב בפולי שאחרי שהכל נגמר בא לישראל והתגייר עם כל המשפחה. המילואימניק שהופקד על המשפחה היה בעצמו חוזר בתשובה, ועד מהרה חזר גם השיעי בתשובה בעצמו, יחד עם כל המשפחה, והפך לרב חשוב בצפת. הילדים שלו היום משרתים בצה"ל, בכלל לא יודעים ערבית. בשנה שעברה הבן שלו היה חייל מצטיין בבית הנשיא. בת אחת היא בוגרת ‘בצלאל'. אשתו, במקור שיעית כמוהו מלבנון, היא עכשיו רבנית". אגב, אומרים שיש לפולי עוד רב מהסוג הזה, בירושלים. גם הוא סוכן לשעבר שהלך אחרי אהבתו, כלומר אחרי פולי, למדינת היהודים.

“את הסוכן הכי חשוב של 504 בלבנון", מספר קצין שעבד עם פולי, “הוא גייס בכלל בפקק תנועה שם". היה פקק ארוך ומייאש, אז פולי הסתובב קצת בין המכוניות והתחיל לדבר עם הנהגים התקועים. אחד מהם הפך לסוכן הבכיר ביותר של אמ"ן בלבנון. “הסקרנות ואהבת האדם שלו הופכות אותו למגנט", אומר הקצין. “הוא ממכר, יש לו משהו בעיניים שגורם לאנשים להיפתח. הוא בחיים לא יבגוד במקור או בסוכן".

יואב (פולי) מרדכי בלבנון. קרדיט: צילום פרטי

• • •

בשטחים הפך פולי לחצי פלסטיני בעצמו. הוא יצר יחסי אמון עם הקצינים של הרשות הפלסטינית הצעירה, הם האמינו לו בעיניים עצומות. זה עזר לפתור לא מעט בעיות.

“יום אחד", מספר דורון עמיר, “נפטר קצין פלסטיני בכיר שהיה קולגה שלנו בתיאום הביטחוני. ביקשו רשות לקבור אותו בעזה. אישרנו. מסע הלוויה אמור היה לעבור דרך המעבר הבטוח בלכיש. פולי גר אז בסביבה. באתי אליו, שנינו על מדים, עם הדרגות והכל, סידרנו שהמשטרה תעצור את התנועה, עמדנו לצד הדרך והצדענו לארון כשהשיירה עברה בדרך לעזה. אתה לא מבין מה מחווה כזו עושה למערכת היחסים. פולי הוא מלך בדברים האלה. תמיד יידע לשלוף את הפתגם הערבי המדויק בכל סיטואציה. ככה הוא פותח את כולם ומשחרר את הלחץ".

פולי אומר אמת גם כשהיא לא נעימה. בין שאר התיקים והמשימות שנשאב אליהם בשנים האחרונות היה גם עניין גופות החיילים והאזרחים הישראלים המוחזקים בידי חמאס בעזה. לאה ושמחה גולדין מצאו בו כתובת. השיחות היו קשות, קורעות, לפעמים מלוות בדמעות, אבל הגולדינים ידעו שפולי לא מורח אותם. ההבטחות הבומבסטיות ששמעו אצל הפוליטיקאים התרסקו אצלו. אני לא שר, היה אומר להם, אני רק קצין בצה"ל, וזו המציאות. אני איש מודיעין ותיק. תביאו לי בעל מקצוע אחד מהשב"כ או מאמ"ן שיגיד שאם נכביד על האוכלוסייה זה יעזור לנושא הגופות והשבויים. תאמינו לי, לא תמצאו.

