"לפני שנה-שנתיים שמעתי עדויות מהמושב מצד תושבים שגרים רחוב או שניים מעליי. אני נמצאת בצד השני של היישוב, באותו לילה שמעתי מהלומות, כמו דחפורים וציוד הנדסי כבד שעובד באדמה. פחדתי שיגידו שהשתגעתי, אז לא אמרתי כלום. אחת התושבות אמרה שהיא שמעה, העלו ציוד טכני, ואמרו שלא היה כלום ושהיא הוזה. מה גם שהתבססו על זה שמושב זרעית נמצא על אדמה סלעית חזקה, אמרו שאין סיכוי".
"הבוקר הבנתי שלא דמיינתי. זה מפחיד. אני, לפני מספר חודשים, לא היה לי שקט פנימי, ועשיתי סורגים מכל הבית בשביל הילדים. הדלת היא פלדלת, הדלת עם חלון הדף, רק שיהיה לי שקט. אתמול בערב ראיתי משאיות גדולות מאוד עם מטען חורג, הם העלו נגמ"שים, האמרים וציוד כבד של כוחות צה"ל, רכבים כבדים הנדסיים, שפועלים יותר בשטח מאשר בכבישים הסלולים עצמם. אני מכירה את הכלים האלה כי נולדתי פה, אני חיה פה 44 שנים".
פנחס סיפרה על ההתרחשויות בזרעית מאז פתיחת המבצע ועל תחושותיהם של התושבים. "עכשיו יש פעילות ברמה של כלי צבא, של מכוניות צבא שמסתובבות, כמובן החיילים בעירנות", אמרה. "יש לנו בסיס צבאי ביישוב, כל פעם מחזיקים פה קו חיילים אחרים. יש תצפיתנים, גדר היקפית חדשה שנבנתה, כביש מערכת חדש. להגיד לך ששקט לי היום? לא שקט לי. הדבר היחיד שנותן לי קצת רוגע זה שגילו את זה. אמרתי - פעם, בעבר, שהייתי ילדה, היה מדובר אז במלחמת שלום הגליל ומבצעים אחרים, אז מטילים ומקטיושות אפשר להתמגן. חדירת מחבלים היא יותר עוינת, ובלתי צפויה".
התרעות פיקוד העורף