יו"ר כחול לבן, הרמטכ"ל לשעבר בני גנץ, דיבר היום (רביעי) בטקס הזיכרון לחללי צה"ל בבית העלמין הצבאי בבית ג'אן, בו קבורים חללים דרוזים שמסרו נפשם למען עם ישראל. בדבריו, התייחס גנץ להקרבתם של בני העדה, ובאופן מרומז לחוק הלאום שעורר ביקורת עזה מצד נציגיה. "אין משפחה בישראל כמשפחת השכול", פתח את דבריו. "משפחה חסרת גבולות ונטולת סממנים".

"משפחה ללא צביון אחיד, ולהוציא הכאב והצער, ללא מכנה משותף. היא פרוסה, כמו ארצנו, בין בקעות להרים, נמתחת עד קצותיה לכל מקום שבו אנו שוכנים. היא כוללת את כל העדות, המגזרים והגוונים, את כל האמונות, המעמדות והרקעים. היא לא עוצרת בפתחם של מפתנים מסוימים, היא שוכנת בכפר ובעיר, בהתנחלויות ובמושבים. היא מדברת בכל הלשונות והניבים. היא מחבקת, בעל כורחם, את כל האזרחים. עוטפת אותם יחד, והם, בצערם, בחיקה מתכנסים".

הרמטכ"ל לשעבר הדגיש כי השכול הוא הגורם המלכד את החברה בישראל. "בבחירתנו לשכון כאן יחד – נצטווינו גם להתאבל כאן יחד", אמר. "בימי חיינו אנו מתהדרים בשונותנו, אך כל אלו שהלכו מאיתנו לבלי שוב, גזרו עלינו גורל משותף, הדגישו את השוויון בינינו".


"משפחות ששילמו את המחיר הכבד מכל - ועדיין מחויבות למדינת ישראל". גנץ

 

לדבריו, "אתם, אחינו בני העדה הדרוזית, חברינו לכל אורך הדרך, חולקים עימנו קשר מיוחד שרק מדגיש את השוויון בנטל ואת שותפות הגורל יקיריכם יהיו לעד התזכורת לכך שלמעשה כולנו מאותו הכפר. הם שירתו את הארץ, נקראו אל הדגל, והאויב – לא התעניין כלל בייחוד שהפך כל אחד מאהוביכם ליחיד סגולה, למיוחד במינו, הוא ראה בנו, בשנאה, רק את המשותף. ואם אוייבנו רואים את המשותף, ראוי שאנו, בהנהגת ישראל וכנסת ישראל נדאג לקדם את השותפות והשיוויון".

לאחר מכן, התייחס גנץ להקרבתם של משפחות הנופלים. "אני רואה לנגד עיניי משפחות שונות, שעל אף ששילמו את המחיר הכבד מכל – הן עדיין מחויבות למדינת ישראל", אמר. הן עדיין פועלות למען ארצנו, מקיימות פה חיים ראויים ועוסקות כל אחת בדרכה שלה, בבניין הארץ. עדיין חרף הקושי, הן נאספות כאן יחד".

"אני יודע כי שום מילה לא תוכל לנחם, שום שמחה לא תוכל להשכיח ושום זמן לא יוכל להקהות את הכאב התמידי והנצחי בלבכם, שנצרב בבשר עם לכתם של אהוביכם", הוסיף. "כל שנוכל לעשות אנו, כמנהיגים, הוא לוודא כי ארצנו ראויה לקורבנם, כי אנו תמיד עמלים על אחדותנו, כי אנו עומדים תמיד נכונים על המשמר להגנה על עמנו, וכי אנו לא זונחים לרגע את המאמץ, לא מרפים לשנייה מהתקווה והפעולה לשלום".

"כך, אולי יום אחד תפסיק להתרחב ללא הרף המשפחה הגדולה בישראל. אולי נוכל כולנו לחוש את אחדותנו בימי שמחה ולא רק בעיתות עצב. אולי נחגוג יחד את ברית החיים ולא רק נציין יחד את ברית הדמים. עד אז, אנו מתייחדים בדומייה ובכאב עם זכר הנופלים לבית ישראל, יקיריכם, מציעים את תנחומינו שלעולם לא יהיה בהם די, ונושאים עבורכם תפילה כנה שלא תדעו עוד צער".