פולי עשה בעצמו לא מעט. מנע ביקורי משפחות אצל אסירי חמאס עזה, עצר יציאות מעזה לטיפולים רפואיים, תוך נטילת סיכון אישי לא פשוט (ישראל לא ממש עומדת בנושא הזה בדרישות המשפטיות). רעיונות כמו לחטוף בכירי חמאס ולדרוש תמורתם את גופות החיילים והאזרחים השבויים, נדחו. כשבאים לראש השב"כ עם העניין הזה, הוא צוחק. יש לי 3,000 אסירי חמאס, ביניהם בכירים ביותר, אז אתם באים לספר לי שעוד שניים ישנו את המצב ויהיו שווים את הסיכון העצום של היחידות המיוחדות?

פולי נושא תחושת פספוס הקשורה באזרח הישראלי אברה מנגיסטו, שעבר ביוזמתו אל הצד השני של הרצועה ומאז נעלמו עקבותיו. מיד עם הגיע הידיעות הראשונות על מעברו, כולל סרטון, דרש לבצע פנייה מיידית לחמאס, להסביר שמדובר באזרח הלוקה בנפשו ולבקש מהם להחזירו ללא דיחוי. לישראל אין קו ישיר לחמאס, אבל לפולי יש דרכים להגיע לבכירי הארגון בכל רגע נתון. גם ההצעות להודנה, שעליהן פורסם לאחרונה בתקשורת, מגיעות דרך הצינור הזה. אלא שהערכת השב"כ באותו יום הייתה שפנייה לחמאס עלולה “להעיר" את הארגון ולגרום לבכיריו להחזיק במנגיסטו. ההערכה הזו השתנתה אחרי ארבעה–חמישה ימים, אבל זה היה מאוחר מדי. פולי מייסר את עצמו: לו היה פונה מיד, כפי שהרגיש שצריך לעשות, אולי זה היה נראה אחרת.

אברה מנגיסטו. צילום: באדיבות המשפחה

בשנה האחרונה גיבש פולי תוכנית כלכלית–מדינית נרחבת. הוא ערבב בתוכה את האמריקאים, האירופים, את מי לא. הרעיון הכללי היה להשקיע סכומי כסף אדירים בפרויקטים גדולים של תשתית בסיני המיועדים לשקם את הכלכלה המצרית, ועל הדרך לפתח את עזה. נעשתה עבודת מטה יסודית. נכתבה חוברת מפורטת, הוכנה מצגת מרשימה. מה לא היה שם לטובת המצרים: נמל מים רדודים, נמל מים עמוקים, עם שרטוטים ומיקומים אופציונליים. מתקן התפלה גדול. מתקן מינרלים ומחצבים. תחנת כוח. חקלאות.

אנחנו מוכנים לוותר, אמר פולי למצרים, על הכנסת הירקות והפירות שלנו לרצועה. תכניסו אתם. בואו נקים כאן שדה סולארי, נעביר חשמל לעזה. העולם ישקיע. אתם תרוויחו. התגובות היו נלהבות. קושנר וגרינבלט נדלקו. המצרים ראו דולרים בעיניים. אבל אז החלו דיבורים פוליטיים, והמצרים תפסו רגליים קרות. חשבו שהולכים לגנוב להם את סיני. “רק הריבונות המצרית תקבל את ההחלטה", סיכם הנציג המצרי בדיון האחרון בבית הלבן, בנוכחות פולי, עם גרינבלט וקושנר. פולי הבין את הרמז. במזרח התיכון לא תשרוד בלי להבין רמזים.

• • •

בכל זירה שבה היה מעורב (שזה, בעצם, כל הזירות) הפך פולי לזה שאי אפשר בלעדיו. מסייעת לו מאוד העובדה שמתאם הפעולות בשטחים הוא גם קצין וגם אזרח. הוא בעל מעמד גם מול הדרג המדיני, בניגוד לקציני המטכ"ל האחרים. יום אחד הוא על הסוללות בעזה, למחרת במועצת הביטחון או מסתובב, בתחפושת, במקומות שהשתיקה יפה להם.

