דרום תחת אש:עשרות רקטות נורו הלילה (שלישי) מרצועת עזה לעבר שטח ישראל ותושבי עוטף עזה שוב מצאו את עצמם ישנים בממ"דים. אילה חסון שוחחה הבוקר ב-103FM עם אביבה לוטן, תושבת מושב דקל הסמוך לגבול עם הרצועה, שסיפרה על החיים עם האיום. "אני עובדת בתל אביב. מכיוון שאין רכבות מאופקים, נדרשתי לנסוע ברכב לאורך כל הרצועה. במשפחה כמובן הטילו וטו על ההחלטה הזו כי יש גבול לחשיפה בהסכמה".

לדברי לוטן, "אין ספק כשיש הסלמה זה יותר קשה, אך יש כאן איזשהו מצב דיכוטומי מוזר. מכיוון שאני גרה במושב דקל ועובדת בתל אביב אני מרגישה את הפערים. באוקטובר נורו 100 טילים ובתל אביב אנשים ישבו בבתי קפה".

אני מבינה אותך. אתמול בערב אפילו בזמן שיש אזעקות בעוטף היו מי שהיו במסעדות המלאות בשדרות רוטשילד. זה טוב ולא טוב. 

"אי אפשר להחזיק מדינה 100 שנה. בגלל עוצמת אנשי העוטף, שאני מצדיעה להם ובעיקר לאמהות לילדים צעירים, יש שאומרים שאפשר לנהל את הסכסוך ולא לפתור את הסכסוך. העוצמה שלנו היא גם ירייה ברגל כי היא מאפשרת לנו לא לפתור את הבעיה".

עם יד על הלב. יש אופציה לפתור את הבעיה ויש מישהו שלא רוצה לפתור אותה? יש בעיות שאי אפשר לפתור. יש מחלות שמצריכות לקחת תרופות עד שיהיה פתרון כולל.

"יכול להיות שאנחנו באיזושהי מחלה כרונית ונדרשים לקחת תרופות כל הזמן. אין לי תשובות כי אני לא פוליטיקאית".

גם לפוליטיקאים אין תשובות. במיוחד לאלו שהיו שם ולא פתרו. 

"אנחנו נמצאים במצב, אני לא רוצה להגיד מייאש כי אני לא בחוויית ייאוש, אבל קשה".