"זה היה לילה בלתי נשכח וסיומה של תקופה מאוד משמעותית בחיי ובחיי המדינה. אז היה הרבה מאוד מתח תוך תחושה שמתחיל כאן דף חדש", אמר קפלינסקי.
"תמיד יש מקום לשיפור אך בסופו של דבר צה"ל יצא מלבנון בתנאים קשים. הוא עזב בלילה אחד הרבה מאוד מוצבים ולשמחתי הרבה ללא נפגעים בנפש. בגדול זו הייתה עמידה מרשימה במשימה".
"אכן לא גררנו את הירי. במקומות בהם נדרש להפעיל כוח הפעלנו אותו במידה הנכונה".
"חינכו אותנו שאנחנו חומת המגן של ישראל ואלו שיושבים ברצועת הביטחון. היו הרבה מאוד דילמות באותה תקופה ואני חשבתי שהיה נכון לעשות זאת עוד קודם. דברים שברורים שיקרו בסופו של דבר - כדאי לקבל עליהם החלטה במהרה. הבעיה המהותית של מקבלי ההחלטות הייתה ונשארה. תמיד כשיש שקט ביטחוני שואלים למה לנו לעשות צעדים, וכשיש בעיות ביטחוניות טוענים שאין סיבה לעשות דברים תחת לחץ".
"רובנו יודעים שלא הייתה בריחה מלבנון אלא החלטה מדינית שהתקבלה זמן רב מראש. העובדה שחיזבאללה ניצל זאת הייתה בעקבות חולשות אחרות".
"אני אכן חושב שבשנים האחרונות נכנסנו יותר מידי לקרקע אך ההסתכלות שלי היא על האתגר המנהיגותי. זה הדבר שצריך להקדיש לו תשומת לב וללמוד אותו".
"אכן. זה היה אתגר ענק. ברמה האישית זה האתגר המנהיגותי הכי גדול שנדרשתי להתמודד איתו".
"כל מקום בלבנון הוא קודם כל האנשים שהשארנו בו. הנקודה הקשה ביותר הייתה לשמוע את מפקד הרכב מבקש את האישור לפוצץ את מוצב הבופור".
"מאחל לכולנו שעוד הרבה שנים יהיה לנו צבא מפקדים שלא יתחכך באויב. אני סומך על הצבא שידע להכין את המפקדים לרגעי האמת ללא חיכוך יום יומי. צריך לבצע את מה שישיג את המטרה בדרך הנכונה והיעילה ביותר. יש דרכים אחרות להכין מפקדים".
קפלינסקי המשיך: "אחת הבעיות שלנו היא שאין לנו המשכיות במדיניות. הסוגיה האסטרטגית הראשונה היא לקבל את ההחלטה והשנייה היא לשמור על המשכיות. לפני שיצאנו מלבנון היה ברור לנו מה אנחנו עומדים לעשות. לאחרונה לא הגבנו כשחיזבאללה החל להיערך לאורך הגדר, לא כשזרקו עלינו אבנים ולא כשנחטפו חיילים. זו הנקודה המהותית שממנה אנחנו צריכים ללמוד. שש שנים לאחר מכן אדמת לבנון רעדה ולהערכתי זה היה קצת מאוחר מידי. אם היינו עושים זאת חודש אחרי היציאה היינו מקבלים שקט זמן רב יותר".
"בהתנהלות נכונה אנחנו יכולים לדחות את העימות הזה למרות שאני מעריך שהוא עוד יגיע יום אחד".
התרעות פיקוד העורף