כדובר צה"ל, שימש פולי כמקשר וכמגשר בין הרמטכ"ל גנץ לבוגי יעלון, לנתניהו, למי לא. הוא החזיק את היד של גנץ גם בצוק איתן ואחרי המבצע, כשלא היה קל. הוא עשה קילומטראז' גם על המרחק ההולך וגובר בין שר הביטחון לראש הממשלה, עד שזה הפך לבלתי אפשרי.

הוא הפך לאחד מאנשי סודו של הנשיא ראובן (רובי) ריבלין. בטקס הפרידה ממנו נפל על צווארו גם זמביש, זאב חבר, מבכירי המתנחלים. ביום האחרון שלו בתפקיד עשו הפלסטינים מחווה, ויתרו על ההתעקשויות האחרונות כדי שאפשר יהיה לסגור את ההסכם ההיסטורי עם חברת החשמל ולחתום עליו בנוכחות פולי, המתאם היוצא.

אבל הסיפור המדהים ביותר שייך להווה. איך הפך פולי לשמן הסיכה שמאפשר את הפעולה החלקה של המנוע המסובך, המורכב משני טיפוסים מנוגדים זה לזה: שר הביטחון ליברמן והרמטכ"ל גדי איזנקוט.

עם איזנקוט יש לפולי מערכת יחסים אינטימית שנות דור, שהחלה כשזה היה המ"פ שלו בגולני. הוא האלוף הקרוב ביותר לרמטכ"ל במטה הכללי. אבל מה לו ולליברמן? הרי איווט ופולי הם דבר והיפוכו. אחד חם, פתוח, מחבק, מתערבב. השני קר, סגור, חשדן ומנוכר.

ואכן, זה התחיל רע. במפגש הראשון ביניהם רמז השר לחיבור של פולי עם התקשורת, שריד לימיו כדובר צה"ל. אצל ליברמן, מי שמחובר לתקשורת הוא חשוד מיידי. במציאות, לא היה דבר רחוק מזה. פולי הבין את הרמז והכין את עצמו לפרישה. לחבריו סיפר באותם ימים שהוא הולך להניח את המפתחות.

הוא כבר כמעט שלוש שנים מתפ"ש, הספיק לו.

אבל ליברמן לא שיתף פעולה. משהו בפולי שבה את לבו. עוד מהמצגת ההיא שנשא בפני השרים בימי צוק איתן, שהפכה אותו למשתתף קבוע בכל ישיבות הקבינט בימי המלחמה. פולי אמר אז לליברמן משהו בסגנון הזה: השר, אני מממילא. אצלי, הדרג המדיני הוא קדוש. אין לי בעיה לפרוש ולהיפרד כידידים, אבל אם לא - אני מציע שאתה ואני נלחץ ידיים ומאותו רגע אתה לא מסתכל ימינה ושמאלה. אני יכול להבטיח לך שתמיד תשמע את האמת ותדע את המצב האמיתי. אהיה המנחוס שלך. אביא לך גם את הבשורות הרעות. אבל אם לא תאמין בי במאה אחוז, זה לא ילך.

מאותו רגע הפכה מערכת היחסים ביניהם לאחת הקרובות והפוריות ביותר בקריה. פולי הפך לאחד הקצינים האהובים על השר, מורה נבוכים במסדרונות מערכת הביטחון בפרט ובמזרח התיכון בכלל. כשעלה הרעיון של אתר אינטרנט שיהפוך למדורת שבט ברחוב הערבי, היה זה ליברמן שדחף קדימה בכל הכוח. פולי ביצע. “אל–מונסק" הוא היום עוגן הסברתי ויצרן השפעה משמעותי בקרב על התודעה בין הנרטיבים.

במקביל, הבין פולי שליברמן הוא לא הקוזק האיום שסיפרו לו עליו. להפך. חבריו של פולי מודעים היום להערכה ההדדית הגדולה בין השניים. פולי סבור שליברמן הוא אדם פרגמטי, לא מתלהם, קר רוח, בעל אינסטינקטים טובים ויכולת ניהול מרשימה. אפילו תוכניתו המדינית של ליברמן, כולל חילופי השטחים, הפכה לתוכנית המועדפת על פולי. רק בנושא אחד הם חלוקים: אבו מאזן. ליברמן רואה במנהיג הפלסטיני הקשיש את שורש כל הרע במזרח התיכון. פולי יודע שאחרי לכתו, נתגעגע אליו. מה אתה רוצה, אמר פעם לשר הביטחון, שהוא גם ישיר "התקווה" כל בוקר?

• • •

מעטים יודעים עד כמה בעייתית, מסובכת ורוויית ויכוחים ולפעמים גם מריבות היא מערכת היחסים בין הרמטכ"ל איזנקוט לשר ליברמן. אלא שבניגוד לעבר, הקטטות הללו לא יוצאות לאור ולא הופכות לסדרות המשך של “פרשת הרפז" הבלתי נגמרת. הדברים יכולים להיזקף לזכות השניים, שיודעים להיכנס לחדר ולסגור עניינים בארבע עיניים, וגם לזכות הסביבה המקצועית שלהם (שרון שלום, ראש המטה של ליברמן, ורונן מנליס, דובר צה"ל המקורב מאוד לרמטכ"ל).

אם השר והרמטכ"ל הם המנוע הביטחוני, אומר אלוף במטכ"ל, אז פולי הוא שמן המנוע. זה שמאפשר פעולה חלקה. תמיד שם, בכל חיכוך או אי–הבנה או תסכול או התחלה של שריפה. יודע איך לחלץ את העגלה מהבוץ. והכי חשוב: הוא דיסקרטי. הסכסוכים לא יוצאים לאור, הפרטים לא מודלפים.

בניגוד לקצינים רבים אחרים, פולי הבין שליברמן לא מחבב יס–מנים. זה נכון ששפת הגוף של השר מגיבה רע לדעות שונות, אבל הראש שלו מעריך קצינים שלא מתיישרים אוטומטית איתו. פולי התיישב על הבלטה הזו בטבעיות לא כי רצה להתחבב על השר אלא כי הוא כזה. ואכן, לא חסרו ביניהם ויכוחים קשים, בדיוק כמו שקרה לפולי עם רבים אחרים בדרג המדיני. הוא לוקח ללב את המצב, בעיקר מול הפלסטינים. ואף על פי שהוא מפוכח ומבין שאין היום היתכנות להסדר אמיתי, לדעתו המשך הסטטוס–קוו יכול לגרום לקטסטרופה.

האלוף יואב (פולי) מרדכי עם הרמטכ"ל איזנקוט והשר ליברמן. צילום: דובר צה"ל

דעתו של פולי בתחום הזה לא שונה בהרבה מדעתם של מרבית בכירי המטכ"ל ומערכת הביטחון. את תשומת הלב מרתקת בעיקר החזית הצפונית המאיימת, עם איראן וחיזבאללה, אבל פולי יודע שהבעיה האמיתית היא הפלסטינית. כשפורצת מלחמה בצפון היא נמשכת חצי יום, או יומיים, או שבועיים–שלושה. אבל אז היא מסתיימת. כשהשד הפלסטיני יוצא מהבקבוק, לוקח שנים להחזיר אותו לשם. הפלסטינים חיים בתוכנו ואנחנו בתוכם. פולי מאמין גדול בתהליך מדיני, בפרויקטים כלכליים, בניקוז הלחץ מעזה.

מאז החלו “הפגנות השיבה" על הגדר, הוא בילה את כל ימי השישי (עד הפרישה) על הסוללות, יחד עם מפקד פיקוד הדרום זמיר. הוא לא זרם עם התפיסה שהכל מאורגן על ידי חמאס, שמביא לגדר פעילים או אזרחים תחת איום. זה מודיעין מטעה, אמר למפקד הפיקוד, תראה כמה בני נוער יש כאן, תראה נשים וילדים, תראה את האנרגיה האותנטית. הנה מוכר הבייגלה והנה החתן שמתחתן הערב ובא להצטלם כאן. זה אמיתי.

פולי יודע שאין לישראל מדיניות מגובשת מול עזה. יש התגלגלות מסבב לסבב. בינתיים סותמים את המנהרות, אוטמים את המרחב התת–קרקעי, מגביהים את הגדר ומקווים לטוב. אבל טוב לא ייצא מזה. לפחות לדעתו. המילה שבה הוא משתמש בתדירות הגבוהה ביותר היא “ובעדן" בערבית. כלומר, “ואחר כך?".

שלוש האפשרויות בעזה הן המשך הסטטוס קוו, החזרת הרשות הפלסטינית או הליכה להבנות כלשהן עם חמאס. הממשלה אוחזת, כרגע, באפשרות הראשונה. חמאס מוחזק עם הפה מעל המים, בכל פעם שהוא שוקע מתרוצצת הקהילייה הבינלאומית (פולי עצמו עשה קילומטראז' עצום במאמצים הללו) לסיוע וחילוץ חירום, עד הפעם הבאה. האפשרות השנייה, החזרת הרשות, הייתה המועדפת על צה"ל ומערכת הביטחון. הדרג המדיני זרם, אבל התהפך. הרשות רצתה, אבל נבלמה על ידי ישראל ומצב רוחו הקודר של אבו מאזן.

האפשרות השלישית היא הנפיצה מכל. את ההצעות של חמאס להפסקת אש ארוכת טווח קיבל פולי. הוא היחיד שמחזיק ערוצים פתוחים (אך לא ישירים) עם חמאס 24 שעות ביממה. אבל להצעות הארגון, המגיעות מייאוש עמוק ומבוי סתום, לא היה מענה ישראלי. אולי בצדק. נתניהו וליברמן יודעים שכל הפסקת אש לטווח ארוך תנוצל על ידי חמאס להתעצמות. ואז הם יקבלו אותו, בעוד חמש או עשר שנים, בגודל של חיזבאללה. אז הכל תקוע ואנחנו עם הסטטוס קוו.

פולי היה מהמעצבים והמייצבים של המדיניות שהציע צה"ל ביהודה ושומרון בשנים האחרונות. מדיניות שהבחינה בין מחבלים לאוכלוסייה רגילה, שלא קידשה את הסגר והכתר כפתרונות אוטומטיים, שהתעקשה להמשיך להוציא 100 אלף פועלים פלסטינים בכל בוקר לעבודה בישראל, וגם 20 אלף סוחרים ו–150 אלף כניסות בשנה לצורך טיפולים רפואיים.

בשנותיו כמתפ"ש הוא הביט בהשתאות גובלת בהערצה בעמידה האיתנה של הרמטכ"ל איזנקוט על המדיניות הזו, גם כשהיה קשה, גם כשהדם רתח, גם כשהדרג המדיני התקשה לשלוט על עצמו. בסוף, התבונה ניצחה. הגישה הזו אפשרה לישראל להכיל את גל הטרור האחרון ולבלום אותו. על פי פולי, מי שאפשר לכל זה לקרות היה איזנקוט. העמידה הברורה שלו, העובדה שאולי בפעם הראשונה לא היה לאף אחד ספק שיש כאן רמטכ"ל בלי שום כוונה ללכת לפוליטיקה.

ומה עם פולי עצמו? איש של אנשים, גדול המחבקים במזרח התיכון, האדם שכולם אוהבים לאהוב ובעל הסוציומטרי המושלם, הרי הוא תפור לפוליטיקה. אז זהו, שלא. ראשית, כי בארבע השנים הקרובות זה לא רלוונטי. שנית, כי הוא צריך לנוח. ושלישית, הוא רגיל להגיד אמת. בפוליטיקה זה לא יעבוד.